שרלוטה, נסיכת פרוסיה (אלכסנדרה פיודורובנה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שרלוטה, נסיכת פרוסיה
(13 ביולי 1798; ארמון שרלוטהנבורג, ברלין, פרוסיה - 1 בנובמבר 1860; ארמון אלכסנדר, צרסקוייה סלו, האימפריה הרוסית) (בגיל 62)
Alexandra Fedorovna by C.Robertson (1840s, Hermitage) detail.jpg
שם מלא פרדריקה לואיז שרלוטה וילהלמינה
מקום קבורה קתדרלת פיוטר ופאבל, סנקט פטרבורג
בן-זוג
שושלת בית הוהנצולרן
תואר קיסרית רוסיה
אב פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה
אם לואיז, נסיכת מקלנבורג-סטרליץ
צאצאים
קיסרית רוסיה
תקופת כהונה 1 בדצמבר 1825 - 2 במרץ 1855 (29 שנים)
קיסרית אלכסנדרה פיודורובנה, 1836

שרלוטה, נסיכת פרוסיה (13 ביולי 1798 - 1 בנובמבר 1860), ידועה גם בשם אלכסנדרה פיודורובנה, קיסרית רוסיה, הייתה בתו של פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה ורעייתו של ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה.

שנותיה הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיכה פרדריקה לואיז שרלוטה וילהלמינה נולדה ב-13 ביולי 1798 בארמון שרלוטנבורג, הארמון המלכותי של מלכי פרוסיה בברלין. היא הייתה ילדתם השלישית ובתם הבכורה של פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה ורעייתו לואיז, נסיכת מקלנבורג-סטרליץ. שני אחיה הבוגרים היו פרידריך, לעתיד פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה, ווילהלם, לעתיד וילהלם הראשון, קיסר גרמניה.

הנסיכה שרלוטה גדלה בזמן מלחמות נפוליאון ובשנת 1806, לאחר תבוסתו של הצבא הפרוסי בידי הצבא הצרפתי, אולצה יחד עם משפחתה להימלט לעיר ממל שבמזרח פרוסיה, תחת חסותו של הצאר הרוסי אלכסנדר הראשון. בשנת 1810 מתה אמה האהובה של שרלוטה וכך, בגיל 12, היא הפכה לאישה החשובה ביותר בפרוסיה ולבת לווייתו של אביה.

נישואיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1814 ביקר בברלין הנסיך הרוסי בן ה-18 ניקולאי פבלוביץ', בנו השלישי של פאבל הראשון, קיסר רוסיה, ובמהרה שתי המשפחות המלכותיות, בית רומנוב הרוסי ובית הוהנצולרן הפרוסי, הסכימו כי הוא יינשא לנסיכה שרלוטה. בביקורו השני של ניקולאי בברלין לאחר מספר חודשים הוא התאהב בשרלוטה, שהייתה אז בת 17, והיא התאהבה בו בחזרה. במהלך ביקורו נראו ניקולאי ושרלוטה מחזיקים ידיים במהלך טיוליהם בפוטסדאם ובאופרה של ברלין וכשעזב ניקולאי בחזרה לרוסיה היה הזוג הצעיר כבר מאורס רשמית. ניקולאי היה בן דודה של שרלוטה מדרגה שלישית, שכן שניהם היו ניניו הגדולים של פרידריך וילהלם הראשון, מלך פרוסיה.

ב-9 ביוני 1817 הגיעה הנסיכה שרלוטה לרוסיה בפעם הראשונה, מלווה באחיה הגדול וילהלם. לאחר הגעתה לסנקט פטרבורג היא המירה את דתה לנצרות אורתודוקסית, כדרוש מכל כלה של נסיך רוסי, ושמה שונה לאלכסנדרה פיודורובנה. טקס הנישואים נערך ביום הולדתה ה-19, 13 ביולי 1817 בכנסייה של ארמון החורף, לאחריו קיבלה שרלוטה את התואר "הנסיכה הגדולה של רוסיה".

ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשרלוטה וניקולאי נולדו עשרה ילדים, מתוכם שניים מתו בלידה. שמונת ילדיהם הנותרים היו:

חייה ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנסיכה שרלוטה לקח זמן מה להתרגל לחיים בחצר המלוכה הרוסית ולדת החדשה אותה קיבלה על עצמה. היא התחבבה על חמתה, הקיסרית האלמנה מריה פיודורובנה, אולם לא הסתדרה עם גיסתה, הקיסרית יליזבתה אלכסייבנה, רעייתו של הקיסר המכהן אלכסנדר הראשון.

שרלוטה בילתה את שנותיה הראשונות ברוסיה בניסיון ללמוד את השפה והמנהגים של ארצה החדשה תחת הדרכתו של המשורר ואסילי אנדרייביץ' ז'וקובסקי, אולם מכיוון שהמשפחה הקיסרית של רוסיה שוחחה בגרמנית והתכתבה בצרפתית, לא הצליחה הנסיכה להשתלט לגמרי על השפה הרוסית.

