שרונה (מושבה)
| שרונה | |
| Sarona | |
| מחוז | לוד |
| נפה | נפת יפו |
| שנת הקמה | 1871 |
| שפה | גרמנית |
| דת | טמפלרים |
| סיבת עזיבה | לחץ המחתרות היהודיות בעקבות היוודע ממדי השואה |
| תאריך עזיבה | 1945~ |
| יישובים יורשים | הקריה, תל אביב |
 שרונה
|
|
שׂרונה (גרמנית: Sarona) היא המושבה הרביעית שהקימו הגרמנים הטמפלרים בארץ ישראל במחצית השנייה של המאה ה-19. המושבה הוקמה ארבעה קילומטרים צפונית ליפו, ואחרוני בתיה שוכנים כיום בתל אביב בין שדרות שאול המלך מצפון, דרך בגין במזרח, רחוב הארבעה מדרום, ומגרשי החנייה של אחוזות החוף ממערב. מקצתם נמצאים היום בתוך בסיס הקריה.
בתחומה של המושבה התמקמו ברבות הימים מוסדות השלטון הבריטיים, ולאחריהם מוסדות השלטון של מדינת ישראל באזור המכונה "הקריה". כיום שוכנים בחלקה הצפוני מתקני צבא, משרדים ממשלתיים ואולפני רשות השידור. ובחלקה הדרומי - מדרום לרחוב קפלן מתבצעות עבודות שימור כחלק מתוכנית פיתוח של האזור. הרחובות המרכזיים של המושבה דאז הם הרחובות קפלן ודוד אלעזר של ימינו, הניצבים זה לזה ויוצרים את צורת הצלב שאפיינה את תכנון המושבות הטמפלריות.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקמת המושבה
שרונה הוקמה על ידי הדור השני של בני המושבה הגרמנית ביפו שביכרו חיי חקלאות על חיי עיר. באוגוסט 1871 נרכשו 60 הקטאר אדמה ממנזר יווני ליד יפו ובאוקטובר אותה שנה הונחה אבן הפינה למושבה. במקום הוקמה מושבה חקלאית, שנבנתה במתכונת קלאסית של כפרים בדרום גרמניה. בתים אלה היו לרוב חד קומתיים, וכללו עליית גג וקומת מרתף למשרתים. חומר הבנייה היה מקומי, ולכן רוב הבתים נבנו בכורכר (בניגוד לבתי המושבה הגרמנית בירושלים למשל, שבתיה בנויים אבן גיר). הטמפלרים הביאו לארץ ישראל שיטות חקלאיות מודרניות וכלים חקלאיים מודרניים.
שני המגרשים בצומת המרכזית, הצפונית, של המושבה הוקצו למבני ציבור: בית קהילה ובית העם, וכן בית בד, יקב גדול, וכשלושים בתי מגורים. סביב המושבה הבנויה השתרעו אלפי דונמים של שדות חקלאות, בהם גידלו הטמפלרים מטעי הדרים, כרמים, עצי זית, חיטה ועוד. את המושבה מדד ותכנן בן העדה תיאודור זנדל. תכנון המושבה נעשה בצורת צלב: הרחוב הראשי כריסטוף הופמן (היום דוד אלעזר) ודרך הים (כיום רחוב קפלן).
יחסי הקהילה עם היישוב העברי עד מלחמת העולם הראשונה היו תקינים. המתיישבים הגרמנים אף העסיקו בחליבה יהודים על מנת שמוצרי החלב והגבינה שלהם יהיו כשרים ויוכלו להמכר ליהודי יפו[1].
[עריכה] מלחמת העולם הראשונה
ערב מלחמת העולם ובמהלכה ניכרה מתיחות בן הישוב היהודי בשל החסות שקבלו תושבי יפו ותל אביב מרוסיה הצארית, אויבתה של גרמניה, והתלקחו עימותים בן בני הנוער.
בפרוץ המלחמה התגייסו רבים מבני המושבות לצבא הקיסרי, והמושבות שימשו בסיס לסוכני ריגול ותעמולה גרמנים. בנובמבר 1917 טרם צלח חיל המשלוח המצרי של הבריטים את הירקון וקו שתי העוג'ות התייצב, נעמדו זה מול זה הכוחות הבריטיים מדרום לנהר וכוחות הצבא העות'מאני מצפון לו, והוא עדיין נהר במלוא עוצמת ספיקתו, שני רק לנהר הירדן ונחשב למכשול טבעי משמעותי. חיל המשלוח נזקק לחומרי גלם ולשטח היערכות על מנת להרכיב את הציוד לצליחת הירקון, ולשטחי אימון בהפעלת הציוד. מכיוון, שהיה חשש כי המשמרות הטורקים שסיירו לאורך הירקון יגלו את ההכנות, הרחיק הפיקוד הבריטי של חיל המשלוח את זירת ההכנות וההצטיידות לצליחה עד לשרונה, וזאת למרות שהטמפלרים, אזרחי האימפריה הגרמנית נחשבו נתיני אויב, פעילותם נאסרה, וב-1918 אף הוגלו 850 מבין תושבי מושבות הטמפלרים הדרומיות למצרים שם הושמו במחנה מעצר. נאספו מתושבי המושבה עצים ושטיחים לבניית אסדות הצליחה. מהעצים בנו סירות קלות, ורפסודות בצורת מסגרות עץ מרופדות בשטיחים[2] על מנת להחריש את צעדי החיילים על גבי הרפסודה. באזור "באסה", צפונית ליפו, הייתה בִּיצָה [3] ושם התאמנו השייטים בהפעלת הציוד. אחרי אימונים אחדים, הוחבאו הרפסודות בפרדסי שרונה עד ליום הצליחה.
