תאוריות הקשר על רצח רבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תאוריות הקשר על רצח רבין הן תאוריות קשר העוסקות ברציחתו של יצחק רבין, ומציגות את הרצח בצורה שונה מזו בה הוצג בבית המשפט שהרשיע את יגאל עמיר ברצח ובדו"ח שחיברה ועדת שמגר, שעסקה בחקר נסיבות הרצח. התאוריות שונות זו מזו בפרטיהן, חלקן מייחסות את הרצח ליגאל עמיר בידיעת השב"כ שלא הצליח או לא רצה למנוע את הרצח, ואחרות כופרות בכך שיגאל עמיר הוא הרוצח.

התאוריות פותחו בעיקר בימין הרדיקלי, אך היו גם במרכז ובשמאל הפוליטי שקיבלו את הטענות שהן מעלות. סקרים אחדים העלו כי כרבע מהציבור מאמין בווריאציות שונות של תאוריות קשר כאלה‏[1].

תאוריות קשר מצדה הימני של המפה הפוליטית

ישנן מספר תאוריות קשר הנשמעות בימין הישראלי, אשר המשותף לכולן הוא האשמת השב"כ במעורבות או בידיעה מראש על ההתנקשות, ואמונה שוועדת שמגר שעסקה בחקר נסיבות הרצח "טייחה" ממצאים מסוימים. המבקרים מצידה השמאלי של המפה הפוליטית בישראל רואים בהופעתן של תאוריות הקשר ה"ימניות" תחליף למה שהם רואים כחובתו המוסרית של הימין לומר: "ידינו שפכו את הדם הזה", ומסבירים את מקורן בחוסר היכולת להפנים אשמה כבדה זו.

הדרישה לחקור מחדש את נסיבות הרצח, בטענה שיש עובדות הדורשות בירור, עולה בימין גם שנים רבות לאחר הרצח.‏[2]

תאוריות הימין מתחלקות לשתי קבוצות עיקריות: תאוריות הטוענות שרבין מת מכדורי יגאל עמיר, ותאוריות הטוענות שרבין נורה גם או רק בזמן הנסיעה לבית החולים איכילוב.

תאוריות שלפיהן יגאל עמיר הוא הרוצח

לפי אחת התאוריות, תכנן השב"כ לביים ניסיון רצח פוליטי שיופנה כלפי הנהגת השמאל, על מנת ליצור לה אהדה בקרב הציבור. לשם כך מצא השב"כ את יגאל עמיר, שאכן חפץ לבצע התנקשות ביצחק רבין מתוך השקפת עולמו הימנית רדיקלית. על השב"כ מוטל היה לשים באקדחו של יגאל עמיר כדורי סרק אולם בביצוע משימה זו התרחש כשל, מתוך רשלנות או בכוונת מכוון, ובאקדח הושארו כדורים חיים. לכן הושמעה הקריאה "סרק, סרק" בעת ההתנקשות ולכן יכול היה יגאל עמיר להמתין בחניית האח"מים מבלי שישאל על כך ויבדק מה מעשיו במקום. כך גם מוסברת נוכחותו של הצלם רוני קמפלר במרפסת סמוכה ממנה צילם דווקא את ירידתו של רבין במדרגות בתום העצרת, כשמצלמתו הייתה מכוונת רוב הזמן לכיוון המדרגות ולא לכיוונים אחרים.

ישנם הסוברים במסגרת תאוריית הקונספירציה, שאפשר היה להציל את רבין, אולם מישהו החליט שהסיכון לחשיפה הוא רב מדי ולכן הניח לרבין לדמם למוות. לפי תאוריה זו, משך זמן פינויו של יצחק רבין לבית החולים "איכילוב" הוארך בכוונת מכוון למשך דקות רבות. ועדת שמגר דחתה טענות אלו.

ישנם שייחסו את ביום הרצח או את השינוי בתוכנית לשמעון פרס, בין השאר בטענה שפרס ביקש למנוע מרבין, שאצלו החלו לעלות הרהורי חרטה על הסכמי אוסלו, לסגת מהסכמי אוסלו.

