תוכנית גדס-אשבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכנית בניין עיר שהכין אשבי, בה מפורטים שימושי קרקע כפי שפורסמה בדו"ח האגודה למען ירושלים במרץ 1921

תוכנית גדס-אשבי היא תוכנית מתאר לירושלים שנערכה בשנת 1922 על ידי פטריק גדס (Patrick Geddes) בשיתוף האדריכל צ'ארלס רוברט אשבי (C.R. Ashbee) ששימש "יועץ אזרחי למושל ירושלים" (Civic Advisor to the Governor of Jerusalem) וכמזכיר האגודה למען ירושלים.

תוכנית המתאר מתבססת על תוכנית שערך גדס בשנת 1919, וזו מתבססת על מתווה שהציע האדריכל ויליאם מקלין, הידועה כתוכנית מקלין. בתוכנית זו נקבע כי העיר העתיקה תהווה מרכז אסתטי ורוחני המיועד לשימור, אך ללא חשיבות פונקציונלית, וכי כל פיתוח עתידי של העיר יהיה לכיוון מערב.

בתוכנית שערך גדס ב-1919 נשמרו העקרונות של תוכנית מקלין, אך פיתוח העיר הוסט לכיוון צפון-מזרח. אחת הסיבות לשינוי זה הייתה משיכתו של גדס לתכנון האוניברסיטה העברית על הר הצופים, בצד חשיבותה של העיר העתיקה כמרכז אליו הולכות כל הדרכים. כן נשמר העיקרון על פיו לא תהיה בנייה סביב העיר העתיקה.

התוכנית היוותה סינתזה של התוכניות שהוגשו עד אז, ולתקנות שפרסם המושל הצבאי של ירושלים, רונלד סטורס. החידוש העיקרי בתוכנית זו היה הוספת מקום לשטחי תעשייה סמוך לעורקי תחבורה ראשיים. התוכנית ביססה את התכנון העירוני של ירושלים על עיקרון ייעודי הקרקע (Zoning).

'תוכנית גדס-אשבי' הייתה חלק מפעולות 'האגודה למען ירושלים' ובסיס לתוכניות המתאר הבריטיות שבאו אחריה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים - הבנייה בתקופת המנדט הבריטי, הוצאת כתר, 1991


ערך זה הוא קצרמר בנושא ירושלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.