תאוריית השוק היעיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תאוריית השוק היעיל או השערת השוק היעיל גורסת שמחירים של ניירות ערך, כגון מניות הנסחרות בבורסה, מגלמים בתוכם את כל המידע הקיים והניתן להשגה על החברות או על הנכסים הסחירים. משמעות הדבר שאין טעם לנסות לבחור ניירות ערך שנראים כזולים, משום שהשוק מתמחר במלואם את כל הסיכונים והסיכויים הגלומים בכל נייר ונייר.

את התאוריה והמושגים ניסח לראשונה יוג'ין פאמה במאמרו Random Walks In Stock Market Prices מ-1965.

הנחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר הנחות הדרושות לקיומו של שוק יעיל:

  1. מספר רב של משקיעים.
  2. מידע חדש מתפרסם באופן אקראי ועצמאי, ונודע לכל השחקנים בשוק בעת ובעונה אחת.
  3. התאמה מהירה מאוד של מחירים למידע חדש.

התאוריה מתיישבת עם המציאות במידה שבה מידע זמין לכולם ועלותו אפסית.

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתאוריית השוק היעיל מספר גרסאות: חלשה, חצי-חזקה, וחזקה.

יעילות חלשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנחת יעילות חלשה היא כי מחיר נייר הערך משקף את כל המידע ההיסטורי על המסחר במנייה, לרבות מחירי עבר והיקפי המסחר הקודמים. (ולכן, תחת הנחה זו ניתוח טכני לבדו לא יכול להשיג תשואה עודפת לאורך זמן) דרך נוספת לפרש את הטענה היא שללא מידע נוסף על הנכס, ניתן לראות את מחירי הנייר כהילוך מקרי תחת התפלגות לא ידועה כלשהי.

יעילות חצי-חזקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצורה החצי חזקה טוענת כי מחיר נייר הערך משקף את כל המידע הציבורי, עד אותה עת, והוא מתעדכן באופן מיידי ומדויק עם כל קבלת מידע ציבורי חדש. (למשל, עם פרסום הודעות של החברה בבורסה)

יעילות חזקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצורה החזקה טוענת כי מחיר נייר הערך משקף את כל המידע ביחס לנייר, לרבות מידע שטרם נחשף לציבור. (כלומר, אין ערך להחזקת מידע פנים)

תקפות ההשערה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים מספר לא רב של משקיעים, כגון וורן באפט, ביל מילר, ביל גרוס ופיטר לינץ', שהצליחו לאורך זמן ובאופן מובהק להשיג תשואה עודפת על השוק. על כן לא ניתן לקבוע שההשערה נכונה לגמרי, ודאי שלא בצורתה החזקה. כמו כן קיימות בשוק אנומליות, תופעות שמתרחשות בניגוד לתאוריית השוק היעיל וקשה להסבירן.

עם זאת אין ספק שבעידן אוטוסטרדת המידע, מידע הפך להיות זמין ליותר ויותר שחקנים בשוק, בזמן קצר יותר ובעלות נמוכה יותר מאי פעם בעבר. כתוצאה מכך קשה יותר מבעבר לאתר אי-יעילות בשווקים הפיננסיים.