בנוסף יש תאוריות הטוענות כי יגאל עמיר היה מלכתחילה סוכן שב"כ.

אחת הנקודות המעוררות את תאוריות קונספירציה אלו הן פעולותיו של אבישי רביב. לפני הרצח, רביב נחשב לאחד מהרדיקליים שבין פעילי הימין והיה ידוע בפעילות האלימה שלו, אולם לאחר הרצח התברר שהוא סוכן שב"כ, המכונה "שמפניה". אף שמפעיליו הזהירוהו מפעילות אלימה, בפועל הועמד רביב לדין רק על מקרה אחד. רביב היה בקשר עם יגאל עמיר ‏‏ובפני ועדת שמגר הובאו עדויות שרביב טען בפני עמיר כי חל על רבין "דין רודף", וכי לכן מותר לפגוע בו.‏[3]. ‏

תאוריות שלפיהן יגאל עמיר אינו הרוצח

אף על פי שיגאל עמיר הצהיר על כוונתו לבצע את הרצח, הודה במעשה, שחזר אותו ומעולם לא הביע חרטה, יש הטוענים שלא הוא רצח את רבין. לפי גרסה זו, יגאל עמיר בעצמו לא ידע שלא הוא הרוצח או שלחלופין, הופעל עליו לחץ כבד להודות ברצח.

על סמך חלק מן התאוריות הטוענות כי יגאל עמיר אינו הרוצח, כדוריו של עמיר היו כדורי סרק. תאוריות אלו נשענות על סדרה של ממצאים:

הערכה של כרמי גילון ראש השב"כ דאז, חודשים לפני הרצח, שהרוצח הפוטנציאלי הוא "סטודנט תימני שחרחר מהרצליה שלומד בבר-אילן". תיאור זה הוא תיאורו המדויק של עמיר, ומעלה את החשד שהשב"כ הכיר את זהותו של עמיר לפני הרצח, ואף ידע על כוונותיו. כמו כן, פורסם שעמיר נשלח לפני הרצח לריגה מטעם השב"כ[דרוש מקור].

עדויות של קריאות: "סרק, זה לא אמיתי" שנשמעו בזירת הרצח מיד לאחר הירי.

עדותה של מרים אורן, עדת ראיה, לפיה "רבין לא נפגע" מהירי.

מאבטחי השב"כ אמורים על פי התרגולת לפגוע במתנקש בתוך 1.2 שניות. בפועל, אף כדור לא נורה לעבר עמיר, גם לאחר שניות ארוכות.

צפייה בקלטת הרצח מראה שרבין לא נפל כתוצאה מהירי ואף הסב את ראשו לכיוון מקור הרעש. פעולה שלא היה מסוגל לה אילו נפגע בחוט השדרה.

העובדה שקלטת הרצח הועברה לידי התובעת פנינה גיא רק כחודש לאחר הרצח.

הנסיעה מהכיכר לבית החולים ארכה למעלה מעשרים דקות, כאשר המרחק ביניהם הוא מאות מטרים בלבד.

תוצאות המעבדה המשטרתית, לפיהן לא נתגלו שרידי ירי על כפות ידיו של יגאל עמיר, וכן בהסתמך על הבדיקות הבליסטיות להערכת מרחק הירי, לפיהן אחד הקליעים נורה מטווח מגע, טווח שיגאל עמיר לא הגיע אליו הן על פי העדויות בשטח, והן על פי קלטת הרצח שצולמה על ידי קמפלר. בשנת 2006 אף הוגשה לבג"ץ עתירה ‏[4], הדורשת לפסול את הדו"ח הפתולוגי של פרופ' יהודה היס בפרשת רצח רבין. טענת העותרים היא כי רבין נורה לראשונה דווקא במהלך הנסיעה, לאחר יריות סרק בכיכר. על-פי תרחיש זה ("תאוריית הכדור הראשון"), רבין נורה בחזהו מכדור בודד בזמן הפינוי למטה השב"כ. רק לאחר קביעת מותו של רבין ב-22:30, נוספו, על פי הטענות, שני פצעי הירי בגבו של רבין שיוחסו ליגאל עמיר. עם השנים התפרסמו מסמכים שונים המוצגים כמסמכים מקוריים של בית החולים, המאששים, לטענת המפרסמים, את התאוריה שלהם על הרצח. בית המשפט העליון דחה את העתירה בטענה שטענות העותרים היו כלליות ופעמים סתומות, ואין ביסוס לטענה של מניפולציה בדו"חות הרפואיים.

