שרי אריסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שרי אריסון

שָׁרי אריסון (נולדה ב־9 בספטמבר 1957) היא אשת עסקים ופילנתרופית ישראלית-אמריקאית, הבעלים של קבוצת אריסון, בעלת השליטה בבנק הפועלים, היא האישה העשירה ביותר במזרח התיכון ואחת הנשים העשירות בעולם.

אריסון נולדה בניו יורק לאיש העסקים תד אריסון, ישראלי-אמריקני שעשה את הונו בחברת קרניבל קרוז ליינס, חברה המפעילה אוניות לשיט תענוגות, שאותה ייסד בשנת 1972. לאורך השנים התגוררה לסירוגין בארצות הברית ובישראל. בשנת 1999 ירשה חלק נכבד מרכושו של אביה, דבר אשר הפך אותה למיליארדרית, ולפרקים שונים לאדם העשיר ביותר בישראל.

אריסון נחשפה לעיני הציבור הישראלי בדצמבר 2002, בעת מסיבת עיתונאים שיזמה כדי לתמוך בהחלטת בנק הפועלים לפטר כעשרה אחוזים מעובדיו; מאז עלה שמה לכותרות בפרשות שונות. נישאה שלוש פעמים, והיא אם לארבעה ילדים. היא מזוהה בעיקר עם בנק הפועלים, אך עיקר הונה מקורו באחזקותיה בחברת קרניבל קרוז ליינס. בשנת 2010 העריך המגזין פורבס את הונה בכ-5.1 מיליארד דולר‏‏‏‏‏[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריסון נולדה בניו יורק שבארצות הברית למינה ולתד אריסון. אביה נולד בזכרון יעקב וגדל בתל אביב; הוא לחם במלחמת העולם השנייה ובמלחמת העצמאות. בתחילת שנות ה־50 היגר לארצות הברית עם אשתו ובנו מיקי (יליד 1949), ופנה ליוזמה פרטית. בתחילה לא זכה להצלחה רבה בעסקיו, אך בשלב מאוחר יותר התעשר בזכות הצלחתה של חברה המפעילה אוניות נופש שייסד בשנת 1972, בשם "קרניבל קרוז ליינס".

בשנת 1966 נפרדו הוריה של שרי אריסון והיא עברה להתגורר עם אמה בישראל. שלוש שנים לאחר מכן, בגיל 12, שבה לארצות הברית ועברה לגור עם אביה ועם אחיה הבכור. היא שבה לישראל בגיל 17 על מנת ללמוד לבחינות הבגרות ולהתגייס לצה"ל. אריסון גויסה לחיל הים, אך שירותה הצבאי לא עלה יפה והיא שוחררה לפני תום שירותה. לאחר שחרורה היא עברה להתגורר במיאמי לצד אביה. אריסון למדה ניהול בתי מלון ומסעדות במכללת "מיאמי דייד", ונישאה לקצין שעבד באחת האוניות של אביה, חוזה אנטוניו סווארס, אמריקני ממוצא קובני. לאחר שש שנות נישואים ולידת שלושה ילדים התגרשו השניים. בעת ביקור בישראל פגשה אריסון את מיקי דורסמן, אז סטודנט במכון וינגייט הצעיר ממנה בשבע שנים. השניים התאהבו ונישאו בשנת 1988 בטקס במיאמי. הם התגוררו ביחד עם שלושת ילדיה של אריסון מנישואיה הקודמים באי היוקרתי "בל הרבור", בסמוך לביתו של תד אריסון. הם שבו לישראל בשנת 1991. בעת שהותם של בני הזוג במיאמי, עסק דורסמן באימון כדורסל. בהמשך יזם השקת בושם, שהופץ באוניות השעשועים של קרניבל קרוז; המיזם זכה להצלחה‏[2].

