תוכנית הליבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכנית הליבה היא תוכנית שגובשה על ידי משרד החינוך, ובה מקצועות שנועדו להוות בסיס משותף לכלל מוסדות החינוך היסודי, תוך התניית תמיכה כלכלית ביישום לימודים אלו. עיקר המתנגדים לתוכנית זו הם החרדים, המביעים התנגדות נחרצת להתערבות בתוכניות הלימודים במוסדות החינוך שלהם.

תוכנית הליבה גובשה על ידי המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך. את התוכנית עיצב יו"ר המזכירות הפדגוגית פרופ' יעקב כץ. באוגוסט 2002 הודיעה שרת החינוך דאז, לימור לבנת, כי כל מערכת החינוך תחויב בתוכנית יסוד של לימודים כלליים. התוכנית תשמש בסיס משותף לכלל מערכת החינוך - הממלכתית, הממלכתית-דתית והחרדית. לימוד מקצועות החובה יקיף כמחצית ממערכת שעות הלימוד. התוכנית גובשה תוך קיום דיונים בנושא עם רשתות החינוך החרדיות.‏[1]

המהלך שהוביל לגיבוש תוכנית הליבה הוא עתירה שהגיש יוסף פריצקי ממפלגת "שינוי" לבג"ץ באפריל 1999 ,‏[2] המחייבת את שר החינוך, יצחק לוי, לקבוע "תוכנית יסוד", המפרטת את מספר שעות מקצועות החובה לכל מוסדות החינוך המוכרים הלא רשמיים, שהם ברובם הגדול חרדיים. בעתירה נטען שחוק חינוך ממלכתי מחייב לקבוע תוכנית כזאת. החוק אף אוסר להכריז על מוסד חינוך כמוסד מוכר, הזכאי לתקצוב מהמדינה, אם אינו מקיים "תוכנית יסוד".‏[3][4]

בעקבות העתירה פסק בית המשפט העליון בינואר 2000 כי תקצוב המוסדות החרדיים מותנה ביישומה של תוכנית יסוד מחייבת. הוא הורה למשרד החינוך להכין תוכנית יסוד המפרטת את מספר השעות המינימלי שיש ללמד את מקצועות החובה ולהפיצה בחוזה מנכ"ל תוך 30 יום. מוסדות החינוך אשר ירצו לקבל הכרה, יאלצו לעמוד בדרישותיה. שר החינוך, יוסי שריד, סיכם עם ח"כ פריצקי כי החלת התוכנית תידחה לראשית שנת הלימודים הקרובה לצורך ניהול משא ומתן עם רשתות החינוך החרדיות על הנהגת התוכנית בהסכמה.

תוכנית הליבה היא אחת מההמלצות העיקריות של ועדת דוברת שמונתה על ידי הממשלה בספטמבר 2003, במטרה לבחון את מערכת החינוך בישראל ולהמליץ על תוכנית שינוי שתתייחס להיבט המבני, הארגוני והפדגוגי של החינוך. התוכנית יושמה תחילה בבתי הספר היסודיים, ולאחר מכן אף בגני הילדים.

ועדת טרכטנברג, שהוקמה בעקבות המחאה החברתית ב-2011 הדגישה במסקנותיה את חשיבות לימודי הליבה וביצוע מבחני המיצ"ב במגזר החרדי. הוועדה המליצה כי המשרד יוודא שבכל בתי הספר היסודיים "ללא יוצא מן הכלל" ילמדו את מקצועות הליבה הבסיסיים - מתמטיקה, אנגלית, מדעים ומחשבים, ותלמידיהם ייבחנו במיצ"ב. ההמלצה לא נדונה כלל בממשלה.

על אף הדעה הרווחת ש"ליבה" היא ראשי תיבות של "לימודי יסוד בחינוך הממלכתי", אין זאת כך. במסמך שבו הציג משרד החינוך את התוכנית, מובהר כי משמעות "תוכנית הליבה" היא כהוראתה של המילה - core curriculum.