עדות נוספת לטענה זו, נשענת על צילומים מטקס ההלוויה של רבין, אשר בהם נראה דף ובו מילות "שיר לשלום", אשר הושר מעל הבמה בעצרת בערב הרצח. הדף שהיה מקופל בכיס מעילו של רבין נראה מוכתם בדם, ובו חור של ירי. היות שהסרט של קמפלר מראה כי יגאל עמיר עמד מאחורי גבו של רבין, הרי שאף לא אחד משלושת הכדורים שירה יגאל עמיר נורה אל חזהו של רבין, ולכן החור בדף נוצר מאוחר יותר. לבסוף, צילומים מהלוויה מראים כי בדף ישנו חור אחד בלבד, בעוד שאם אכן היה הדף מקופל לארבע בכיסו של רבין בזמן הירי, היו נוצרים בו במקרה של מעבר קליע דרך הדף ארבעה חורים.

פרסום התאוריות

בספר מאוחר יותר (The Last days of Israel, 2001), טוען ראש העוסקים בתאוריית הקונספירציה, ברי חמיש, כי מאחורי רצח רבין עומד מכון המחקר האמריקני "המועצה ליחסי חוץ" (CFR) ומי שעמד אז בראשו, ג'ורג' בוש האב. לטענת חמיש, הרצח נועד להבטיח את רציפות שלטון השמאל בישראל גם אחרי בחירות 1996 ולהבטיח את מימושם המלא של הסכמי אוסלו.

העיתון "הצופה", עיתון בעל אוריינטציה דתית-לאומית, חולל שערורייה כשפרסם את ההשערה כי שמעון פרס עמד מאחורי קנוניית הרצח, אף שהעיתון הכחיש שהשערה זו מבטאת את עמדתו. בערב יום השנה העשירי לרצח רבין, ב-3 בנובמבר 2005, זכו תאוריות הקשר לעידוד מסוים כאשר נחשף במשדר מיוחד של "קשת" שכלל סרט דוקומנטרי של נפתלי גליקסברג כי בחולצתו ובגופייתו של רבין יש חור נוסף מצדן הקדמי. המומחים שבדקו את בגדיו של רבין נחלקו בדעותיהם האם מדובר בירייה נוספת שלישית שנורתה באיש. בנוסף הועלתה העובדה שאין בנמצא תצלומים רלוונטיים לסוגיה מנתיחת גופתו של רבין. במהלך המשדר עלתה ההשערה שמא מדובר בכדור שנפלט מאקדחו של אחד המאבטחים והושם דגש על כך שלא מדובר בממצא שחייב להתפרש באופן קונספירטיבי. סברה אחרת לגבי חוסר התאימות בין מספר החורים בגופיה ובגופה של יצחק רבין היא שמדובר בחור רגיל בגופייתו, אולי של סיגריה. חולשתה הבולטת של התזה שהוצגה בתחקיר הערוץ השני הינה היעדר חור כניסה במקטורן מחד, והיעדר דווח על פצע כניסה התואם את הנקב בחולצה מאידך, כמו גם היעדר ממצאים תואמים בצילומי הרנטגן והסי טי לנזק רקמתי כלשהו התואם את מיקום החור בחולצה. ללא חור כניסה במקטורן אין משמעות לחור בחולצה, שלא לדבר על היעדר ממצאים בבדיקה גופנית ובצילומי הרנטגן.

