תוארי אצולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
הסיבה שניתנה לכך היא: שיש צורך לערוך ולהגיה תוספות של אנונימי. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

תוארי אצולה הם סימונם המקובל והרשמי של אצילים, המציין בעיקר את סוג האצולה של בעליהם. תואר האצולה מבחין בין המעמדות החברתיים השלטוניים העליונים השונים, וכולל עדות כללית על סמכויותיו ועושרו של בעל התואר, וכן על הטקסים הראויים לו.

תוארי אצולה עשויים להינתן בירושה, במינוי, ולעתים נדירות בהכרזה עצמית. לרוב, ככל שמנגנון האצולה מבוסס וותיק יותר, כך ההכרזה העצמית הולכת ונהיית נדירה יותר. כמו כן, ככל שמנגנון האצולה מבוסס יותר, כך הכללים והמשמעויות הנוגעים לתוארי האצולה נוקשים ומוחלטים יותר.

תוארי האצולה עשויים להעיד על אחד או יותר מהגורמים הבאים:

שליטה על קרקעות (כדוגמת "דוכס" באירופה ו"אמיר" בחצי האי-ערב)

ממון רב (כדוגמת חלק מן הברונים באירופה)

[עריכה] תוארי אצולה אירופאיים-פיאודליים

בכל רחבי העולם העתיק הייתה אצולה - למשל, פטריקים ברומא או האריסטוקרטים ביוון העתיקה (מקור המילה בא משפה זו), אך עם כיבוש האימפריה הרומית המערבית על ידי הברברים והתפתחות המשטרים הפאודליים באירופה, תוארי האצולה השונים קיבלו תנופה רבתי.

אפשר שלאדם אחד יהיה יותר מתואר אצולה אחד, למשל: הנרי רוזן סמית ברון בראון. במקרה זה השם מציין שאותו הנרי הוא בעל הנחלה "סמית", הנותנת לו את הזכות להיקרא "רוזן" וגם בעל נחלה "בראון", הנותנת לו את הזכות להיקרא "ברון". במקרה כזה של ריבוי תוארי אצולה, בדרך כלל מציינים את התואר היותר חשוב.

אדם יכול לאבד את תוארו או לקבל אותו. הוא יכול לאבד את התואר כתוצאה מאיבוד הנחלה על ידי אביו - כך אביו עדיין נושא את התואר, למרות שהנחלה איננה שלו עוד, אך הבן מאבד את הזכות לתואר האצולה. עם זאת, הבן עדיין נחשב לאציל. מקרה נוסף של שלילת התואר יכול להיות על ידי המלך.
כמו כן האדם יכול לזכות בתואר אצולה. הוא יכול לרכוש את הנחלה שמקנה את הזכות לתואר מסוים וכך הוא יקבל את התואר באופן אוטומטי. מקרה נוסף הוא קבלת התואר על ידי המלך. במקרה זה המלך מעניק לו נחלה כלשהי, שמקנה את הזכות לתואר - וכך האדם מקבל את התואר. במקרה של קנייה, אפילו פשוטי העם יכלו לקנות את התואר (למשל סוחרים עשירים).

מלך, צאר, קייזר, קְרַאִי: תואר האצולה העליון הוא ה"מלך". מקבילים לו התואר הרוסי "צאר", התואר הגרמני "קייזר" והתואר הרומני "קראי". בעבר למלך היה כוח שלטוני ממשי, אך כיום ברוב המונארכיות למלך תפקיד טקסי בלבד.

יורש העצר: מתחת למלך נמצא יורש העצר. תוארו משתנה ממדינה למדינה, אך בדרך כלל זהו "נסיך". לעתים המילה באה לתאר בן אחר למשפחת המלוכה, לאו דווקא נסיך, למשל - הנסיך דה קונדה (המחצית השנייה של המאה ה-17). עקב בלבול מסוים, התואר הרוסי "קניאז" תורגם לעברית כ"נסיך", אך במקורו תואר זה אינו משויך לבנו של המלך. במידה מסוימת תואר זה הנו המקבילה הרוסית ל"דוכס" או "ארכידוכס". לעתים קרה שהמלוכה עברה לקרובי משפחה של המונארך שלא היו דווקא נסיכים.

