תאוריית האינטליגנציות המרובות
תאוריית האינטליגנציות המרובות פותחה בידי הווארד גארדנר. לטענתו האינטליגנציה האנושית מכילה סדרות רבות של כשרים שכליים, ולהן שלושה תפקידים מרכזיים: איתור קיומן של בעיות, הצגת שאלות בקשר לבעיות אלה ופתירתן.
אינטליגנציה לפי גרדנר היא: היכולת לפתור בעיות או לעצב תוצרים המוכרים כבעלי חשיבות במסגרת חברתית-תרבותית נתונה.
לפי התאוריה של גרדנר בני האדם הם בעלי אינטליגנציות רבות, אוטונומיות במידה רבה ובלתי ניתנות למדידה כמותית פשוטה. לכן אין לראות את מבחני ה- IQ כמשקפים את רמת אינטליגנציה של האדם, מפני שהם משקפים מיומנויות לשוניות ולוגיות שהן רק שתיים משבע האינטליגנציות הידועות עד כה.
לפי התאוריה הממצאים שתומכים בקיומן של מספר אינטליגנציות נפרדות הם:
- פגיעה מוחית שגורמת להפרעה קוגניטיבית ספציפית, כששאר התפקודים נשארים תקינים.
- אנשים בעלי כישרון יוצא דופן בתחום מסוים ובו בלבד.
- פעולות שכליות מרכזיות שמאפיינות תחום התנהגות אחד בלבד.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע היסטורי
בראשית המאה ה-20 פנו פרנסי העיר פריז לפסיכולוג אלפרד בינה בבקשה לבנות מבחן שיאפשר לחזות מראש אילו תלמידים יתקשו בלימודים ובכך לאפשר להם לקבל עזרה מיידית. המבחן שפיתח בינה הוא הבסיס למבחני ה-IQ המוכרים כיום. מבחני ה"אינטליגנציה" צברו תאוצה במשך השנים והפכו לכלי מדידה עיקרי לסיווג שִׂכְלָם ופיקחותם של פרטים לפי כלי מדידה כמותי.
תוך כדי התפתחות מבחן ה-IQ פותחו גם תאוריות נוספות שתמכו בו. בבסיס תאוריות אלו עמדה הנחת היסוד כי האינטליגנציה היא ישות אחידה, תורשתית ובלתי ניתנת למדידה. כלומר, יש סוג אחד של אינטליגנציה ובני האדם נולדים עם כמות ידועה של אינטליגנציה ולא ניתן לשנותה.
שמונה עשורים לאחר הפיתוח הראשוני ערערו שלושה חוקרים - פרופ' הווארד גרדנר, פרופ' דיוויד פרקינס ופרופ' רוברט סטונברג - על הדעה הרווחת. לטענתם, לא ניתן להסביר את ההתנהגות האנושית באמצעות פרופיל קוגניטיבי אחד לאור אינטליגנציה אחת בלבד, אלא יש להרחיב את המושג אינטליגנציה ולחלקו לספקטרום רחב של יכולות למידה. מתאוריה זו עולה מושג חדש של אינטליגנציה המחייב פיתוח מבחני אינטליגנציה שונים מהקיימים ותפישה חינוכית חדשה.
[עריכה] האינטליגנציות המובחנות על פי גרדנר
- אינטליגנציה לשונית (מילולית) – היכולת להבין מילים ומשפטים, היכולת להשתמש במילים בצורה אפקטיבית בין בעל-פה ובין בכתב, רגישות לדקויות של משמעות, לצלילים של מילים ולרבדים של שפה. מודעות לשימושים אפשריים בלשון, כושר שכנוע, כושר הסבר, יכולת כתיבה, חשיבה הגיונית – מילולית. יכולת זו כוללת ביאור, רטוריקה, עיסוק במבטא-שפה. דוגמה: ט. ס. אליוט חיבר תוך שלושה ימים שלוש מהדורות עיתון מלאות הכוללות שירים, סיפורים, רכילות והומור, כל זה כאשר היה בן עשר בלבד.
- אינטליגנציה לוגית–מתמטית: היכולת להבין מערכות פורמליות ומופשטות, היכולת להבין סמלים, להציבם בשרשראות ולהפעיל עליהם פעולות חשיבה שונות, היכולת לזהות תבניות כמותיות. יכולת לחשב, להסיק, לאתר מבנים לוגיים, לפתור בעיות במהירות. יכולת להשתמש במספרים בצורה אפקטיבית או לחשוב בצורה הגיונית ומסודרת. דוגמה: אלברט איינשטיין.