ביקורת על התאוריה

המבקרים את תאוריות הקונספירציה טוענים כי התאוריה נוצרה על רקע ההאשמות שהוטחו בימין בעקבות הרצח ורצונו לנקות את עצמו מאחריותו לו.

מבשר התאוריה הוא יהודי קנדי, ברי חמיש, שהושפע לטענת המבקרים מתאוריות הקונספירציה הנפוצות בצפון אמריקה, בעיקר תאוריית הקשר על רצח קנדי. כמו כן הביקורת טוענת לחוסר הבנה של חמיש את החברה והתרבות הישראלית. כך נטען, כי אין התאוריה מביאה בחשבון כי ישראל היא מדינה קטנה ומסוגרת אשר סוד כה גדול לא היה יכול להישמר בה; ובעיקר כאשר עם חילופי השלטון התכופים במדינה, נחשפו כל סודות השב"כ ושאר גופי המודיעין והביטחון בפני שלטון הימין (לרבות אנשי המחנה הלאומי שנכללו בקואליציה). יתרה מכך, המבקרים אינם נמנעים מטענות ספציפיות לגופם של חלק ממפיצי תאוריות הקשר.

ביקורת חריפה על תאוריית קשר זו רואה בעצם קיומה חטא העומד בפני עצמו, המהווה נדבך נוסף על הפשע של רצח רבין. לפי ביקורת זו, על הימין הרדיקלי בישראל להתמקד בשאלה איך יצא ממנו הרוצח יגאל עמיר, ומי האנשים שהעניקו לרוצח את הרקע האידאולוגי שממנו צמח. על פי המבקרים, יצירת תאוריית הקשר מסיטה את הדיון משאלות אלה והעובדות שמאחוריהן, ועלולה ליצור את התשתית לרצח הפוליטי הבא.

חגי עמיר, אחיו של יגאל עמיר שסייע בהכנות לרצח, שלל את תיאורית הקונספירציה בדברים שכתב לאחר שחרורו מהכלא ב־2012, אך הודה כי גם לו ישנן שאלות לגבי פרטים שונים סביב הרצח‏[5].

תאוריית הקשר מצדה השמאלי של המפה הפוליטית

על פי גרסתה השמאלנית של תאוריית הקשר, גורמי ימין רדיקליים בשב"כ, הפעילו את יגאל עמיר וחברו לו בקשר חתרני באמצעות סוכן השב"כ אבישי רביב, במטרה לרצוח את יצחק רבין. תאוריה זו מנסה להסביר את הקלות שבה חדר יגאל עמיר לשטח הסטרילי בכיכר רבין. נושא הדגל של תאוריה זו היה פרופ' מיכאל הרסגור[6]. הוא טען שרק משפט חוזר ליגאל עמיר יחשוף את האמת, ויגלה שידו של הימין הייתה מאחרי רצח זה ‏‏[7]. ‏‏

תיעוד הרצח וספיחיו

לאחר הרצח התברר כי רוני קמפלר, רואה חשבון במקצועו העובד במשרד מבקר המדינה, תיעד במצלמת וידאו את ההתנקשות ברגע התרחשותה. קמפלר השתתף בעצרת התמיכה בהסכמי השלום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, ב-4 בנובמבר 1995. לדבריו ביקש להנציח את האירוע לצורך הכנת סרט אישי, בהיותו צלם חובב. במהלך העצרת הסתובב עם מצלמתו ברחבה הסמוכה למדרגות בית עיריית תל אביב, מאחורי בימת הנואמים, וצילם את הנעשה בה בזמן שבו נשמעו הנאומים על הבמה. לקראת סיום העצרת עלה לגג קניון "גן העיר" הסמוך, ממנו נשקפה אותה רחבה. בין היתר התמקדה עדשת מצלמתו ביגאל עמיר, שהסתובב ברחבה. בהמשך הסרט נראה רבין יורד במדרגות ומתקרב למכוניתו, ועמיר מתקרב אליו עם אקדח שלוף ויורה בו בגבו. לאחר מכן תועדה המהומה המתפתחת במקום, עד שהצילום הסתיים בחטף.

