תהילה (נובלה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תהילה היא נובלה שנכתבה בידי שמואל יוסף עגנון.

[עריכה] תיאור העלילה

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

תהילה היא זקנה צדקת הגרה בירושלים. המספר נתקל בה בדרך אגב בזמן חיפושיו אחר ביתו של חכם ירושלמי. תהילה מכוונת אותו לביתו של החכם, ובדרך נקשרת ביניהם שיחה. המספר נתקל בתהילה בהזדמנויות שונות ובכל פעם נחשף לפן אחר באישיותה. ככל שההכרות בין המספר לתהילה מעמיקה, מתגלים פרטים נוספים מעברה. עלילת הסיפור מתגלגלת עד לחשיפת "סוד חייה" של תהילה. מתברר שתהילה נושאת עמה מטען כבד של אשמה בעקבות אירוע שהתרחש בעברה הרחוק: תהילה שודכה בילדותה לשרגא בן ה-13, אך לבסוף החתונה בוטלה כיוון ששרגא ומשפחתו השתייכו לזרם החסידי. אביה של תהילה שהתנגד לחסידות, קרע את התנאים, ובמעשהו זה בעצם בייש את שרגא ומשפחתו. לפי המקובל ביהדות, יש לבקש מחילה מהחתן במקרה של ביטול שידוך.

כעבור זמן, תהילה נישאה ונולדו לה שלושה ילדים. תהילה שכלה את שני בניה, ובתה המירה את דתה. לאחר הטרגדיה שפקדה אותה נזכרה תהילה במקרה ביטול השידוך והבינה שכל צרותיה הם עונש על חטא זה. כל התנהגותה של תהילה בעצם מתבטאת בנסיון לכפר על חטא העבר. דבר זה מתבטא ב:

1. טיפול של תהילה ברבנית הזקנה והנרגנת על מנת לכפר על מה שעשתה בתה של תהילה לאביה של הרבנית.
2. תהילה רוצה לבקש מחילה משרגא, על מנת לשים קץ לעונשים.

לאחר שהיא מגשימה מטרות אלו, היא הולכת לעולמה כצדיקה בת 104.

פרטי עלילה ("ספוילרים") לא יופיעו בהמשך.

[עריכה] ניתוח ספרותי

עגנון, כדרכו, משלב בכתיבתו הרבה מוטיבים ועקרונות הלקוחים מעולם המושגים היהודי. למשל, העיקרון התנכ"י- "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה", פירושו שיכול לקרות מצב שבו האב יחטא אך צאצאיו ישלמו את המחיר ולא הוא. בסיפורו של עגנון ניתן לראות עקרון זה בכך ששלושת ילדיה של תהילה נפגעו בגלל סיפור השידוך של תהילה, ובעצם תהילה עצמה נפגעה בגלל חטאו של אביה.

דמותה של תהילה מקבילה לעיר ירושלים. תהילה מתגוררת בירושלים, ולאורך כל הסיפור ישנו ניסיון להמשיל את תהילה לירושלים. לדוגמה: למרות היותה אישה זקנה, תהילה מתוארת כנאה מאוד פרט לבגדיה, מאירת פנים לכל אדם, מתוארת כ"מלאך אלוקים". כך גם מתוארת ירושלים כעיר עתיקה המתחדשת בכל עת ("לבוש" עתיק לעומת "נפש" צעירה).

יש הרוצים לראות בהאדרת דמותה של תהילה ביחס לרבנית, מוטיב המראה כי הרבנית שמצטיירת בדרך כלל כצדקת ביחס לשאר העם, בעצם אינה כזו, לעומת תהילה - אשה מפשוטי העם - הראויה להערכה על אצילותה. מוטיב זה מתפרש במידה מסוימת כהוקעה של המוסכמות החברתיות בקהילה הדתית-חרדית, בה חי עגנון.

ישנם גם מוטיבים חוזרים השזורים לאורך כל הסיפור. לדוגמה: מוטיב האור.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• רחל מנקין, בתה של תהילה ומיכלינה אראטין, אותה "משומדת ימח שמה", הארץ
• יהושוע ניר, מיהי תילי זו?, האייל הקורא