תגלת-פלאסר השלישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תגלת-פלאסר השלישי, מלך באשור בשנים 745 עד 727 לפנה"ס.

תגלת פלאסר השלישי - תמונתו מתוך אסטלה השמורה במוזיאון הבריטי בלונדון, אנגליה

תגלת פלאסר השלישי (באכדית: תוקולתי-אפיל-אשארה) היה כנראה ממוצא לא מלכותי היה גנרל בצבא אשור ומושל העיר כלח, אין מידע לגבי מקורו של תגלת פלאסר למרות שבכתובת מתקופתו הוא הציג את עצמו כבנו של אדד-ניררי השלישי. הוא עלה לשלטון לאחר תקופה ארוכה שבה אשור איבדה את מעמדה כמעצמה אזורית והפכה לממלכה קטנה. בשנת 746 לפנה"ס בעקבות מצב כלכלי וביטחוני קשה, פרץ מרד בעיר כלח שהייתה בירת אשור. בעקבות המרד תפס תגלת פלאסר השלישי את השלטון. השם תגלת פלאסר הוא שם שהוא אימץ אותו.

תגלת-פלאסר השלישי פתח בעלייתו לכס ממלכת אשור תקופה חדשה בתולדות האימפריה ובזמנו הסתמן שינוי יסודי במדיניותה ובאופי פעילותה הצבאית.

חלק מן הארצות הכבושות אורגן מחדש במסגרת מנהלתית-טריטוריאלית של פחוות אשוריות, הוצבו בהן נציבים והם נחשבו חלק מן המינהל האשורי. תגלת פלאסר השלישי יצר מערכת של דואר שהתבססה על רוכבי סוסים. הוא הקים סביבו מבנה פקידותי שטיפל בידע ובמודיעין שהגיע לאשור, ידוע מכתובות על מערך מודיעין שעבד בתוך ממלכת אוררטו.

בעקבות שיטת ההגליה הדו-סטרית שפותחה ושוכללה בתקופה זו חלו גם שינויים ניכרים בהרכב האוכלוסייה של פחוות אלו. ארצות אחרות שבאו תחת עול אשור זכו להתקיים במעמד של ממלכות גרורות. המרקם האתני והחברתי שלהן לא נפגע, או שנפגע במידה מועטה בלבד, ושליטיהן והמינהל העצמי שלהן נשארו על מכונם. אולם מעמד זה היה מותנה בנאמנות מדינית לאשור ובחובות כלכליים, בעיקר בצורת מסים, שהפרתן הייתה עלולה לגרור ביטול המעמד של מדינה גרורה ולסיפוחה בתור פחווה לאשור תוך ביטול האוטונומיה שניתנה לה קודם לכן.

בשנת 740 לפנה"ס חזרה אשור בהנהגתו של תגלת-פלאסר לפעול במערב. באותה שנה נכבשה ארפד, ובשנת 738 נכבשה כלנה. בכך הושלמה השתלטותה של אשור על צפון סוריה הופגנה עליונותה כגורם צבאי-מדיני בכל מערב אסיה. הכרת שליטי האזור בעובדה זו משתקפת ברשימת המלכים שהעלו מס לתגלת-פלאסר ב-738. ביניהם נכללו שליטים של מרכז סוריה (כמו חמת) ודרום סוריה (דמשק) וכן רצועת החוף הפיניקית (גבל וצור), אך גם מלכים רחוקים יותר כמו מנחם בן גדי מלך ישראל ("מנחם השומרוני") וזביבה מלכת הערבים וכן שבט קדר. לאחר שהשתלט על סוריה וארץ ישראל הוא פנה להילחם בממלכת אוררטו שממזרח לאשור, הוא שם מצור על בירתה תושפע אך לא הצליח לכבוש אותה. הוא כבש גם את בבל (שמלך בה מוכין זרי), בכיבוש הוא נעזר בשני שבטים ארמים שדאגו לאספקה של הצבא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
אשור-דן השלישי (755 - 745)
מלכי אשור
שנים 745 עד 727 לפנה"ס
הבא:
שלמנסר החמישי (726 - 722)