מעלי תאוריות הקונספירציה העלו תמיהות הנוגעות לתיעוד זה, שנחשב לחדשני מסוגו באותה העת. חלקן התמקדו בהתרחשויות שתועדו במצלמתו בזירת הרצח, וחלקן התמקדו במקריות של התיעוד ההיסטורי, וייחסו אותה לקשר אפשרי בין קמפלר לבין גורמים הקשורים כביכול ברצח. הוא עצמו סיפק הסבר לכל אחת מהשאלות והתהיות שהתייחסו אליו. חלק אחר התמקד בכך שהתיעוד לא פורסם במלואו‏[8].

הנקודות שהתייחסו לצלם:

  • הימצאותו במקום - העובדה שנותר לעמוד על גג בזווית כה נוחה לצילום, במקום שהיה אמור להיות "שטח סטרילי" - ועדת שמגר ציינה עובדה זו, שהצביעה לדבריה על אחד מכמה מחדלי אבטחה שהתגלו במהלך האירוע.
  • זווית הצילום - העובדה שבחר לצלם מזווית צילום שאינה מתעדת את הבמה המרכזית בעצרת - על פי דברי קמפלר, מדובר רק בקטע מהקלטת שאורכו 8 דקות, ויש בקלטת צילומים רבים מהאירוע עצמו שלא פורסמו.
  • צילום יגאל עמיר - המצלמה התמקדה פעמים אחדות ביגאל עמיר, לפני הרצח. על כך השיב קמפלר במשפטו של יגאל עמיר: "ניסיתי לחשוב מי מבין האנשים שאני רואה עלול להיות מעורב באירוע כלשהו, משום מה הוא (עמיר) נראה לי כזה. משהו נראה לי מוזר".
  • עיתוי פרסום הקלטת - הקלטת פורסמה רק כחודש וחצי לאחר הרצח - קמפלר תחילה מסר את הקלטת לוועדת שמגר, ורק לאחר שהוועדה עשתה בה שימוש ונודע בציבור דבר קיומה וערכה, הוא החליט למוכרה.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

אתרים ומאמרים של תומכי תאוריית קשר:

הערות שוליים

  1. ^ יואב קרן, רבע מהציבור: חנינה ליגאל עמיר בעוד 8 שנים, אתר nrg, אוקטובר 2007. בכתבה מדווח כי 28% מהציבור בישראל (ו-46% מהציבור הדתי) סבורים שיגאל עמיר אינו אשם ברצח; מרגרט קוקר, Ten Years After Rabin Assassination, Conspiracy Theory Live On, The Cox Newspapers Washington Bureau דיווח על שיעור המקבלים את התאוריות בישראל: לפי האחד 25% (סקר משנת 2005) ולפי האחר 29% (2003)
  2. ^ דוגמה: אלישע האס, ‏דעה: לפתוח מחדש את תיק רצח רבין, באתר בשבע - ערוץ 7, 23.10.2010
  3. ^ דוח ועדת החקירה לעניין רצח ראש הממשלה מר יצחק רבין ז"ל, ירושלים תשנ"ו, עמ' 135 [1]
  4. ^ (בג"ץ 229/06), העתירה ותגובת הפרקליטות, פסק הדין
  5. ^ דברים שכתב חגי עמיר בדף ה־Facebook שלו
  6. ^ מיכאל הרסגור, מנהיג אמיתי, ynet, 2 בנובמבר 2000
  7. ^ והרי עיקר החשדות, עדי גרסיאל, בשבע.
    "מחנה פוליטי שלם החזיק את ידו של הרוצח", אראל סג"ל, עיתון תל אביב, 2 באוקטובר 1998
  8. ^ ‏עו"ד אייל שומרוני-כהן, 30 שניות גנוזות‏