תא בועות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תא בועות במעבדת פרמילב שבאילינוי

תא בועות הוא גלאי חלקיקים טעונים המשמש בניסויי פיזיקת חלקיקים. הגלאי הוא מכל שקוף המלא בנוזל שקוף במצב של חימום-על, בדרך כלל מימן נוזלי. הגלאי הומצא בשנת 1952 בידי דונלד גלייזר שזכה על ההמצאה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1960. תאי בועות שימשו בעיקר בתחילת שנות ה-70, וכיום משתמשים בגלאי חלקיקים מתקדמים יותר.

תא בועות גדול הותקן במאיץ החלקיקים "גרגמל" (על שם דמות בספר גרגנטואה ופנטגרואל), במרכז CERN בשווייץ, ובו נתגלה לראשונה זרם נייטרלי של הכח הגרעיני החלש, שמאוחר יותר הובן כבוזון Z.

אופן פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תא בועות פועל באופן דומה לתא ערפל (שבו נמצא גז במצב של קירור-על). כאשר חלקיק טעון עובר בנוזל הוא גורם לאידוי של הנוזל באזור שבו הוא עובר ולהיווצרות של בועות, אשר נצפות במצלמות. מתוך גודל הבועות ומסלול החלקיק ניתן להסיק על האנרגיה והמטען של החלקיק ומתוכם על התגובה שקרתה במאיץ.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

P physics.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.