המעבר לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אונייה בצי של קרניבל קרוז. חברת הספנות היא מקור הונה של משפחת אריסון

בשנת 1991 החליט תד אריסון לעלות לישראל. הוא השאיר בארצות הברית את בנו הבכור מיקי, שלקח את הפיקוד על עסקי הספנות (הבן כיהן למעשה כמנכ"ל חברת קרניבל קרוז ליינס כבר מגיל צעיר). אל תד אריסון הצטרפו בתו שרי ומשפחתה, שעברו גם הם לישראל. תד אריסון הקים את חברת "אריסון השקעות" - חברת השקעות פרטית, וביצע רכישות גדולות במהלך שנות התשעים. בספטמבר 1997, במסגרת תהליך מכירת נכסי הבנקים, הוביל תד אריסון את מהלך רכישת גרעין השליטה בבנק הפועלים מהממשלה, מהלך שהיווה עסקת ענק בשווי של כ-1.4 מיליארד דולר. בסמוך למועד עלייתו לישראל הקים תד את "קרן אריסון" יחד עם בתו שרי אריסון; על פי ההערכות, לקרן נכסים והשקעות בסכומי כסף גבוהים - כיום (2007) תורמת הקרן על פי פרסומים שונים כ-25 מיליון דולר מדי שנה‏[3]. תשואת הקרן נתרמת לרוב מידי משפחת אריסון למוסדות שונים בישראל, בעיקר בתחומי הבריאות, המחקר, האמנות, ספורט מוגבלויות וחינוך. שרי אריסון שהקימה את הקרן בישראל, פנתה גם ליוזמה פרטית במקביל לתפקידה כראש הקרן; בשנת 1996 הקימה את חברת "שרגד אורחנים" - העוסקת בהקמת קומפלקסים לצד כבישי ישראל, ונכסים מניבים - ביחד עם נצבא (בזמנו, חברה-בת של "אגד") ועם מספר קיבוצים. המיזם זכה להצלחה, אך נקלע לקשיים עם פרוץ האינתיפאדה השנייה.

אריסון סיפרה מספר פעמים לעיתונות שאביה מעולם לא ייעד לה קריירה בעולם העסקים ושחשב, כדבריה, שמקומה של אישה הוא לשבת בבית ולגדל ילדים, תפיסה שגרמה לשרי אריסון עצב ותסכול. תד ייעד את בנו, מיקי אריסון להיות מנהל עסקיו. זה האחרון זכה במשרה ניהולית בכירה בקרניבל קרוז ליינס כבר בגיל צעיר. בעת שהותה במיאמי עבדה אריסון לפרקים בעסקיו של אביה, אך בתפקידי ביניים בלבד. שרי אריסון סירבה להשלים עם תפיסתו של אביה ודרשה את חלקה בירושה. נראה שאריסון התרכך לעת זקנה, שכן הוא ציווה לבתו ירושה משמעותית בצוואתו.

באוקטובר 1999 נפטר תאודור אריסון. עיקר רכושו התחלק בין שני ילדיו. גם אשתו השנייה, לין אריסון, וגם שלמה נחמה מנהל עסקיו, זכו לנתחים מירושת המיליארדים. בנו מיקי המשיך בתפקידו כנשיא "קרניבל קרוז ליינס" במיאמי; הוא הוביל אותה להצלחה רבה, וכיום (2007) היא החברה המובילה בתחומה בעולם. שרי אריסון מונתה לתפקיד יו"ר "אריסון השקעות".

אריסון ידועה גם בשל עיסוקהּ ברוחניות. היא סיפרה בעבר על מפגשיה עם ד"ר בריאן וייס העוסק בגלגול נשמות, ועל השפעת החיפוש הפנימי על חייה. ב-2001 ייסדה את ארגון "מהות החיים", ארגון שמטרתו, על-פי הפרסומים, "לעורר באנשים מודעות על יכולתו של כל אחד ואחת להגיע לשלום בינו לבין עצמו, משפחתו, חבריו וסביבתו; להעניק כלים להתפתחות אישית ולקיחת אחריות על אושרנו ושלוותנו". הארגון מפעיל אתר אינטרנט, מקיים סדנאות ברחבי הארץ, ואף פתח מרכז מבקרים בתל אביב‏[4].

בשנת 2002 התגרשו אריסון ודורסמן, ולהם בן משותף.

