שר היער

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שַׂר הַיָּעַר / י. ו. גֵּיטֶה / שאול טשרניחובסקי

מִי הוּא הָרוֹכֵב בְּסוּפָה וַחֲצוֹת?
הָאָב הוּא עִם בְּנוֹ. בִּזְרֹעוֹת אַמִּיצוֹת
יְאַמְּצֶנּוּ הַלָּה, יְחַבְּקֶנּוּ חָבֹק
וּבְיָד חֲזָקָה וְיֵחַם לַתִּינוֹק.

– מַה תִּירָא, הַיֶּלֶד, פָּנֶיךָ תַּסְתִּיר?
– אָבִי, שַׂר הַיַּעַר, כְּלוּם אֵינְךָ מַכִּיר?
בְּרֹאשׁו לוֹ עֲטֶרֶת, זָנָב לוֹ שָׁחוֹר.
– מַטְלִית עֲרָפֶל הִיא, בְּנִי, עַל פְּנֵי הַיְאוֹר.

אֵלַי בֹּא, הַיֶּלֶד, אֵלַי, הַנָּעִים –
"אִתְּךָ אֶשְׁתַּעֲשֵׁעַ שַׁעֲשׁוּעִים נָאִים.
פִּרְחֵי צִבְעוֹנִים עַל גְּדוֹתַי לִי לָרֹב,
"אִמִּי לָהּ כַּמָּה גְּלִימוֹת כֶּתֶם טוֹב".

– אָבִי, הוֹי אָבִי! וּכְלוּם לֹא תִשְׁמַע
מַה שָׂח שַׂר הַיַּעַר, מַבְטִיחַ לִי מָה?
– הֵרָגַע, הֵרָגַע, יַלְדִּי הַנָּעִים:
אַךְ רוּחַ מְרַשְׁרֶשֶׁת בְּעָלִים יְבֵשִׁים.

"הוֹי נַעַר נֶחְמָד, כְּלוּם אֵלַי לֹא תֹאבֶה?
"בְּנוֹתַי תְּטַפֵּלְנָה בְּךָ מַה יָפֶה,
"בְּנוֹתַי כִּי תֵצֶאנָה בַּלַּיְלָה בַּסָּךְ, –
"תָּחוֹלְנָה, תָּשׁוֹרְנָה, תְּיַשְׁנֶנָּה אוֹתָךְ".

– אָבִי, הוֹי, אָבִי, כְּלוּם רוֹאֶה אֵינְךָ
אֶת בְּנוֹת שַׂר הַיַּעַר שָׁם בַּחֲשֵׁכָה?
– הוֹי, בְּנִי! הוֹי, בְּנִי, מְאֹד אֵטָב לִרְאוֹת,
לֹא, כִּי עֲרָבִים עַתִּיקוֹת מַקְדִּירוֹת.

"אֲנִי אֲהַבְתִּיךָ, נָעַמְתָּ לִי מְאֹד,
"אִם לֹא בִּרְצוֹנְךָ, אָבֹא בְּחֹזֶק יָד".
– אָבִי, הוֹי, אָבִי! הִנֵּה תָפַס בִּי.
הוֹי הוֹי, שַׂר הַיַּעַר פָּגַע בִּי, אָבִי!

נִבְהַל הַפָּרָשׁ, הוּא נֶחְפָּז, הוּא שׁוֹקֵק,
הַיֶּלֶד בְּיָדוֹ נֶאֱנָק וְצוֹעֵק.
דּוֹפֵק אֶת סוּסוֹ וּבָא חֲצֵרוֹ.
וּבִזְרֹעוֹתָיו מֵת מוּטָל – נַעֲרוֹ.

שר היער (גרמנית: Der Erlkönig) היא בלדה מאת יוהאן וולפגנג פון גתה שנכתבה בשנת 1782 והולחנה על ידי מספר מלחינים, הידוע שבהם הוא פרנץ שוברט.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר היער, אלברט שטרנר, 1910

הבלדה מבוססת על אגדה דנית בשם Ellerkonge (בעברית "מלך האלפים"). האגדה תורגמה לגרמנית על ידי יוהאן גוטפריד הרדר ב-1778. המלה "אלף" (elfen) תורגמה בטעות למלה הגרמנית "Erle" (עץ האלמון), בתוספת עם המלה הגרמנית "König" (מלך). "באגדה המקורית מתואר שר היער כיצור פלאי, קונדסי אך מסוכן, שנגיעתו ממיתה. אצל הרדר בת שר היער היא הדמות העיקרית".‏[1]

הבלדה מספרת על רכיבה לילית של אב עם בנו. הילד רואה את דמותו של שר היער, שמפניה הוא מרגיש מאויים. על-פי האגדה, שר היער הוא יצור שרודף יערות, שואב נשמות ילדים והורג אותם. האב מנסה להרגיע את בנו מהחזיונות, להם הוא נותן הסבר טבעי כגון ערפל או רשרוש הרוח בעלים, וככל שהבלדה מתקדמת האב מגביר את מהירות רכיבתם. אך הילד לא נרגע; שר היער מנסה לפתות את הילד לבוא איתו, ומפחיד אותו יותר ויותר ככל שמתקדמת הבלדה. התיאורים של שר היער מוצגים מנקודת מבטו של הילד ונראים אמיתיים ביותר. כשהבן לבסוף מותקף פיזית על ידי שר היער, האב מגביר עוד יותר את קצב רכיבתם על-מנת להגיע ליעדם לפני שיהיה מאוחר מדי. כשהם לבסוף מגיעים האב מגלה שהילד כבר מת.

