שת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איקונין של שת

שֵׁת (3630 לפנה״ס - 2718 לפנה״ס) הוא דמות מקראית, הבן השלישי של אדם וחוה. הוא נולד לאחר הירצחו של הבל על ידי אחיו קין, כאשר אדם וחוה היו בני 130 שנה (בראשית ה', ג'), כלומר בשנת ק"ל לבריאת העולם.


שמו של שת מוסבר בפסוק (בראשית ד', כ"ה) "כי שָׁת (נתן) לי ה' בן אחר תחת הבל כי הרגו קין". על פי המקרא כל האנושות היא מצאצאיו של שת (כל צאצאי קין נספו במבול בגלל החטאים שלהם). גם באסלאם תופס שת מקום כאחד מנבחרי האנושות.

לשת נולד בגיל 105 בן בשם אנוש (בראשית ד', כ"ו; ה', ו'). אנוש הוליד את קינן, וקינן הוליד את מהללאל, ומהללאל הוליד את ירד, וירד הוליד את חנוך, וחנוך הוליד את מתושלח, ומתושלח הוליד את למך, ולמך הוליד את נח.

שת חי 912 שנים.


באכדית שת הוא כינוי כללי לשבטי האמורי שמקום מושבם העיקרי היה באזור הפרת, בבל וארץ ישראל. בני שת נזכרים התעודות מצריות ובספרות אוגריתית.‏[1]

קברו של שת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מסורת מימי הביניים קברו של שת שכן באזור שליד היישוב העתיק ארבל. הקבר מוזכר בחיבורו של יעקב בן נתנאל הכהן בן המאה ה-12 המתאר אותו "ובציון אחת בנין כמו בית בנוי, על שם שת בן אדם. והבאר בתוך בית" וכן בחיבורו של הנוסע שמואל בן שמשון שביקר במקום בשנת 1211. הקבר מוזכר גם בחיבור של אחד מתלמידי הרמב"ן שביקר במקום בתחילת המאה ה-14 המתאר את הקבר "ואמת המים עוברת עליו ומכוסה בעפר ובבנין, והמים נופלים במעין כמעין בור"[2].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רן צדוק, עולם התנ"ך בראשית, תל אביב, דודיזון עתי, 1993, ע"מ 47.
  2. ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, עמ' 282
עשרה דורות מאדם עד נח

אדםשתאנושקינןמהללאלירדחנוךמתושלחלמךנח