הרקע לתוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ישראל מאופיינת כמדינה בעלת שסעים רבים, הבאים לידי ביטוי בהיבטים של דת, דמוגרפיה ומעמדות כלכליים וחברתיים. המחשבה מאחורי תוכנית היסוד לחינוך מקורה בהבדלים הרבים שנוצרו בין ילדי המגזרים השונים. וועדה דוברת מציעה הגדרה מחודשת של מטרות החינוך הממלכתי, וכן שינוי בתפיסה חינוכית שתאחד את כל המגזרים. בדו"ח הוועדה חבריה מצטטים את יאנוש קורצ'אק באומרו "לתקן את העולם פירושו לתקן את החינוך". הם משתמשים בעיקרון זה כעקרון היסוד לרפורמה של מערכת החינוך בישראל במאה ה-21. לטענתם השינוי הוא הכרחי, שכן היום ניתן להבחין בהבדלים מהותיים בין המגזרים, ויש צורך לאחד את המגזרים תחת מטריית חינוך אחת.

עקרונות התוכנית שמפורטים בדו"ח וועדת דוברת מתייחסים לחיזוק החינוך הציבורי ועל ידי כך צמצום הפערים שנוצרו במערכת החינוך. הוועדה מציינת שלחינוך הציבורי תפקיד מרכזי ביצירת תשתית תרבותית וערכית משותפת לכל אזרחי המדינה. לטענתם חיזוק החינוך הציבורי יגדיל את הלכידות החברתית. בנוסף, בגלל המציאות החברתית-כלכלית בישראל, תפקיד מערכת החינוך הוא יצירת קו דומה, כך שכל ילדי המגזרים יעמדו בו‏‏‏[5].

תוכנית הליבה מסמלת את שאיפת הממשל הישראלי ליצירת שוויון הזדמנויות ראשוני בקרב ילדי ישראל. לטענת הוגי תוכנית הליבה, ייתכן שגישור על פערים אלה יפתח את דלתות העתיד לכל הילדים לא חשוב מהיכן הם ומה אמונותיהם‏‏‏[5].

בפועל נתקלה תוכנית הליבה בהתנגדויות רבות. מקורות ההתנגדות הגיעו דווקא מתוך המגזרים בהם נועדה התוכנית להשיג שיפור, ובעיקר המגזר הערבי והמגזר החרדי. אומנם, מצוינים גם הפערים שנוצרו כתוצאה מהעלייה מרוסיה ומאתיופיה, אך נדמה שההתמקדות היא בפער הגדול שהתהווה במשך השנים בין החינוך הממלכתי היהודי לחינוך החרדי והערבי‏‏‏[5].

הדת מהווה גורם מפצל בחברה הישראלית. בצד ההבחנה בין דתות שונות, יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים, קיים בכל אחת מהקבוצות הללו שסע בין דתיים לבין חילוניים, כאשר השסע בין דתיים לחילוניים בציבור היהודי מפצל את קבוצת הרוב הדומיננטית בחברה הישראלית וגם שהוא מהווה בסיס לגיוס פוליטי ולהתבדלות חברתית ותרבותית. התבדלות זו בעייתית במיוחד ביצירת ערכים דומים בקרב כל אזרחי המדינה. תוכנית הליבה שואפת לאפשר ערכים דומים, ועל ידי כך גם הזדמנויות שוות.‏[6]

פרטי התוכנית ותכניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית הליבה כוללת את מקצועות היסוד והחובה הנלמדים בבית-הספר היסודי.

התוכנית קובעת בסיס מחייב שיש ללמד בכל מקצוע ומקצוע, אך ניתן ללמד את המקצועות בהיקף רחב יותר של שעות מהבסיס המחייב. התוכנית מהווה בין 40% ל-60% מלימודי הילדים בהתאם לדרגות הכיתה השונות.

תוכנית הליבה מגדירה את תחומי הדעת אותם יש ללמד בחינוך היסודי (כיתות א'-ו'). התוכנית מגדירה את התכנים שהתלמידים במערכת החינוך הישראלית חייבים לדעת. היא כוללת את מיומנויות הלמידה והערכים שהתלמידים מחויבים לרכוש.

בתוכנית קיימת התייחסות שונה לסוגים שונים של מוסדות חינוך. ישנם מוסדות החינוך הרשמי, שכוללים את החינוך הממלכתי, חינוך ממלכתי-דתי וחינוך ממלכתי ערבי. מוסדות אלה מחויבים בקיום של 100% מהתוכנית. לעומתם המוסדות שאינם רשמיים, מוסדות ששר החינוך הכריז עליהם כמוסדות חינוך מוכר בלבד (חלק מהחינוך הערבי, מעיין החינוך התורני בראשות מפלגת ש"ס, והחינוך העצמאי בראשות אגודת ישראל), מחויבים בכ-75% מהתוכנית. מוסדות הפטור, שפטורים מפיקוח משרד החינוך, אך חייבים באישורי משרד הבריאות והבטיחות, מחויבים ב- 55% מהתוכנית. מוסדות אלה נחשבים כמי שעומדים בחוק חינוך חובה, אך אינם תחת פיקוח משרד החינוך.

