תאוריות משתנים חבויים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תאוריות משתנים חבויים או תאוריות משתנים נסתרים הן תאוריות פיזיקליות שהוצעו על ידי פיזיקאים שטענו כי מן האופי הסטטיסטי של מכניקת הקוונטים עולה כי מכניקת הקוונטים איננה תאוריה "שלמה", מכיוון שאינה מסוגלת לתאר את התפחות המערכת במדויק, אלא רק לחזות את ההסתברות לכך שמאורע כלשהו יתרחש.

אלברט איינשטיין, התומך המפורסם ביותר של משתנים חבויים, התעקש כי "אלוהים אינו משחק בקוביות" – כלומר, הוא האמין כי תאוריה שלמה צריכה להיות דטרמיניסטית. מאוחר יותר, משפט בל הוכיח כי תאוריה לוקלית של משתנים חבויים אינה אפשרית לפי מכניקת הקוונטים. כלומר, כל תאוריית משתנים חבויים תהיה מוכרחת להניח שאירוע המתרחש בנקודה אחת במרחב-זמן יכול להשפיע מיידית בנקודה אחרת במרחב.

תאוריית המשתנים החבויים המפורסמת ביותר היא זו של דייוויד בוהם. היא מוכרת בעיקר כפרשנות בוהם, או הפרשנות הסיבתית של מכניקת הקוונטים. המשתנה החבוי בתאוריה של בוהם נקרא הפוטנציאל הקוואנטי, והוא משתנה אי-לוקלי. כיום, התאוריה של בוהם נחשבת לפרשנות אחת מני רבות של מכניקת הקוונטים, המספקת פרשנות ריאליסטית, ולא רק פוזיטביסטית, לחישובים של המכניקה הקוונטית. למעשה, תאוריה זו רק מארגנת מחדש את המשוואות המקובלות, אך אף על פי כן היא תאוריית משתנים חבויים.

P physics.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.