פרשנות נפוצה של השיר היא לראות את שר היער כמטפורה למחלה קטלנית הגורמת לו להזיות. מתוך סבלו הוא הוזה את שר היער המאיים עליו ומפתה אותו בו זמנית, אשר מדמה את המוות המצפה לו. פרשנות אחרת רואה בבלדה דימוי למאבק בין שתי אסכולות בנות התקופה - הרציונליזם אשר סבור שהאדם באמצעות תבונתו ושכלו יכול לפענח את העולם, להבינו ולרתום אותו לצרכיו והרומנטיקה, לעומת זאת, אשר מעלה את התפיסה שהאדם לבדו לא יוכל לעמוד מול איתני הטבע. כך האב הרציונלי מבקש לשלול את גישתו של הבן הרומנטיקן שמוצא בטבע יסוד מאיים שהאדם לא יוכל לו: שר היער. הרציונליזם מבטל את התפיסה לפיה יש בטבע דברים נסתרים שבני האדם לא יוכלו לדעת ולפענח, אולם לבסוף שר-היער חוטף את הילד והרציונליזם מתבדה.

הבלדה תורגמה לעברית על ידי שאול טשרנחובסקי, עדה ברודסקי, אריה סתיו, אמיר אור ואריאל הירשפלד[2].

לחנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבלדה התפרסמה במרוצת הזמן, והולחנה על ידי מלחינים רבים, פעמים אחדות כליד. הגרסה המוכרת ביותר היא זו של שוברט אשר נחשבת למקרה של "גאון פוגש גאון". גרסאות נוספות הן של יוהאן פרידריך רייכרט בן המאה ה-18 ושל קארל לווה, בן גילו של שוברט. בטהובן עשה ניסיון להלחין את הבלדה אך חזר בו ולא פרסם את עבודתו.

לחנו של שוברט[עריכת קוד מקור | עריכה]

העמוד הראשון בכתב ידו של שוברט באחת מגרסאות הליד

שוברט הלחין את השיר לקול סולו ולפסנתר בשנת 1815. הוא ערך שלושה תיקונים לפני שפרסם את הגרסה הרביעית בשנת 1821 כאופוס 1 (אוטו אריך דויטשכד קטלג את השיר כמספר 328 ברשימת יצירותיו של שוברט). הליד בוצע לראשונה בקונצרט פרטי בווינה ב-1 בדצמבר 1820. הבכורה הפומבית נערכה ב-7 במרץ 1821 בתיאטרון קרנטנרטור בווינה.

ארבע הדמויות בשיר - המספר, האב, הבן ושר היער - מושרות בדרך כלל על ידי זמר אחד. שוברט מיקם כל דמות במנעד קולי שונה ועם ניואנסים קצביים משלה. המספר במנעד האמצעי בסולם מינורי. האב במנעד הנמוך ושר הן בסולם מינורי והן במג'ורי. הבן במנעד גבוה, שר בסולם מינורי המייצג את פחדו. שר היער שר בסולם מג'ורי מלווה בארפג'ים עולים ויורדים. דמות חמישית, הסוס, נרמזת בשלשות מהירות על ידי הפסנתר לאורך כל השיר, מחקה פעימות פרסה.

הליד מתחיל בשלשות מהירות של הפסנתר על מנת ליצור תחושת דחיפות בדימוי דהירתו של הסוס. בינתיים הבס מוסיף נושא אימה לקטע. מוטיבים אלה ממשיכים לאורך כל הדרך. כל אחד מתחנוניו של הבן הופך להיות חזק, גבוה, ודק יותר מהקודמים. לקראת סוף היצירה המוזיקה מואצת, כפי שהאב מנסה בצורה נואשת לדרבן את הסוס שלו לדהור מהר יותר, ולאחר מכן מאיטה, כאשר הוא מגיע. הפסנתר עוצר לפני הסיום לפני שהוא מסיים בקדנציה דרמטית.

הליד נחשב מאתגר לביצע בשל המנעד הקולי הנדרש מהסולן כמו גם הליווי הקשה הכוללת נגינה של אקורדים ואוקטבות במהירות כדי ליצור דרמה ודחיפות. השיר עובד לפסנתר סולו על ידי פרנץ ליסט והליווי בפסנתר תוזמר על ידי הקטור ברליוז. ישנו גם עיבוד לכינור סולו על ידי היינריך וילהלם ארנסט. הביצוע המפורסם ביותר הוא של זמר הבריטון דיטריך פישר-דיסקאו והפסנתרן ג'ראלד מור.

Multimedia-icon.svg ביצוע היסטורי בביצוע הקונטרה-אלטית ארנסטין שומאן-היינק (1861-1936) מלווה על ידי תזמורת חברת ההקלטות "ויקטור", ההקלטה משנת 1913
לעזרה בהפעלת הקובץ

יחסו של גתה ללחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1815 שלח שוברט בן ה-18 את הלחן לגתה אולם הוא כלל לא טרח לענות לו. סיבה אפשרית לכך היא שלתפיסתו האסתטית, הלחן מתוחכם מדי ועל כן מסיט את תשומת הלב מהמילים והתוכן.‏[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמיר אור, בת שר היער, בלוג אישי, 2011
  2. ^ אמיר אור ואריאל הירשפלד, שר היער, בלוג אישי, 2008
  3. ^ חגי חיטרון, צליל לא מכוון: מה גורם למלחינים לפספס, עיתון הארץ, 09.07.2012