שרה קולדוול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שרה קולדוולאנגלית: Sarah Caldwell6 במרץ 1924 - 23 במרץ 2006) הייתה מנצחת אופרה, אמרגנית ובמאית אופרה אמריקאית ידועת-שם.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולדוול נולדה במריוויל, מיזורי וגדלה בפאייטוויל, ארקנסו. היא הייתה ילדת פלא והופיעה ככנרת מאז היותה בת עשר. את בית הספר התיכון בפאייטוויל סיימה בגיל ארבע-עשרה.

בשנת 1944 סיימה קולדוול את לימודיה בהנדריקס קולג' ולמדה באוניברסיטת ארקנסו ובקונסרבטוריון ניו אינגלנד. ב-1946 היא זכתה במלגת לימודים כוויולנית במרכז ברקשייר למוזיקה. בשנת 1947 ביימה את "הרוכבים אל הים" של ווהן ויליאמס. במשך 11 שנים כיהנה כעוזרת ראשית לבוריס גולדובסקי.‏[1]

קולדוול עברה לבוסטון, מסצ'וסטס בשנת 1952 והייתה לראש סדנת האופרה של אוניברסיטת בוסטון ב-1957 הקימה את "קבוצת האופרה של בוסטון", שהייתה ללהקת האופרה של בוסטון, שם ביימה מגוון רחב של אופרות ורכשה מוניטין של הפקת יצירות קשות בתנאי לחץ. עוד נודעה בהרכבת וריאציות מעניינות על אופרות סטנדרטיות. הופעות בולטות שעליהן ניצחה ו/או ביימה בבוסטון כוללות את "המסע לירח" מאת ז'ורז' מלייס, אותלו של ורדי (עם טיטו גובי בתפקיד יאגו), "הצגה בצו מלכותי" (Command Performance) (הצגת בכורה עולמית), "מאנון" של מאסנה ו"פאוסט" של גונו (שתיהן עם בברלי סילס ונורמן טרייגל, "לולו" של ברג (בכורה בחוף המזרחי של ארצות הברית), "הפוריטאנים" של בליני (עם ג'ואן סאתרלנד "אי סובלנות" (בכורה אמריקאית), "בוריס גודונוב" (של מוסורגסקי (גרסה מקורית), "איפוליט ואריסי" (בכורה כהצגה בימתית בארצות הברית, עם פלאסידו דומינגו), לה בוהם של פוצ'יני (עם רנאטה טבאלדי ודומינגו), "משה ואהרון" של שנברג (בכורה אמריקאית), דרכו של הולל של סטרווינסקי, "טירת כחול הזקן" של ברטוק, כרמן של ביזה (עם מרילין הורן), "מקבת'" של ורדי(גרסה מקורית), "החייל האמיץ שווייק" של רוברט קורקה, "הדייג ואשת הדייג" (בכורה עולמית, עם מיוריאל קוסטה-גרינספון) ועוד רבות אחרות.‏[2]

באופרה של ניו יורק ביימה קולדוול את "הלורד הצעיר" של האנס ורנר הנצה ואת "אריאדנה בנאקסוס" של ריכרד שטראוס (עם קרול נבלט)" שתיהן ב-1973. ב-1976 הייתה הן במאית והן מנצחת והפקת הספר מסביליה של רוסיני (עם סילס ואלאן טיטוס), הצגה ששודרה בטלוויזיה, וכך גם בפלסטף של ורדי (עם דונלד גראם) ב-1979.

ב-1976 הייתה קולדוול למנצחת הראשונה במטרופוליטן אופרה, בהפקה של לה טרוויאטה (עם סילס). ב-1978 ניצחה שם על "שיקוי האהבה" של גאטנו דוניצטי, עם חוסה קאררס וג'ודית בלגן. היא הופיעה עם הפילהרמונית של ניו יורק, תזמורת פיטסבורג, תזמורת סיינט פול והתזמורת הסימפונית של בוסטון.‏[3]

עוד בשנת 1976 ביימה את האופרה של ג'ון להמונטיין ליובל המאתיים של ארצות הברית, "שמחי אפוא אמריקה" עם אודטה (מוזה לאמריקה), דונלד גראם (פטריוטים שונים), ריצ'רד לואיס (המלך ג'ורג' השלישי), המקהלה של אוניברסיטת פנסילבניה ותזמורת פיטסבורג.

כמו כן ביימה הפקה אחת שאינה מוזיקלית, הצגת מקבת' של שקספיר במרכז לינקולן בשנת 1981, ששודרה בטלוויזיה בכבלים בשנת 1982.

בשנת 1982 התמנתה שרה קולדוול למנהלת האמנותית של האופרה הישראלית החדשה.‏[4] בשנות ה-80' פעלה אופרה ניו אינגלנד, סניף של להקת האופרה של בוסטון שהקימה קולדוול, כשגרירת אופרה נודדת במדינות ניו אינגלנד. קולדוול העסיקה זמרים מקצועיים צעירים בהפקות בבימוי מלא ועם תזמורת. המימון בא מקרנות שונות, הן מקומיות ומדינתיות והן פדרליו

כבמאית נחשבה שרה קולדוול לממשיכת דרכו של וולטר פלסנשטיין, אבל גישתה לאופרה הייתה כולה שלה; במיטבה ראו אותה כאחת מבמאיות האופרה המשפיעות ביותר בארצות הברית.‏[5]

שרה קולדוול מתה בגיל 82 במרכז הרפואי בפורטלנד, מיין, מדום לב.

הקלטות אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלטות וידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציטטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "לימדו כל מה שאפשר ללמוד, בכל זמן שאפשר ללמוד, מכל אחד שפשר ללמוד ממנו - תמיד יגיע זמן שתשמחו על כך."
  • "אם ניגשים לאופרה כאל משהו שמתנהל מאז ומתמיד בדרך מסוימת, זה מה שמקבלים. אני ניגשת לאופרה כאילו אינני מכירה אותה."
  • אם אתה יכול למכור משחת שיניים ירוקה בארץ הזאת, אתה יכול למכור אופרה."

נלקח מן הערך ([1]) שרה קולדוול, מתוך wikiinfo ברישיון GNU Free Documentation License.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Challenges: A Memoir of My Life in Opera, by Sarah Caldwell (with Rebecca Matlock), Wesleyan University Press, 2008. ISBN 0-8195-6885-6
  • Sarah Caldwell: The First Woman of Opera, by Daniel Kessler, The Scarecrow Press, Inc, 2008. ISBN 978-0-8108-6110-7
  • The Boston Opera Company 1909-1915, by Quaintance Eaton, Appleton-Century Press, (1965) New York.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סטיבן לדבטר ופטריק סמית, "שרה קולדוול" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  2. ^ גרוב
  3. ^ גרוב
  4. ^ גרוב
  5. ^ גרוב