שרונה גם שמשה ב 1918 בסיס לטייסת 113 מכנף 5 ויחידת בלוני תצפית של הבריגדה הארצישראלית של גייסות התעופה המלכותיים (Royal Flying Corps), לימים חיל האוויר המלכותי הבריטי.
[עריכה] תקופת המנדט
בתקופת המנדט חל גידול ניכר בהיקף והבניה ובסגנון הבנייה הבינלאומי, ובני הדור השני והשלישי העדיפו לבנות את בתיהם במושבה בסגנון זה. האוכלוסיה בישוב גדלה והגיע ערב המלחמה ל-428 תושבים. כלכלת המושבה התרחבה מחקלאות לעיבוד תוצרת חקלאית, תעשיה זעירה ומקצעות חופשים. המושבה הוכרזה כמועצה מקומית ב-1925. נחנך בית הספר לילדי שרונה (להוסב לבית היולדות הקריה). בשנות המצוקה שלאחר המלחמה רכשו יהודים קרקעות באזור. שרונה הייתה המתקדמת בין מושבות הטמפלרים בארץ.
עם עלית הנאצים לשלטון בגרמניה חל גידול במספר חברי המפלגה הנאצית בארץ, במרץ 1933 הוקמו שני סניפים של המפלגה הנאצית: בחיפה ובשרונה-יפו. עם חקיקת חוקים נאציים בגרמניה נגד בתי מסחר יהודיים, הטיל הישוב העברי חרם על התוצרת הטמפלרית.
[עריכה] מלחמת העולם השנייה
עם תחילת המלחמה ולאחר גיוס הגברים לצבא הגרמני נותרו בשרונה 383 תושבים. הבריטים הפכו את המושבה למחנה מעצר, מחנה 4, עליה שמרו כ 100 נוטרים יהודים וקצינים בריטים. בית החולים הגרמני ביפו על צוותו, בני משפחת וגנר הועברו למחנה. עם הדרדרות הצבאית במצב בעלות הברית בחזיתות הוגלו חלקם לאוסטרליה ולגרמניה במסגרת חילופי אזרחים. בנובמבר 1943 ביטל הנציב העליון את קיומה של המועצה המקומית. כ 15 מתשובי שרונה שהתגיסו לצבא הגרמני נהרגו במלחמה. לקראת סוף המלחמה נותרו בשרונה כ 40-50 תושבים שרוכזו במספר מבנים.
[עריכה] לאחר מלחמת העולם השניה
בתום המלחמה הפך המקום למחנה צבאי בריטי. הטמפלרים שנכלאו הורשו לשוב לבתיהם. בלחץ המחתרות הלכה ופחתה הנוכחות הגרמנית בארץ ישראל לאחר היוודע ממדי השואה, ולאחר שנרצח אחד המנהיגים הבולטים בשרונה, גוטהילף וגנר, עזבו רובם הגדול את הארץ.
ב-22 בפברואר 1946, במסגרת פעולת ליל המשטרות, התקיף כוח של ההגנה את הבסיס הצבאי הבריטי שהתמקם בבתי המושבה. בפעולה נהרגו 4 לוחמים על שמם רחוב הארבעה בדרום המושבה. עד מלחמת העצמאות ערכו כוחות אצ"ל ולח"י פעולות חבלה נוספות. הלח"י, באחת ממבצעיו המקצועים ביותר, פוצץ 3 מבנים ששימשו את מרכזת הקשר הבריטית.
ב 16 בדצמבר 1947 העבירו הבריטים את המחנה לישוב העברי. בינואר 1948 רכשה הסוכנות היהודית 21 מטוסים שהוצאו מכלל שימוש והעבירה אותם ליקב הטמפלרי בשרונה והשמישה אותם כחלק מחיל האוויר שבדרך. כאן הוקמה חטיבת גבעתי בדצמבר 1948, שירות המשוריינים בפברואר 1947.