מלבד התחייבות המוסדות ללמד לפי הגדרות האחוזים, הם מקבלים בהתאם מימון ממשרד החינוך. הגדרות המימון מאפשרות למשרד החינוך לפקח על מוסדותיו, ולהעניק תמיכה למוסדות שעומדים בדרישות המשרד. תוכנית הליבה פתחה פתח לשינוי ולאחידות לא רק מבחינת תכני הלימוד, אלא גם מבחינה תקציבית.

התוכנית מחולקת לשלושה אשכולות: בכיתה א' נלמד אשכול שפות וספרות, אשכול מתמטיקה, טבע, מדע וטכנולוגיה ואשכול מיומנויות הגוף. בכיתות ב'-ו' מתווסף אשכול מורשת, רוח וחברה. לכל מוסד חינוך מותאם מספר שעות הלימוד בכל אשכול, וכן הגדרות מקצוע שונות. דוגמה לכך היא שבמוסדות חינוך ערביים לא יילמד מקצוע התנ"ך, אלא לימודי מורשת.

מלבד הגדרת השעות המסוימות, כל מוסד חינוך חופשי להוסיף שעות לימוד במקצועות הקיימים או להוסיף מקצועות שתואמים להלך המוסד.

בהמלצת הוגי התוכנית יש להוסיף שני אשכולות נוספים: אומנויות ותרבות בית ספרית. באשכול התרבות ההמלצה היא שילוב של לימודי אורח חיים במדינה יהודית ודמוקרטית‏‏.‏[7]

בהמלצה על התוכנית נאמר שהיתרונות הטמונים ביישום התוכנית הם יצירת בסיס משותף לכל תלמידי ישראל, הבנה חברתית משותפת לכל התלמידים, חיזוק הערכים של מדינה יהודית ודמוקרטית וצמצום הפערים הלימודיים והחברתיים. מכאן ניתן להבחין בסיבה להתנגדות המגזרים. מלבד הקושי של מוסדות החינוך השונים בקבלת הגדרות קבועות למקצועות הנלמדים, קיים קושי בקבלת ההמלצות על לימודי אורח חיים יהודי ודמוקרטי. אומנם, לימודים מסוג זה הם בגדר המלצה, אך התוכנית מבוססת על עקרונות דמוקרטיים ויהודים. התוכנית היא ברוח החברה הישראלית, אך בתוך חברה זו קיימים אורחי חיים שונים, שלא בהכרח עולים בקנה אחד עם מדינה יהודית ודמוקרטית.

התנגדות המגזר החרדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימודים תורניים הם התוכן העיקרי בחינוך במגזר החרדי, שבו הילדים כמעט שלא נחשפים, מתוך עקרון, לתכני לימוד מקצועיים. חלק מהיהדות החרדית דוחה את ההשכלה הכללית, מלבד השכלה כללית אלמנטרית. הלימודים במגזר החרדי מהווים את הביטוי של הקיום החרדי המסורתי. לדעתם של מנהיגי המגזר החרדי תוכנית הליבה עלולה לערער את הביטוי המסורתי הזה.‏‏‏[8]

במגזר החרדי הובעה התנגדות ללימודי הליבה.‏[9] בהתכנסות מועצת גדולי התורה הוחלט לדחות את תוכנית הליבה, אף שהימנעות זו עלולה להוביל לחוסר תמיכה כלכלי ממשרד החינוך. המועצה אף אסרה על כל מוסדות הפטור לשנות את הגדרתם למוסד לא רשמי, כך שלא יחויבו לממש את רובה של תוכנית הליבה. מיד כשהוצגו המלצות הוועדה החל המאבק של המגזר החרדי במשרד החינוך, ואף הוצגה פנייה לבג"ץ כדי לבטל את ההחלה של התוכנית על המוסדות החרדיים. בג"ץ קבע, שבמידה ולא תיושם התוכנית, מדינת ישראל תקצץ מתקציבי החינוך של המגזר החרדי.

