תארים רבניים

לרבנים שונים ניתנו תארים שונים, לעתים התואר מורה על דרגה שונה (בדומה לבוגר אוניברסיטה) ולעתים משמעות התואר דומה והשינוי הוא רק בשם המקובל.

תארים רבניים בעבר

• "גדול מרבן - שמו" - קריאת הרב בשמו הפרטי, כגון שמואל הקטן, הלל הזקן וכדומה. המושג מציין כי גדלותו של הרב לא צריכה חיזוקים חיצוניים בצורת כינויי כבוד. יש לציין כי לא בכל פעם שמוזכר שם של חכם ללא תואר כבוד נובעת העובדה מגדלותו המיוחדת של החכם, כמו במקרה של שמעון בן עזאי או שמעון התימני בו הזכרת שמם ללא תואר כבוד נובעת מכך שהם לא הוסמכו לכהונת רבנות רשמית.
• רבן - נשיא הסנהדרין.
• רבי - תואר המקובל לתנא או אמורא שחי ופעל בארץ ישראל.
• רב - אמורא שחי ופעל בבבל.
• מר - אמורא שחי ופעל בבבל, לרוב תואר זה מובא בתלמוד כפתיחה לתיאור סתמי (בלי הזכרת שם אומרו) של פירוש לקטע תנאי ("אמר מר"). כמו כן מהווה התואר כינוי במקרה בו פונה אמורא לרבו בתגובה על מימרה שאמר האחרון.
• רבנא - ממשפחת ראש הגולה בבבל. בדומה ל"רבן".
• גאון - תואר שניתן לראשי ישיבות סורא ופומבדיתא בתקופת הגאונים. עם זאת הרב היה נקרא בתוספת התואר "רב" לפני שמו (לדוגמה: הרס"ג - הרב סעדיה גאון). השם "גאון" הוא קיצור של "ראש ישיבת גאון יעקב", והתואר ניתן לראשי שתי הישיבות החשובות בבבל (ישיבת סורא וישיבת פומבדיתא), שהיוו את מרכז התורה העולמי באותה תקופה. הסבר דרשני לשם גאון הוא שהגימטריה של השם (60) באה לרמז שהגאון שולט בששים מסכתות הש"ס.

ההבדל בין תוארי אמוראי א"י ובבל נעוץ בכך שהסמיכה לא עברה לבבל. על עובדה זו, וכן על תנאים ואמוראים שנזכרו בלא תואר, נאמר בתשובות הגאונים: "גדול מרב רבי, גדול מרבי רבן, גדול מרבן שמו". כלומר התואר 'רב' שייך לתלמיד חכם שאינו סמוך, התואר 'רבי' לחכם סמוך, 'רבן' לנשיא הסנהדרין, ומי שלא ניתן לו תואר גדול מכולם.

תארים מקובלים לרבנים כיום

• גאב"ד - הם ראשי התיבות של 'גאון אב בית דין', התואר שהיה מקובל בקהילות אירופה לרב העיר. הגאב"ד בדרך כלל לא היה חבר פעיל בבית הדין למרות תוארו, והכרעתו נדרשה אך ורק במקרים מסובכים במיוחד, או בשאלות עקרוניות בענייני הנהגת הקהילה.

• אבדק"ק - תואר המקובל בקהילות אחדות תואר זה הוא ראשי התיבות של 'אב בית דין דקהילה קדושה', גם זה תואר כינוי לרב העיר בפועל, והוא שקול לתואר "גאב"ד".

בימינו, משתמשים בתארים אלה כמה אדמו"רים העומדים בראש קהילות חסידיות שראשיתם ברבנות ערים באירופה, לדוגמה: רבי יוחנן סופר גאב"ד ערלוי, אדמו"ר באבוב הנושא בתואר אבדק"ק באבוב, ועוד. רבנים של קהילות גדולות באירופה משתמשים אף הם בתואר גאב"ד, כגון גאב"ד אנטוורפן.

• הרה"ג (הרב הגאון) - את הרבנים שיש להם ידיעה מיוחדת בתלמוד ובפוסקים, שציבורים גדולים מאוד מקבלים את סמכותם, נהוג לכנות כיום בתואר הרה"ג. כיום נהוג לכנות בתואר זה גם אברכים ותלמידים מתחילים ולאו דווקא גדולי דור. תואר מקובל לכל נשוי בן העדה הליטאית.

• הרה"ח (הרב החסיד) - תואר מקובל בקהילה החסידית.

• הרה"צ (הרב הצדיק) או הגה"צ (הגאון הצדיק) - כך מכנים את הרבנים הידועים שאין כוחם מיוחד בפסיקת הלכה, אלא בעיקר במידות ומוסר, למשל משגיחים בישיבות.

• מרן - הוא השם הרשמי בו הוכר רבי יוסף קארו. לפי החיד"א, שם זה בא לרמוז על כך שהוא הוסמך על ידי מאתיים רבנים (מרן = ראשי תיבות של ממאתיים רבנים נסמך) (ראה הרחבה בפולמוס הסמיכה) הפירוש הפשוט של השם "מרן" הוא "מורנו" או מלשון "מרא" בארמית שפירושו אדון והוא ניתן לרב פוסק. תואר זה ניתן כיום על ידי תלמידים בישיבות רבות לראש הישיבה, וכן ניתן התואר לגדולי הדור, גדולי הפוסקים, גדולי הצדיקים וכו', והם המפורסמים ביותר הנושאים תואר זה, כמו שהיו בעבר החפץ חיים, הרב קוק, החזון איש וכו', וכמו היום הרב עובדיה יוסף, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב שמריהו יוסף חיים קנייבסקי והרב אהרן יהודה לייב שטיינמן, ואצל הציבור הדתי לאומי גם הרב מרדכי אליהו והרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זכו לתואר זה.

• הרב (או הרבי) - כינוי של ציבור כלשהו למורה הדרך ההשקפתי וההלכתי שלו. לדוגמה: בחלק מהציבור הדתי-לאומי הכוונה להרב קוק, ובחלק אחר לרב יוסף דב סולובייצ'יק. בציבור החרדי זכו לתואר זה (במשמעות של מורה דרך) רבנים כמו הרב משה יהושע יהודה ליב דיסקין והרב יצחק זאב סולובייצ'יק (בנו הבכור של ר' חיים, שאחיו הרב משה היה אביו של הרב סולובייצ'יק הציוני) שכיוון שהיו שניהם מבריסק בליטא, כל אחד בדורו כונה "הרב מבריסק". בציבור החרדי הכוונה יכולה להיות גם לראש הישיבה המקומי, וכו'.

• חכם- כינוי לרב, במיוחד בקהילות של יהדות ארצות האסלאם.

קישורים חיצוניים

• סמיכה וסמכות, מאמר באתר "דעת"