במרץ 1945 הפקיעה עיריית תל אביב, על פי סמכות שהוענקה לה על ידי הנציב העליון חלק מקרקעות שרונה לצורך הקמת בית חולים עירוני. במרץ 1947 חתמה עיריית תל אביב על הסכם עם תושבי שרונה לרכישת אדמות המושבה. ההסכם הותנה באישור השלטונות הבריטיים, אשר סירבו לתת אישור כזה ובמקום זאת הפקיעו את כל הקרקעות של שרונה בהתאם לצו להפקעת נכסי אוייב, לצורך קבלת פיצויים מגרמניה על נזקי מלחמת העולם השנייה. ב-20 בינואר 1948 רכשה עיריית תל אביב את קרקעות שרונה מהאפוטרופוס הבריטי על נכסי אוייב. במסגרת הסכם השילומים, דרשה גרמניה שישראל תפצה את הטמפלרים על רכושם שהופקע. בעקבות זאת נחתם ביוני 1962 הסכם פיצויים ושנת 1966 הושג הסכם בין הטמפלרים באוסטרליה ובגרמניה על חלוקתם. הפיצויים על שרונה הועברו בפועל החל משנת 1969 [4].
[עריכה] לאחר קום המדינה
לאחר קום מדינת ישראל הפכה שרונה בהשפעתו הישירה של דוד בן-גוריון לקרית הממשלה, היא "הקריה". חלקה הצפוני של המושבה גודר והפך לבסיס צבאי באמצע שנות החמישים, ובחלקה הדרומי התמקמו משרדי הממשלה. במבנה בית הספר של המושבה הוקם בית יולדות (הוא בית היולדות הקריה), ששימש כבית היולדות המרכזי של אזור תל אביב, ונסגר ונהרס ב-1997. במשך עשרות שנים שימשו הבתים הישנים את הממשלה, את המטה הכללי ואת צה"ל, עד שבלחץ גופים ירוקים והמועצה לשימור אתרים הוחלט לשחזרה ולשמרה.
[עריכה] פעולות שימור
בתחילת שנות האלפיים החלה עבודת שימור מבנים מסיבית של שרונה, על ידי משרדו של האדריכל אמנון בר אור. הצבא התפנה מהאזור הדרומי של הקריה, וחמישה בתים שעמדו לאורך רחוב קפלן בסגנון הבנייה הטמפלרי הוזזו כשלושים מטרים ממקומם כדי לאפשר את הרחבתו של הציר הסואן. עבודות ההזזה בוצעו בין 2005 ל-2007. נכון להיום (2010), המבנים בחלק הדרומי של שרונה עוברים תהליכי שימורי ושחזור כחלק מתוכנית להפוך את אזור הקריה לפארק עירוני ובו מוזאונים, בתי קפה, מגדלי מגורים, וגורדי שחקים. גם המבנים שמימשו את מטה חטיבת גבעתי, שירות המשוריינים, שבמחנה הצבאי מיועדים לשימור
[עריכה] לקריאה נוספת
- ניר מן, שרונה בשנות המאבק 1939 - 1948, ירושלים : הוצאת יד יצחק בן-צבי והעמותה לחקר כוח המגן על-שם ישראל גלילי, 2009.
- Helmut Glenk, From Desert Sands to Golden Oranges: The History of the German Templer Settlement of Sarona in Palestine 1871-1947, 2006, ISBN 978-1412035064
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- גני שרונה אתר המנהלת של פיתוח פרויקט גני שרונה-דרום הקריה
- פרויקט דרום הקריה באתר מינהל מקרקעי ישראל
- מיזם דרום הקריה באתר "תל אביב במבט חדש"
- איתן איילון, יוסי בן-ארצי ורפאל פרנקל, בית-הבד הטמפלרי בשרונה, קתדרה 82, דצמבר 1996, עמ' 86-75
- מעבדת ביתמונה, שרונה: המושבה שהפכה לקריה, באתר ynet, 4 בנובמבר 2005
- יפה רזיאל, המקום הכי נמוך (וסודי) בתל אביב, באתר ynet, 1 בינואר 2009
- יקב סגל על אודות הקמת המזקקה וחיבורה ליקב בשרונה
- ניר מן, שרונה בשנות המאבק: 1939-1948, באתר הערוץ האקדמי
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Albert H. Heusser, The Land of the Prophets, New York, Thomas Y. Crowell Co., 1916, p. 304
- ^ " אני עושה אותך שליח מצוה. תחזר על הפתחים בבתי המושבה הגרמנית ותחקור לדעת , כמה שטיחים ומרבדים תוכל לאסוף בהם" מקור: לואיל תומאס וקנת בראון קולינגס, עמוד 132
- ^ היום אצטדיון בלומפילד
- ^ בג"ץ 3198/05
[עריכה] תמונות בתים משופצים ומשוחזרים
|
