תהליך הבר-בוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תהליך הבר-בוש (נקרא גם תהליך הבר) הוא תגובת קיבוע של גז החנקן עם גז המימן, על פני זרז ברזל מועשר או רותניום. בתהליך משתמשים כדי לייצר אמוניה באופן תעשייתי. התהליך קרוי על שמם של פריץ הבר וקרל בוש.

על אף ש-78.1% מהאוויר בכדור הארץ מורכב מחנקן, מולקולות החנקן קושרות את האטומים בקשר קוולנטי משולש חזק למדי והופכות אותו לבלתי נגיש יחסית. רק בראשית המאה ה-20 פותח תהליך הבר-בוש שרתם את שפע החנקן באטמוספירה כדי ליצור אמוניה, שלאחר מכן אפשר לחמצן אותה וליצור ניטרטים ונוטריטים לשם ייצור של דשן חנקתי וחומרי נפץ. לפני גילוי תהליך הבר-בוש, קשה היה לייצר אמוניה בסדר גודל תעשייתי.

הדשנים שנוצרים מהאמוניה המיוצרת באמצעות תהליך הבר-בוש אחראיים לקיום שליש מאוכלוסיית העולם. לפי הערכות, מחצית מהחלבונים המצויים בבני אדם יוצרו בעזרת חנקן שקובע באמצעות התהליך, והיתר יוצרו מחנקן שקיבעו בקטריות וחיידקים.