- אינטליגנציה מרחבית: היכולת לתפוס את העולם החזותי-מרחבי בצורה מדויקת. היכולת לבצע עיבודים, שינויים והתאמות בתפיסה החזותית, היכולת לשחזר, לדמיין ולתפעל חלקים מהעולם החזותי גם בלי לראותם בפועל, היכולת להבין מפות ורישומים גאומטריים, והיכולת להעריך אסתטיקה חזותית. אינטליגנציה זו כוללת את היכולת למקם אובייקטים במרחב, לדמיין ולייצג בצורה גרפית רעיונות חזותיים או מרחביים, לנווט ולהתמצא במרחב. אינטליגנציה זו כרוכה ברגישות לצבע, לקו, למתאר, לצורה , לחלל וליחסים ביניהם. דוגמה: פאבלו פיקאסו.
- אינטליגנציה מוזיקלית: היכולת לזהות רכיבי יסוד במוזיקה וצורות מוזיקליות, לעבדן ולהוציאן אל הפועל. היכולת להבין מסרים שמועברים באמצעות הרכיבים האלה והיכולת לחבר מסרים שמועברים באמצעותם. אינטליגנציה זו כוללת רגשות למגוון של טונים, למקצב ולצורות הבעה מוזיקליות שונות. דוגמה: יהודי מנוחין שגילה רגישות למוזיקה וכבר בגיל עשר הופיע ברחבי העולם.
- אינטליגנציה גופנית-תנועתית: היכולת לשלוט בתנועות הגוף כולו בצורה מיומנת, מובחנת ומבוקרת, על מנת להביע מסרים שונים, רעיונות ורגשות ועל מנת לבצע פעולות שונות. היכולת לטפל בעצמים במיומנות וביעילות. תבונת כפיים ביצירת תוצרים או בעיבודם. יכולת זו כוללת שליטה בגוף ובאבריו, רגישות לשפת הגוף וטיפול מיומן בחפצים בעזרת אברי הגוף. דוגמה: מרתה גרהם אחת מחלוצות המחול המודרני, החלה ללמוד ריקוד בגיל מאוחר (22) והפכה לאחת המובילות בתחום.
- אינטליגנציה אישית המחולקת לאינטליגנציה בין אישית ולאינטליגנציה תוך אישית:
- רכיב תוך אישי הוא היכרות עם היבטים פנימיים של האישיות, היכולת לזהות ולאבחן את המצב הפנימי ושימוש בו לצורך הנחיית התנהגות, מודעות עצמית גבוהה, מודעות להלכי רוח פנימיים, כוונות, מניעים, מזגים ומשאלות, משמעת עצמית, הבנה עצמית והערכה עצמית, כמו גם ידיעת היכולות החזקות והחלשות. היכולת להבין את הסיבות והמניעים להתנהגות העצמי. דוגמה: זיגמונד פרויד.
- רכיב בין אישי הוא היכולת לאמוד אנשים אחרים ולעמוד על מצב רוחם, מזגם, רגשותיהם, מניעיהם וכוונותיהם ולהתייחס לכל אלו. אפשר לכנות אותה גם "אינטליגנציה חברתית". יכולת זו היא מה שאנו מכנים רגישות לזולת. דוגמה: מהטמה גנדי.
- אינטליגנציה נטורליסטית: יכולת התמודדות עם איתני הטבע ותופעות הטבע, יכולת לקרוא את הסביבה הטבעית ולהתנהל על פיה. יכולת זו בולטת אצל שבטים החיים בסביבה טבעית.
בשנת 2006 עדכן גארדנר במידת מה את התאוריה במהלך פיתוח התאוריה החדשה שלו המדברת על חמשת סוגי החשיבה: משמעת או צייתנות, סינתזה (יכולת ניתוח), יצירתיות, כבוד לזולת (סובלנות) ואתיות.
ביקורת על התאוריה: ניתן לטעון שכל אחת מהאינטליגנציות המובחנות של גארדנר היא גורם s ספציפי באינטליגנציה, לפי התאוריה של ספירמן, ושלמרות קיומם של גורמים ספציפיים לתחומים שונים, עדיין קיים גורם אינטליגנציה כללי, גורם g.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- גרדנר, ה. (1996). אינטליגנציות מרובות התאוריה הלכה למעשה. מכון ברנקו וייס.
- חטיבה, נ. (2003). תהליכי הוראה בכיתה. האקדמיה לפיתוח סגל ההוראה.
- כהן, נ. (1999). הד הגן. חוברת ב. תאוריית האינטליגנציות המרובות של פרופ' הווארד גרדנר. הסתדרות המורים בישראל.
