תאמרת עמנואל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תאמרת עמנואל

תאמרת עמנואל (געז: ተአምራት አማኑኤል, תעתיק: תאמרת אמנואל; 1888 לערך - ט"ו בטבת תשכ"ד, 31 בדצמבר 1963) היה איש ציבור יהודי-אתיופי, פרופסור, רב ומשכיל. אחד מהאישים הבולטים ביותר שצמחו מקרב קהילת ביתא ישראל בתנועת ההשכלה היהודית ובעת החדשה מכונה לעתים "מבשר התחייה". אחד האישים החשובים ביותר שתרמו לתחיית ביתא ישראל.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

1888 - 1921[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמנואל נולד ב-1888 בכפר אזזו הסמוך לעיר גונדר, שמו של אביו היה דווית ואמו נקראה טרונש. כפר הולדתו של עמנואל התנצר לפני הולדתו ועל כן השתייך לפלאשמורה, וכך גם אביו; אמו מתוארת לחלופין כ"אצילה קופטית" או כפלאשמורה. עמנואל עצמו למד בבית הספר של המיסיון האוונגליסטי השבדי (אנ') באריתריאה האיטלקית באותם זמנים. בגיל 16 פגש עמנואל את ד"ר יעקב פייטלוביץ' ועמנואל הצטרף אליו ושניהם נסעו לפריז בירת צרפת. כאשר הגיעו לפריז עמנואל נשלח ללמוד בבית ספר למורים של ארגון "כל ישראל חברים" בפריז ב-1904. ארבע שנים לאחר מכן ב-1908, כאשר היה בן 20, נשלח על ידי פייטלוביץ' לבית המדרש לרבנים (Collegio Rabbinico Italiano) בפירנצה שבאיטליה תחת עינם הפקוחה של הרב והד"ר שמואל צבי מרגליות והרב צבי פרץ חיות. ד"ר יעקב פייטלוביץ' כתב ב-1908: "הצעיר הזה יהיה כלי יקר לתחיית היהדות בחבש".‏[1] בשנת 1915 ניתנה לעמנואל תעודת המשכיל,[דרושה הבהרה] ובכך הפך למשכיל, רב, שוחט ופרופסור.‏[2] עמנואל לימד באותה מכללה כ-16 שנים וב-1920 כאשר היה בגיל 32 הוא נסע יחד עם פייטלוביץ' לאתיופיה.

1921 - 1936[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמאל לימין: פרופ' תאמרת עמנואל, ד"ר יעקב פייטלוביץ' והרב גטה ירמיהו

לאחר כשנה וחצי באתיופיה עזבו תאמרת ופייטלוביץ' את אתיופיה לארץ ישראל וחיו בה בין אוגוסט 1921 - אפריל 1923 עד ששבו לאתיופיה. כאשר חזרו לאתיופיה פייטלוביץ' הקים בית ספר יהודי להכשרת מורים ותלמידו תאמרת מונה למנהל בית הספר ששימש גם כמרכז קהילתי לכלל יהודי אדיס אבבה גם אלו שאינם נמנים עם הקהילה הגיעו למקום זה. בשנים שלאחר מכן לתאמרת הוצעו משרות רבות בייחוד ממדינות אירופאיות כאוסטריה וצרפת שביקשו שישמש כשגריר, אך תאמרת סירב והמשיך בפועלו. אחד מיזמותיו היו תרגום המצהף קדוס משפת הגעז, שחדלה לשמש כלשון דיבור, לשפה האמהרית הנפוצה. תאמרת נהפך למנהיג בקהילת יהודי אדיס אבבה שהחלה לגדול בגלל ההגירה היהודית מהכפרים בצפון אתיופיה אליה. ב-8 בינואר 1924 התכנסו מנהיגי ביתא ישראל והקימו באופן רשמי את הקהילה היהודית באדיס אבבה וב-15 בינואר אותה השנה המנהיגים חתמו על מסמך מכונן שהקים את הקהילה באופן רשמי, עשר שנים לאחר מכן העדות היהודיות השונות בעיר שלא היו מקרב ביתא ישראל הצטרפו אל הקהילה המקומית.

תאמרת ראה את עצמו לא רק כיהודי-אתיופי, אלא כאתיופי נאמן למולדתו. בשנותיו באיטליה ראה בחלחלה את עליית הפשיזם. הוא היה ביחסים טובים עם הממשל האתיופי, אך גרם לתקרית דיפלומטית בין אתיופיה לאיטליה כאשר תרגם לאמהרית ופרסם מאמר אנטי-פשיסטי ב-1927. ייתכן שבעקבות כך הוכנס תאמרת לכלא למשך יומיים; בפקודת יורש העצר דאז ושליט הממלכה ראס טפרי (לימים הקיסר היילה סלאסי), בית הספר היהודי נסגר ליממה, כדי לרצות את האיטלקים ולהראות שה"עבריין" נענש. תאמרת היה גם נשיא "המועצה להשכלת העם" באתיופיה והיווה את המרכיב המשמעותי בהכנת המילון האמהרי הראשון. הקיסר התכוון להעניק לו את התואר "ליקה מאמרן" (זקן החכמים), אך תאמרת סירב לקבל את התואר. תאמרת הוא שהצליח לשכנע את הקיסר, היילה סלאסי, לקבל פליטים יהודים שנמלטו מגרמניה הנאצית שכבר לא הייתה בטוחה ליהודים.