החשיפה התקשורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרי אריסון

ב-17 בדצמבר 2002 הודיעה הנהלת בנק הפועלים על פיטוריהם של כ-900 עובדים, שהיוו עשרה אחוזים מעובדי הבנק, וזאת כצעד של ייעול. בנק הפועלים הציג רווחים גבוהים באותה תקופה; כוונת הבנק לפטר מאות עובדים בתקופה של מיתון, למרות הרווחים, ספגה ביקורת קשה. את החלטת הבנק גיבתה במסיבת עיתונאים שרי אריסון, יו"ר "אריסון השקעות" ובעלת המניות העיקרית בבנק. אריסון הייתה כמעט אלמונית באותה עת, ומסיבת העיתונאים לא הייתה צפויה; אריסון סיפרה לעיתונאים ולציבור על ההחלטה על הפיטורים, שנבעה לדבריה מאחריות כלכלית לעתיד הבנק. היא טענה כי לעובדים המפוטרים הוצעו תנאי פרישה משופרים, מתוך דאגה כנה לעתידם.

הביקורת לא איחרה לבוא: אריסון הוצגה על ידי רבים כנציגת העשירים האטומה שמפטרת עובדים בתקופה קשה, למרות רווחים גבוהים של הבנק שבבעלותה. לואי רוט, יו"ר ועד העובדים של בנק לאומי באותה עת, אמר לעיתונות: "לא ציפיתי לתגובה אחרת ממי שנולדה לא עם כפית זהב, אלא עם מצקת זהב". ההסתדרות בהנהגתו של עמיר פרץ יצאה למאבק בפיטורים הצפויים (שהופחתו לבסוף לכ-800 עובדים). ההסתדרות יזמה קמפיין שבמהלכו נתלו שלטי חוצות, שבהם נכתב: "שרי אריסון צוחקת, 900 משפחות בוכות". כתוצאה מכך איימו פרקליטיה של אריסון בתביעה על סך עשרה מיליון דולר נגד חברת "פוסטר מדיה"‏[5], ודרשו את הסרת המודעות לאלתר. השלטים הוסרו לבסוף.

האופן המהיר בו הוסרו שלטי החוצות עורר ביקורת קשה מצד העיתונאית שלי יחימוביץ'. יחימוביץ' תקפה את אריסון בפינתה בתוכנית אולפן שישי בערוץ 2, ביום שישי ה-17 בינואר 2003. היא לעגה לאריסון ש"עלבונה שווה עשרה מיליון דולר". דוברה של אריסון, רני רהב, מיהר לשלוח ליחימוביץ' מכתב שבו הוא מאשים אותה בשנאת עשירים. המכתב שהתחיל במילים "שלי רעה" נכתב באופן שנתפס כילדותי וזועם. רהב שלח עותקים של המכתב למאות מראשי המשק, ולעיתונאים רבים; המכתב זכה לכותרות בעיתונים, ולתגובות מעורבות באתרי חדשות באינטרנט.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2003 נישאה אריסון בשלישית לאיש העסקים האילתי עופר גלזר. חודשים ספורים לאחר נישואיהם הועלו האשמות נגד גלזר על הטרדה מינית. ההאשמות פורסמו באמצעי התקשורת וזכו לכותרות. גלזר הכחיש בתוקף את ההאשמות וטען שהן עלילות שווא; אריסון תמכה בו‏[6]. בספטמבר אותה שנה עזבו אריסון וגלזר את ישראל, ביחד עם ילדיהּ של אריסון, ועברו להתגורר במיאמי. מקורבים לאריסון מסרו לתקשורת שאריסון "שָ‏בעה" מההתייחסות אליה בארץ. לתקשורת נמסר כי אריסון מתכוונת לסגור את קרן אריסון; רני רהב שלח מכתב נוסף לשלי יחימוביץ ובו הטיח בה כי היא "ניצחה" והצליחה להרחיק את אריסון ממדינת ישראל. רבים ניסו לשכנע את אריסון לשוב לישראל: אהוד אולמרט, שר התמ"ת באותה עת, נפגש עם אריסון במיאמי וניסה לשכנעה לשוב‏[7]. כאשר עזבה אריסון את ישראל היא לקחה עמה גם את בנה הצעיר, בנם המשותף שלה ושל דורסמן. דורסמן פנה לבית משפט פדרלי במיאמי ודרש שבנו יוחזר לישראל; התנהל משפט, ובמהלכו אמרה אריסון לשופט כי ישנה סכנה לירושת ילדיה אם יעזבו את ארצות הברית. הפרשה הגיעה לסיומה לאחר שאריסון בישרה כי תשוב עם משפחתה לישראל לאחר שבנה הצעיר יסיים את שנת הלימודים בקיץ אותה שנה, וכך אכן קרה.