בעקבות עתירה לבג"ץ למניעת תקצוב ממשלתי למוסדות חינוך במגזר החרדי הנמנעים מללמד את תוכנית הליבה,‏[10][11] אושר בכנסת, ב-23 ביולי 2008, לפני מתן פסק הדין, חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, המאפשר לשר החינוך להכיר בבתי ספר שאינן מקיימים את תוכנית הליבה כ"מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים" ולתקצבם בשיעור של 60% מהתיקצוב הממשלתי של בתי ספר ממלכתיים.‏[12] עקב כך נמנע בג"ץ מלהוציא צווים שיורו למשרד החינוך "לפעול לאלתר ליישומה ולהטמעתה של תוכנית הליבה בכל מוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים ברמת החינוך העל יסודי במגזר החרדי" וכן "להימנע ממתן תמיכות ממשלתיות למוסד חינוך במגזר החרדי, אשר אינו מקיים תוכנית ליבה במסגרת תוכנית הלימודים הנהוגה במסגרתו".‏[10]

ב-2010 הודיע לראשונה משרד החינוך לבג"ץ כי קיצץ כ-20 מיליון שקלים מתקציבם של בתי ספר חרדים יסודיים, אשר לא לימדו את תוכנית הליבה בהיקף הנדרש. אחת הבעיות של המשרד לאכוף את לימודי הליבה בבתי הספר החרדיים הוא מספרם המועט של הפקחים.

ההסכם הקואליציוני שנחתם בין הליכוד ל"יש עתיד" ב-2013 כולל את הסעיף: חיוב לימודי ליבה בכל מוסדות החינוך - כולל חרדים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנחם פרידמן, החברה החרדית - מקורות, מגמות ותהליכים, 1991.
  • משה ליסק, "יחד שבטי ישראל? שסעים עיקריים בחברה הישראלית" עמודים 53-27 בתוך: . יעקב רופ (עורך), פלורליזם בישראל, מכור היתוך למעורב ירושלמי, דו"ח ביניים ממחקר השוואתי בשיתוף מכון ברוקינגס בוושינגטון והאוניברסיטה הלאומית האוסטרלית, 2000.
  • ורדה שיפר, מערכת החינוך החרדי בישראל: תקצוב, פיקוח ובקרה, מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, 1998.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סער ראלי, "תוכנית הליבה" של משרד החינוך: לימודי יסוד גם במוסדות החרדיים", "הארץ", 23.8.2002
  2. ^ לעתירה הצטרפו יאיר חדד, צעיר שלמד בעבר בבית ספר חרדי וטוען כי לימודים אלה מקשים עליו כיום להשתלב בחברה החילונית, ורחל שגב-שבא, מורה מוסמכת
  3. ^ ריינפלד משה, "עתירה לבג"ץ: לחייב את שר החינוך לקבוע תוכנית לימודי חובה בחינוך החרדי", "הארץ", 28.4.1999
  4. ^ גם בהסכם הסטטוס קוו בין בן-גוריון לראשי אגודת ישראל, שנחתם ביוני 1947, נקבע שהתנאי לאוטונומיה בתחום החינוך הוא מינימום של לימודי חובה שהמדינה תקבע. ראה: אילן שחר, "הליבה, זה חלק מהסטטוס קוו", "הארץ", 22.12.2004
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 ‏התוכנית הלאומית לחינוך - עיקרי ההמלצות‏
  6. ^ "יחד שבטי ישראל? שסעים עיקריים בחברה הישראלית"
  7. ^ תמלול הרצאה של ציפי לביא באתר הסתדרות המורים בישראל
  8. ^ מנחם פרידמן, החברה החרדית - מקורות, מגמות ותהליכים, 1991.
  9. ^ אנשיל פפרהחרדים מסרבים ללמד את "תוכנית הליבה", באתר הארץ, 21.1.2004
    אילן מרסיאנו, הרב אלישיב הורה: בלי מתמטיקה ואנגלית, באתר ynet‏, 27.5.2004
  10. ^ 10.0 10.1 בג"ץ 4805/07 המרכז לפלורליזם יהודי - התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נגד משרד החינוך ואחרים, ניתן ב-27.7.2008
  11. ^ איציק וולף, חוק הליבה סינדל את בג"ץ, nfc
  12. ^ חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, התשס"ח-2008, אריק בנדר, ישיבות יזכו לפטור מלימודי תוכנית הליבה, nrg‏, 23.7.2008
    שחר אילן וצבי זרחיה, אושר במחטף: ימומנו ישיבות חרדיות גם ללא לימודי ליבה, באתר הארץ