ש. בן-ציון

ש. בן ציון הוא שם העט שבו נודע שמחה בן ציון אלתר גוטמן (י"ג בכסלו תרל"א, 7 בדצמבר 1870 – כ"ז באייר תרצ"ב, 2 ביוני 1932), סופר, עורך ומוציא לאור, ממייסדי תל אביב.

תולדות חייו

שמחה אלתר גוטמן נולד באורחיי, בחבל בסרביה שברומניה ב-1870. בגיל שבע-עשרה נשא לאישה את רבקה. ניסיונו לעסוק במסחר לא עלה יפה, והוא פנה לכתיבה. סיפורו הראשון, בשפת יידיש, פורסם על ידי י"ל פרץ (ולימים תורגם לעברית בידי חיים נחמן ביאליק, תחת הכותרת "משי").

קברו של ש. בן ציון בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב

בשנותיו הראשונות פרסם סיפורים בכתבי העת "המליץ" ו"הצפירה" ובלוח אחיאסף. היה ממורי העברית הראשונים באודסה (משנת 1899), ולימד בין השאר באותו בית הספר (שנקרא "החדר המתוקן") ביחד עם ביאליק ורבניצקי, ואיתם הקים את הוצאות הספרים מוריה. את הוצאת "אשכולות" הקים ביחד עם א"ז רבינוביץ' (אז"ר).

לאחר פרעות קישינב, עלה לארץ בשנת 1905 כדי ללמד בבית הספר לבנות בנווה צדק. סביב ביתו התפתח מרכז ספרותי, שבו נטלו חלק י"ח ברנר, ש"י עגנון, יהודה בורלא, אז"ר, ועוד. היה הראשון שהוציא לאור קובץ ספרותי-מדעי בשם "העומר", שבו פרסם עגנון את סיפורו הראשון שפורסם בארץ ישראל, "עגונות". לאחר מלחמת העולם הראשונה ערך את המוסף הספרותי של "חדשות מהארץ" (אבי העיתון "הארץ").

גוטמן ומשפחתו היו בין שישים ושש המשפחות שהקימו את אחוזת בית, לימים - תל אביב, וביתו הראשון בה היה ברחוב הרצל מספר 3, שם רוכזה פעילותו הספרותית הענפה. לאחר שנים בנה את ביתו החדש בשדרות רוטשילד. הבית היה מהבתים היפים בעיר, וכונה "בית הטירה". הוא התגורר בבית כשנה וחצי, עד שנפטר ב-1932 ונטמן בבית הקברות טרומפלדור.

על שמו קרויות שדרות בן ציון בתל אביב ,רחוב בשכונת המסילה בחיפה ורחוב ברחובות.

בנו נחום גוטמן הוא המפורסם שבציירי העיר.

ראו גם

• מייסדי תל אביב

קישורים חיצוניים

• כתבי ש' בן-ציון בפרויקט בן-יהודה

• ש. בן-ציון ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• גוטמן רבקה ושמחה אלתר (ש. בן ציון), באתר משפחות מייסדי תל אביב
• האזנה לשירי ש. בן ציון באתר זמרשת
• חיים נחמן ביאליק, על ש. בן ציון, הספד על קברו, אייר תרצ"ב, בפרויקט בן-יהודה