באוקטובר 2004 הוגש נגד גלזר כתב אישום על הטרדה מינית ומעשים מגונים. ביולי 2005 הורשע גלזר בביצוע מעשים מגונים בשתי נשים ובאותה שנה נגזר עליו עונש של חצי שנת מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי וכן קנס ופיצוי המתלוננות נגדו. גלזר ערער לבית המשפט המחוזי ולאחר מכן לבית המשפט העליון, אך ערעוריו נדחו. בפברואר 2007 התייצב גלזר לרצות את עונשו בבית הסוהר מעשיהו. הוא שוחרר ארבעה חודשים לאחר מכן, לאחר שוועדת שחרורים ניכתה לו שליש בגין התנהגות טובה.

במאי 2009 התגרשו אריסון וגלזר.

פילנתרופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדל האשפוז ע"ש תד אריסון במרכז הרפואי תל אביב. נבנה מכספיה של קרן אריסון
שלט הוקרה לשרי אריסון במרכז הרפואי תל אביב

ב-1991, עת הגעתם לישראל, הקימו תד אריסון ובתו שרי את הקרן המשפחתית על שם תד אריסון. כיום מכהן ג'ייסון אריסון, בנה של שרי אריסון, כיו"ר פעיל של הקרן. בשנת 2011 נבחרה על ידי מגזין TheMarker כתורמת הגדולה בישראל בערכים מוחלטים. על פי ההערכות, לקרן נכסים והשקעות בסכומי כסף גבוהים - כיום תורמת הקרן על פי פרסומים שונים כ-25 מיליון דולר מדי שנה‏[8]. את התשואה של הקרן תורמת משפחת אריסון למוסדות שונים בישראל, בעיקר בתחומי הבריאות, המחקר, האמנות, ספורט מוגבלויות וחינוך. הקרן מפעילה שלושה ארגונים: "מהות החיים", "רוח טובה" ו"כולנו אחד".

הקרן המשפחתית הרימה את תרומתה הגדולה ביותר למרכז הרפואי תל אביב. המבנה המרכזי במרכז הרפואי הוא מגדל האשפוז על שם תד אריסון, שהוא המשוכלל והמודרני בישראל. המגדל נבנה בתרומתה של שרי אריסון. המגדל הינו בעל 13 קומות, כולל 8 קומות אשפוז, קומה טכנית, קומת ספרייה ומנחת מסוקים.

אריסון גם מיישמת את ערכי הקיימות בגישה העסקית והפילנתרופית שלה, ואף קיבלה על כך הכרה עולמית, כאשר באפריל 2010 נבחרה על ידי מגזין פורבס העולמי למקום השני ברשימת המיליארדרים הירוקים בעולם, בשל מסעה "להצלת כדור הארץ". באוגוסט 2011 אריסון דורגה במקום 57 על ידי מגזין פורבס העולמי ברשימת הנשים החזקות בעולם. אריסון היא הישראלית היחידה שהצליחה להתברג לדירוג היוקרתי של העיתון‏[9].

בשנת 2006 יזמה שרי אריסון "יום מעשים טובים" באמצעות עמותת "רוח טובה" מקבוצת אריסון. ב"יום מעשים טובים" שהתקיים ב-5 באפריל 2011 התנדבו למעלה מ-140 אלף ישראלים לעשות מעשה טוב למען הזולת, ועוד אלפים במדינות ארצות הברית, אוקראינה, פולין ואנגליה הצטרפו ליוזמה‏[10]

ביוני 2009 יצא לאור, בהוצאת כנרת זמורה ביתן, ספרה של אריסון, "לידה", המשלב אוטוביוגרפיה ואת השקפותיה הרוחניות‏‏. אריסון כותבת בספר שזכתה לחזיונות נבואיים אודות העתיד, ושתפקידה לעזור ולהביא את הגאולה‏[11]. הספר תורגם לאנגלית והוא צפוי להיות מתורגם לאינדונזית[12].

בשנת 2013 יצא לאור ספרה "לממש את הטוב שבך".

עסקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריסון פועלת באמצעות קבוצת אריסון ‏‏‏[13] לה יש שתי זרועות:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]