1936 - 1963[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הכיבוש האיטלקי, תאמרת נשאר באתיופיה ופעל להכיר בביתא ישראל כחלק מיהדות איטליה. בשנת 1936 הגיע שליח מאיטליה שהחל לבדוק את כפרי היהודים, תוכנית שבוטלה בעקבות ניסיון ההתנקשות בחיי מושל מזרח אפריקה האיטלקית רודולפו גרציאני. התגובה של האיטלקים הייתה קשה וכללה טבח באזרחים רבים, כולל מאסר של משכילים אתיופים. בעקבות זאת ברח תאמרת למצרים בשנת 1937 ששם קיבל מעמד של תושב שנה לאחר מכן והפך ליושב ראש של ארגון פליטי אתיופיה. כמו כן הוא לימד פליטים יהודים מגרמניה יהדות. בשנת 1941 הצטרף תאמרת לקיסר היילה סלאסי כחלק מכוח גדעון במלחמת השחרור האתיופית. לאחר מכן תאמרת היה מדינאי אתיופי ששימש כחבר בוועדות רבות וכן חבר של הקיסר עצמו ושל יורש העצר.

בסוף שנות הארבעים מונה תאמרת לנספח התרבות של שגרירות אתיופיה בצרפת והמשיך בעשייתו למען ביתא ישראל, כמו גם בכתיבת ספרים וחיבורים רבים על קהילתו ועל אתיופיה עצמה. בערוב ימיו חי בירושלים. בט"ו בטבת תשכ"ד (31 בדצמבר 1963) נפטר תאמרת עמנואל בתל אביב ונקבר בהר המנוחות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Shalva Weil, "Beta Israel Students Who Studied Abroad 1905-1935" in Svein Ege, Harald Aspen, Birhanu Teferra and Shiferaw Bekele (Editors) Proceedings of the 16th International Conference of Ethiopian Studies, Norwegian University of Science and Technology, Trondheim, 2009, ISBN ,p. 209-217
  • Emanuela Trevisan Semi, "Ethiopian Jews in Europe: Taamrat Emmanuel in Italy and Makonnen Levi in England" in Tudor Parfitt and Emanuela Trevisan Semi (Editors) Jews of Ethiopia: The Birth Of An Elite, Routledge, 2005, ISBN 9780415318389 , p. 74-100
  • Wolf Leslau, "Taamrat Emmanuel's Notes of Falasha Monks and Holy Places" In Salo Wittmayer Baron Jubilee Volume, American Academy for Jewish Research, Vol. II, 1974, p. 624-367
  • Emanuela Trevisan Semi (Editor), L'epistolario di Taamrat Emmanuel, Editrice L'Harmattan Italia, 2000
  • Joseph (Giuseppe) Levi, "Taamerat Emmanuel and Giuseppe Levi: A Friendship between an Ethiopian Jewish Maskil and a Fiorentine Jewish Rabbi" in Emanuela Trevisan Semi & Shalva Weil (Editors), Beta Israel: the Jews of Ethiopia and beyond History, Identity and Borders, Libreria Editrice Cafoscarina, 2011, ISBN 9788875432867, pp. 75-100

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גרינפלד, תאמרת, עמ' 74.
  2. ^ טרוויזן סמי, ביתא ישראל, עמ' 183


תלמידי פייטלוביץ' שלמדו מחוץ לאתיופיה
בית הספר בוולקה · בית הספר באדיס אבבה
אברהם אדגך · גבאיו ארגאי · יוסף ברהנו · אברהם ברוך · אלעזר דסתה
עזרא וורקו · יונתן חזקיה · עזרא טוביה · דווית טיים · טגרי יוסף
גטה ירמיהו · תדסה יעקב · מנגיסטו יצחק · שלמה יצחק · ירמיהו ישעיהו
ראובן ישעיהו · אברהם מאיר · לוי מכונן · מנשה · יחזקאל מסלי
יונה נפתלי · תאמרת עמנואל · חזקיהו פנחס · מקוריה צגיה · שבתאי שבתאי
נערי ביתא ישראל שהתחנכו בכפר בתיה יחד עם ד"ר יעקב פייטלוביץ'