נסיך, וויווד: מדובר באחד מתוארי האצולה הבכירים ביבשת האירופאית, ברב המדינות השני אחרי המלך. ברב מדינות אירופה, התואר בא לתאר אדם אשר נמנה על משפחת המלוכה, אך יש יוצאים מהכלל. נסיך יכול להיות שליט עצמאי וזהו התרגום המקובל בספרות לתואר הרוסי קניאז, שלא מתאר בן משפחת המלוכה. התואר יכול לעבור בירושה, בתנאי וזהו לא תוארו של יורש העצר.בתקופת האימפריה העותומע'נית ניתנו תוארי אצולה בשם "ביי" שפירושם "נסיך".בעולם (גם בעבר וגם כיום) יש נסיכויות שראש המדינה (המונרך) הוא נסיך אך בעצם הוא כמו מלך, לרוב נסיכויות אלה מדינות קטנות ולכן לא נקראות ממלכות כדוגמת נסיכות מונקו.

פר: מקרה מיוחד הוא התואר "פר" הכוונה היא שווה למעמד המלך ("שווה" הוא, למעשה, פירוש המילה) וזהו התואר העליון, אחרי התארים של משפחת המלוכה בצרפת של המחצית השנייה של המאה ה-19

לורד: מקרה מיוחד נוסף הוא הלורד באנגליה. לורד פירושו "אדון". כל האצילים מהאצולה הגבוהה (דוכס, מרקיז, רוזן, ויקאונט וברון) הינם חברים בבית הלורדים. בעיקרון ניתן להקדים לשמו של כל אחד מאלו את התואר לורד במקום תוארו המדויק (כלומר, מותר לקרוא למרקיז רדינג "לורד רדינג"). היוצא מן הכלל הוא הדוכס, שבשל רום מעלתו אין לקרוא לו לורד, אלא דוכס. כאשר הלורד הוא אשה, הביטוי לורד יוחלף ב"ליידי". כך מותר לקרוא לברונית מרגרט תאצ'ר "ליידי תאצ'ר". בעבר לורדים היו רק רוזנים מרקיזים ודוכסים ורק הם היו חברים בבית הלורדים. הלורד היהודי הראשון היה בן למשפחת רוטשילד.

ארכי-דוכס: (arch duke) הוא תואר שהיה קיים באימפריה האוסטרו הונגרית בלבד, והוענק בדרך כלל לשליטים של מדינות גרמניות עצמאיות או לבני משפחת המלוכה באוסטריה. אין לבלבל תואר זה עם דוכס גדול (grand duc), שכיום משמש רק כתוארו הרשמי של ראש מדינת לוקסמבורג.

דוכס גדול: דוכס גדול (grand duke) הוא תוארו של ראש מדינת לוקסמבורג. למרות שהוא בעצם כמו המלך תוארו הוא דוכס.

דוכס: מתחת לנסיך אפשר למנות את הדוכסים. דוכס שלט על שטח גדול למדי (דוכסות יכולה להיות כפולה משטח מדינת ישראל). בדרך כלל שימש את בני משפחת המלוכה, אך כמובן שהיו יוצאים מהכלל. התואר המקביל לו בגרמניה הוא - הרצוג (Herzog) וברומניה - הרצג (herţeg). בבריטניה מבחינים בין דוכסים ממשפחת המלוכה (בדרך כלל בני השליט המקבלים תואר דוכס עם הינשאם), הזכאים להקדים לשמם את כינוי הכבוד "הוד מעלתו המלכותית" (HRH - His Royal Highness), לבין דוכסים 'רגילים' הנהנים מכינוי הכבוד "הוד מעלתו" (His Grace) בלבד. דוכס נחשב לורד בממלכה המאוחדת אך צריך לקרוא לו דוכס ולא לורד בשל רום מעלתו אין לקרוא לו לורד אלה דוכס.

