תאופיק א-סוודי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תאופיק א-סוודי

תאופיק א-סוודיערבית: توفيق السويدي; 1892 - 1968) היה מדינאי ודיפלומט עיראקי, כיהן בשלוש תקופות כהונה כראש ממשלת עיראק[1] תחת שלטון המלכים פייסל הראשון ופייסל השני והיה שגריר ארצו לחבר הלאומים ולאו"ם.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

א-סוודי נולד בבגדד ולאחר שהצטיין בלימודיו בארצו ובקולג' למשפטים בקושטא, נשלח ללימודים בסורבון בפריז. בעת שהותו בפריז היה חבר בתנועת אל-פתאת הפאן-ערבית. ב-1913 היה ציר בקונגרס הערבי הלאומי הראשון.

לאחר סיום לימודיו בפריז ב-1914 הצטרף למשרד החינוך של האימפריה העות'מאנית ועבד בהפקת מילון צרפתי - טורקי. לאחר מכן עבד כעורך דין פרטי וכמרצה למשפטים בדמשק. הוא דחה משרות שיפוט בדיר א-זור ובדמשק כיוון שלא השתלמו כלכלית.

בשנת 1928 נקרא על ידי המלך פייסל להרכיב קבינט ולעמוד בראשו. בנוסף לתפקידו כראש ממשלה כיהן א-סוודי גם כשר חוץ ושר משפטים. כמו כן היה חבר ועדת העוצרות שתפקדה במקום המלך בעת העדרו מהמדינה. עם התקבלות עיראק לחבר הלאומים (ב-1932) מונה א-סוודי לציר ארצו לחבר, בין היתר בשל שליטתו הטובה בשפה הצרפתית. עם התקבלות עיראק לאו"ם כיהן א-סוודי כשגריר ארצו למוסדות האו"ם.

בשנת 1941, בתקופת מלחמת העולם השנייה שימש א-סוודי כשר החוץ העיראקי בממשלתו של טה אל-האשמי. הכוח האמיתי בעיראק היה נתון בידי חבורה של קציני צבא פרו-נאצים, בראשות סלאח א-דין א-סבאע', שחברו אל פוליטיקאים מהימין הקיצוני בראשות רשיד עלי אל-כילאני ואל המופתי הירושלמי, חאג' אמין אל-חוסייני ששהה בגלות בבגדאד. קצינים אלו חתרו תחת ראש הממשלה המכהן וניסו להעביר את עיראק לצד מדינות הציר על אף שההסכמים עם בריטניה חייבו אותם לסייע לבריטניה, להכריז מלחמה על אויביה ולהעמיד לרשותה את מתקניה האסטרטגיים של עיראק. בסוף מרץ 1941 נראה היה כי אל-האשמי אינו עומד בלחצים. הוא שלח את א-סוודי לקהיר, להיפגש שם עם שר החוץ הבריטי, אנתוני אידן. אידן דרש מעיראק כי תכריז מלחמה על גרמניה, וכי תנטרל את הגורמים הפרו-נאצים בהנהגתה. בתגובה דרש א-סוודי כי בריטניה, שהחזיקה במנדט על ארץ ישראל תיענה לדרישות הלאומיות של הפלסטינים, וזאת על מנת שיוכל להציג ויתורים אלו לבריטניה כהישגים במאבק הפאן-ערבי. בתגובה שלח צ'רצ'יל את קינאהאן קורנווליס כשגריר לבגדד, כשהוא מצויד במכתב הנוקט עמדה תקיפה בשאלת ארץ ישראל.‏[2] בסמוך לאחר מכן, בראשית אפריל 1941 הודח טה אל-האשמי בהפיכה שהעלתה לשלטון את כת הקצינים, ועמה את אל-כילאני, והביאה לפרוץ המלחמה האנגלו-עיראקית.

במסגרת תקופת כהונתו השלישית, במרץ 1950, גיבש יחד עם שר המשפטים סאלח ג'בר את חוק שלילת האזרחות שהתיר לכל יהודי לצאת מעיראק בתוך שנה, בתנאי שיוותר על אזרחותו ועל רכושו‏[3], חוק זה איפשר את עלייתם של רבים מיהודי עיראק ("מבצע עזרא ונחמיה").

ב-1958 כיהן כשר חוץ, בעת שעבד אל-כרים קאסם ערך הפיכה נגד בית המלוכה. א-סוודי נידון על ידי בית דין מהפכני למאסר עולם בשל חלקו במשטר המלוכני. עונש זה הומתק ב-1961 וא-סוודי נשלח לגלות בלבנון, בה חי עד מותו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Harris M. Lentz III, Heads of States and Governments: A Worldwide Encyclopedia of Over 2,300 Leaders, 1945 through 1992. McFarland & Company, Inc., 1994, p. 411. ISBN 0-89950-926-6

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בתקופות:
    28 באפריל - 25 באוגוסט 1929
    23 בפברואר - 31 במאי 1946
    5 בפברואר - 4 בספטמבר 1950
  2. ^ מיכאל אפל, המזרח התיכון בימינו; עיראק - מלוכה, מהפכה, רודנות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2005, עמ' 57
  3. ^ המיליון שנשכח