תאוריית גילוי האותות

כחלק מענף הפסיכופיזיקה, תאוריות גילוי האותות, הנה גישה שיטתית לבעיית הטיית התגובה ( נבחן עשוי להגיב לאות מסוים מתוך החלטה כי הוא קיים ולא מתוך חישה).

הגישה מדגישה את תהליך השיפוט של האדם בדבר הגירוים. הפסיכופיזיקה הקלאסית מדגישה רק את הסף המוחלט, בעוד תיאורית גילוי האותות ממשיגה שני תהליכים נפרדים:

תהליך חישה

משקף את רגישותו של הצופה לגירוי, ברמה הפיזית.

תהליך החלטה

תהליך מנטלי המתבצע לאחר תהליך החישה, מייצג את הטיית הצופה.

מדידה על פי התאוריה

על מנת לבדוק את הטיית התגובה לגירוי מסוים, נהוג לבצע ניסוי המתבצע כך:

• גירוי חלש מוצג במחצית צעדי הניסוי.
• הגירוי לא מוצג במחצית השנייה.
• הצופה מגיב "כן" אם הוא חושב שזיהה גירוי, ו"לא" אם הוא לא חושב שזיהה אותו.

כן	לא	גירוי/ אות
פגיעה	החטאה	מופעל
אזעקת שווא	דחייה נכונה	לא מופעל