במהלך שמונת שנות נישואיהם תחת שלטונו של אלכסנדר הראשון היו ניקולאי ושרלוטה זוג פרטי ביותר והם נהנו לבלות זמן יחדיו ויחד עם ילדיהם במעונם המלכותי. אולם הקיסר אלכסנדר נותר ללא צאצאים ובשנת 1822 אחיו הגדול של ניקולאי, הנסיך הגדול קונסטנטין פבלוביץ', יורש העצר לכתר הרוסי, ויתר על זכות הירושה שלו בשל נישואיו המורגנטים. ניקולאי הפך לפתע ליורש העצר, וחייהם של בני הזוג הפכו לפומביים יותר. בשנת 1825 העניק אלכסנדר הראשון לשרלוטה במתנה את ארמון פטרהוף, שנותר עד סוף ימיה מעון הקיץ האהוב עליה.

קיסרית רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיכה שרלוטה הפכה לקיסרית אלכסנדרה פיודורובנה עם עלייתו של בעלה לשלטון כניקולאי הראשון ב-1 בדצמבר 1825. תקופה זו הייתה קשה במיוחד בשל נסיון ההפיכה שניסו לבצע תומכיו של אחיו של ניקולאי, קונסטנטין פבלוביץ'.

למרות שבני הזוג המלכותי נראו מאוהבים גם אחרי שנים רבות של נישואים מאושרים לכאורה, היו לניקולאי מספר פילגשים וילדים בלתי חוקיים. אולם בניגוד לקיסרים רוסיים אחרים לקח לעצמו ניקולאי פילגש רשמית רק בשנת 1842, לאחר 25 שנות נישואים ולאחר שרופאיה של שרלוטה אסרו עליה לקיים יחסי מין בשל בריאותה הרופפת ומספר התקפי לב שתקפו אותה. למרות זאת המשיך ניקולאי לאהוב את רעייתו וכשרופאיה שלחו אותה לפלרמו בשנת 1845 למשך מספר חודשים כדי לאושש את בריאותה הוא התחנן שתישאר. לאחר שנסעה הוא פינה לעצמו מעט זמן כדי להצטרף אליה שם יחד עם פילגשו, ברברה נלידובה, בת לווייתה של שרלוטה. אף על פי שהקיסרית קינאה בהתחלה היא במהרה קיבלה בהבנה את הרומן ואף שמרה על יחסים טובים עם נלידובה.

הקיסרית אלכסנדרה סבלה מבריאות רופפת כבר מגיל צעיר ונראתה מבוגרת מגילה. היא רזתה מאוד והחלה לסבול מעוויתות שגרמו לתזוזות בלתי רצוניות של ראשה. בשנת 1847 החליטה הקיסרית לעבור להתגורר בחצי האי קרים במחשבה שהאקלים החמים יותר ישפר את בריאותה, אולם פריצתה של מלחמת קרים בשנת 1852 אילצה אותה לשוב צפונה. בשנת 1855 נפטר הקיסר ניקולאי השני מנגיף השפעת בגיל 58.

הקיסרית האלמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיסרית האלמנה אלכסנדרה פיודורובנה, 1856

לאחר מותו של ניקולאי ועלייתו לשלטון של בנה הבכור, אלכסנדר השני, עברה אלכסנדרה להתגורר בארמון אלכסנדר שבמתחם צרסקוייה סלו. היא נשארה ביחסי ידידות עם פילגשו של בעלה, ברברה נלידובה, ואף הפכה אותה לקוראת הספרים האישית שלה. בריאותה המשיכה להתרופף והיא נאלצה לבלות את החורפים מחוץ לרוסיה הקרה. במהלך יותר מארבעים שנותיה ברוסיה היא התאהבה במדינה המאמצת שלה וכשהזהירו אותה רופאיה בשנת 1860 כי לא תשרוד עוד חורף רוסי אחד היא התעקשה להישאר בסנקט פטרבורג ולמות על אדמה רוסית.

הקיסרית אלכסנדרה פיודורובנה מתה בשנתה בגיל 62 בתאריך ה-1 בנובמבר 1860 במשכנה בארמון אלכסנדר.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרלוטה, נסיכת פרוסיה פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה פרידריך וילהלם השני, מלך פרוסיה אוגוסט וילהלם, נסיך פרוסיה
לואיז אמלי, נסיכת בראונשוויג-וולפנביטל
פרדריקה לואיזה פון הסה-דרמשטט) לודוויג התשיעי, רוזן הסה-דרמשטט
קרולין, רוזנת הפלטין של צוויבריקן
לואיז, נסיכת מקלנבורג-סטרליץ קרל השני, הדוכס הגדול של מקלנבורג-סטרליץ קרל לודוויג פרידריך, דוכס מקלנבורג-סטרליץ
אליזבת אלברטין, נסיכת סקסה-הילדבורגהאוזן
פרדריקה, נסיכת הסה-דרמשטט גאורג וילהלם, נסיך הסה-דרמשטט
מריה, רוזנת ליינינגן-דגסבורג

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]