שרוליק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שרוליק אופייני, בכובע טמבל, בסנדלים תנ"כיים ובמכנסיים קצרים, בכניסה למוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בחולון
שרוליק מגויס
שרוליק בקמפיין לעידוד פרי ישראלי. הסמל האליפטי (ימין) שימש תקופה ארוכה מדבקה לסימון פירות ישראלים בשווקים.

שְׂרוּלִיק (השם הוא שם חיבה אשכנזי ל"ישראל") הוא דמות מצוירת המסמלת את ישראל.

הדמות צוירה לראשונה ב-1956 על ידי הקריקטוריסט והמאייר דוֹש (קָרִיאֵל גַרדוֹש), ניצול השואה שעלה לישראל מהונגריה, והופיעה במשך שנים רבות בקריקטורות שפרסם ב"מעריב". יוסף לפיד, עמיתו של דוש במערכת "מעריב", אמר כי שרוליק מסמל את ישראל כשם שמריאן היא סמלה של צרפת ודוד סם מסמל את ארצות הברית.

שרוליק מתואר בדרך כלל כנער צעיר עם כובע טמבל וסנדלים תנ"כיים, הלבוש במכנסי חאקי קצרים. שרוליק הוא ציוני חלוצי ונמרץ, אוהב הארץ והאדמה. חקלאי אמיץ, אשר בעת הצורך עולה על מדים ויוצא להגן על מדינת ישראל כאשר הוא חמוש בעוזי. דוש צייר את שרוליק הן בקריקטורות על ענייני השעה עבור מעריב והן עבור "ספיישלים" למיניהם וחגיגות למדינה הצעירה. בעתות מלחמה, שרוליק "עלה על מדים" והתגייס להעלאת המורל הלאומי.

רבים ציינו את היותו של שרוליק אנטיתזה לקריקטורות האנטישמיות שהופיעו בדר שטירמר ובעיתונים אירופאים וערביים. כנגד הסטריאוטיפ של היהודי החלש והנלעג שהפיץ יוזף גבלס, עיצב דוש - ניצול השואה - דמות של יהודי גאה ואמיץ.

בהספד במלאת שנה למותו של דוש, כתב שלום רוזנפלד במעריב (2.3.2001) על הרקע להיווצרות דמותו של שרוליק:

בבלוריתו המקורזלת, בעמידתו הבוטחת, בכובע טמבל והסנדלים שלו נתפס 'שרוליק' של דוש בעיניהם ובתחושתם של מעריציו הרבים כצבר האולטימטיבי. עלם יהודי צעיר, ממזר חריף וזריז, עוקצני ולוחם. ניגוד מוחלט ל'ישראל סבא' העייף והנרדף ובעיקר ל'יהודי הנצחי', פרי המיתוס הנוצרי מימי צליבתו של ישו ועד לפיתוחו לגרסה האמנותית השטירמרית האיומה. ומה זה באמת חשוב מה היה תהליך הבאתו לעולם של 'שרוליק'?‏[1]

בספרו "מה קרה", שיצא לאור בשנת 1964 מספר דוש על לבטיו באשר להתבגרותו של שרוליק:

מה לעשות עם שרוליק בשנים הבאות? להשאיר אותו כילד בלתי משתנה, או "לבגר" אותו, בהתאם לשנים החולפות? למעשה – ואני מקווה שהקוראים הבחינו בכך – "שרוליק" גדל במקצת מאז שהתחלתי להשתמש בו, לפני שנים רבות למדי, כסמל המדינה. הוא גבה, צווארו ורגליו נהיו ארוכים, מבטו החריף ונעשה – נדמה לי – פיקח יותר. עוד שנה-שנתיים אוכל להמשיך לצייר את שרוליק בתור ילד, מבלי ליצור ניגוד חריף בין צורתו ובין גיל המדינה. אך, כמובן, יבוא יום וההחלטה תיפול. מה היא תהיה? אני מתוודה – הייתי רוצה לשמור את ישראליק כמו שהוא עכשיו, נער קטן, תמים וחצוף. הוא ימשיך ללכת במכנסיים קצרים, לא יגדל שפם, לא ידבר בקול עמוק, לא יתחתן, לא יעזוב את הבית – ונוכל תמיד להושיב אותו על הברכיים שיספר לנו סיפורים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלום רוזנפלד, דוש, שרוליק ומיתוס 'היהודי הנצחי', באתר nrg‏, 2 במרץ 2001