מרק גראף: תואר גרמני ייחודי. כעקרון מדובר בשליט טריטוריה עצמאית, בפרוסיה היה זה תואר הנמוך מהרצוג (דוכס) וגבוה מגראף (רוזן) כך שזה בעצם כמו מרקיז (בפרוסיה).

מרקיז: התואר הנמוך מהדוכס - מרקיז, הוא תוארו של בן הדוכס, אם האב בחיים. אם אביו נפטר, יקבל את התואר שלו, כלומר את תואר הדוכס. פרט לזה, היה זה תואר נפרד שעבר בירושה מאב לבן, לדוגמה - מרקיז דה סאד. התואר היה בדרך כלל אצל האצילים הצרפתיים ואיננו קיים ברב מדינות אירופה האחרות מלבד בריטניה שם זה תואר נפרד ולא מוענק לבנו של דוכס. כמו כן באנגליה מרקיז נחשב לורד וניתן לקרוא לו לורד.

רוזן: הוא התואר שבא אחרי המרקיז. רוזן מקביל לגראף בגרמניה ורוסיה או ארל באנגליה. באנגליה גם הרוזנים נחשבים לורדים.

כעקרון זהו אחרון בתארים החשובים. הוא חשוב עד כדי כך שאפילו בני מלוכה נשאו אותו לעתים.

ויקונט: בדרך כלל מדובר בבנו של הרוזן, שיקבל את התואר של אביו ברגע שאביו ימות, בדומה למרקיז. כמובן שפרט לזה, זהו תואר העובר בירושה והוא עצמאי לכל דבר. שוב מדובר בתואר צרפתי טיפוסי שלא היה קיים ברב ארצות אירופה, פרט לאנגליה שם זה היה תואר עצמאי ולא הוענק לבנו של רוזן. כיום גם הויקונטים נחשבים לורדים בבריטניה אך זה רק מהעשורים האחרונים.

ברון: תואר נמוך יחסית. כעקרון ברון שלט על נחלה קטנה ויכל לגייס לא יותר מכמה עשרות לוחמים. כיום גם הברונים נחשבים לורדים בבריטניה אך זה רק מהעשורים האחרונים.

אביר: זהו אציל חסר תואר. בשפה העברית קיים לעתים קרובות בלבול בין תואר האביר לקידומת "סר", אך מדובר בלא יותר מאשר טעות נפוצה. "סר" היא קידומת נהוגה לפני כל אציל אנגלי. כאשר אומרים "סר סמית" הכוונה היא שלסמית אין תואר אצולה, אך הוא עדיין אציל. הבלבול נותר מהמילה "knighthood" ו"knighted" כאשר המילה הראשונה מתארת את מעמד האבירים כשהיא כוללת את כל האצילים, גם חסרי התארים, ואילו המילה השנייה, שהפירוש הלקוי שלה במדורי החדשות הוא - קבלת תואר אצולה, אינה מציינת קבלת התואר, אלא הפיכת אחד מפשוטי העם לאציל. תוארי אבירות מוענקים כיום רק בממלכה המאוחדת.

תואר נספח - בחלק מהמקרים נספחים לתואר הבכיר מספר תוארי משנה, עם מסיבות היסטוריות או מסיבות אחרות. התואר השני בחשיבותו משמש את בנו הבכור של התואר העיקרי, לצרכי כבוד בלבד. כך למשל, בנו ויורשו המיועד של דוכס וסטמינסטר משתמש בתואר "ארל (רוזן) גרוסבנור" למרות שאביו הוא ארל גרוסבנור האמיתי, ובנו הוא פשוט-עם ואינו מחזיק בתואר אצולה כל עוד אביו חי.