תדעל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ִתִּדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם דמות מקראית המופיעה בספר בראשית, י"ד, א', ט'. תדעל היה בן בריתם של אמרפל, מלך שנער, כדרלעומר מלך עילם ואריוך מלך אלסר. מלכים אלו לקחו בשבי את לוט בן אחי אברהם. אברהם יצא למלחמה נגד מלכים אלו והציל את לוט מידיהם. המלחמה בה השתתף תדעל, התרחשה על פי ספר בראשית בין מלכי הצפון למלכי הדרום.


שמו ומוצאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תדעל הוא שם חיתי. השם תדעל הוא תעתיק עברי לשם החיתי דֻדְחַ'לִי.‏[1]

מקור השם הוא בהר המקודש לחיתים, הר תֻדְחַ'לִי. זיהוי השם תדעל עם מלכי חיתים הנקראים בשם תֻדְחַ'לִי או דֻדְחַ'לִי נעשה בשנות השלושים של המאה העשרים והוסבר בחילופי האותיות ח והאות ע. השם תֻדְחַ'לִי נמצא בארכיון העיר אוגרית ונכתב שם בצורתו המקראית. לדעת אלישע קמרון תדעל הוא תֻדְחַ'לִי השני, אשר כבש את סוריה במאה החמש-עשרה לפני הספירה.‏[2] בתרגום השבעים, מופיע שמו כתלעל.

אברהם מבריח את האויבים אשר לקחו בשבי את לוט. ציור מעשה ידי אנטוניו טמפסטה משנת 1613. מוצג בגלריה הלאומית בוושינגטון די. סי.

יוסף בן מתיתיהו בספרו קדמוניות היהודים מציין, כי תדעל היה אחד משרי הצבא של האשורים. בן מתיתיהו, מתאר כיצד בזזו ארבעה שרי צבא אלה את סוריה והגיעו לאזור סדום, כדי להלחם עם מלכי סדום אשר מרדו באשור.‏[3] הרמב"ן על הפסוק " וַיְהִי, בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ-שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ, מֶלֶךְ אֶלָּסָר; כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם" (בראשית, י"ד, א.) : "המעשה הזה אירע לאברהם להורות כי ארבע מלכויות תעמודנה למשול בעולם ובסוף יתגברו בניו עליהם ויפלו כלם בידם, וישיבו כל שבותם ורכושם. ו"מלך גוים" המלך על עמים שונים אשר שמוהו עליהם לראש ולקצין, רמז למלך רומי אשר המלך על עיר מקובצת מעמים רבים, כיתים ואדום ויתר גוים: וכך אמרו בבראשית רבה (מ"ב ב') אמר רבי אבין, כשם שפתח בארבע מלכיות, כך אינו חותם אלא בארבע מלכיות וכו'. ושם עוד: (מ"ב ד', בשינוי לשון) ויהי בימי אמרפל מלך שנער, זו בבל. אריוך מלך אלסר, זו מדי, כדרלעומר מלך עילם, זו יון, ותדעל מלך גוים, זו מלכות אדום שהיא מכתבת טירוניא מכל אומות העולם."

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמואל ייבין, מחקרים בתולדות ישראל וארצו, ירושלים, מ.ניומן, 1959, ע"מ 58.
  2. ^ אלישע קמרון, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, ע"מ 104.
  3. ^ יוסף בן מתיתיהו, קדמוניות היהודים, ירושלים, מוסד ביאליק, 2002, ע"מ 19.