תוכנית מדגסקר

האי מדגסקר בקונטקסט בינלאומי

תוכנית מדגסקר הייתה תוכנית של הנאצים לטיהור אתני של אירופה מיהודים על ידי גירושם לאי מדגסקר.

התהליך שנקרא בפי הנאצים "הפתרון הסופי" - השמדת יהודי אירופה כתוכנית כוללת, שמטרתה להכחיד כל יהודי באשר הוא, החל רק עם פתיחת מבצע ברברוסה - פלישת גרמניה לברית המועצות ביוני 1941.

היסטוריה

ב-30 בינואר 1939 הכריז היטלר כי אם תפרוץ מלחמת עולם נוספת, התוצאה תהיה "השמדת הגזע היהודי באירופה". עם פרוץ המלחמה לא הייתה תוכנית ברורה להשמדה כוללת, אך המסגרת הארגונית לכך הייתה קיימת והיא המשרד הראשי לביטחון הרייך של האס אס ובו מדורו של אדולף אייכמן לענייני יהודים. עד שהחלו הנאצים בביצוע "הפתרון הסופי", הועלו מספר רעיונות למה שכינו "פתרון הבעיה היהודית". פתרון אחד, שנולד עם כיבוש פולין, היה גירושם של יהודי אירופה ל"שמורות יהודיות" (Judenreservat) במזרח כדוגמת תוכנית לובלין.

פתרון אחר, שנולד עם נפילת צרפת, היה להעלות מחדש את "תוכנית מדגסקר", תוכנית שהגה לראשונה בשנת 1885 הסופר הגרמני האנטישמי פאול דה לגארד. תוכניתו הייתה לרכז את כל יהודי אירופה באי מדגסקר. בשנות ה-20 הועלתה התוכנית שוב על יד האנטישמים הבריטים הנרי המילטון בימיש , ארנולד ליס ואחרים. בפולין שבין מלחמות העולם אומצה התוכנית על ידי אחד מארגוני הימין הקיצוני בסיסמה "יהודים למדגסקר" (Żydzi na Madagaskar).

אתרים מוצעים לקהילות יהודיות (הגרסה הצרפתית/פולנית של התוכנית משנת 1937)

בשנת 1937 החלו פולין וצרפת לשאת ולתת על דרכים ואמצעים מעשיים לביצוע העברת אוכלוסייה יהודית למדגסקר. ממשלת צרפת הסכימה שפולין תשלח אל האי ועדת חקירה של 3 חברים, שניים מהם יהודים. בשובם ממנו, הגישו היהודים דוח פסימי על כושר הקליטה של מדגסקר, אבל ממשלת פולין קיבלה דווקא את דעתו החיובית של יושב ראש הוועדה הפולני, מצ'יסלב לפצקי, והמשא ומתן עם הצרפתים נמשך.

ב-9 בדצמבר 1937, כשהתברר שסיכויי הביצוע של התוכנית קלושים, כתב העיתון הגרמני "וסטדויטשר ביאובכטר": "מדגסקר הייתה יכולה ליהפך ל'ארץ המובטחת' של היהודים שמהם ביקשה פולין להיפטר, רק אם הם [היהודים] היו יכולים לנהל שם חיי אדונים, בלי כל מאמץ מצדם, ועל חשבון אחרים. על כן יש ספק אם ההזמנה ליציאת בני ישראל אל מדגסקר תשחרר בקרוב את פולין מחלק ניכר מן הטפילים האלה".

מנהיגי גרמניה הנאצית והיטלר עצמו דנו בתוכנית כבר בשנת 1938. ב-5 במרץ שלח אחד מאנשיו של ריינהרד היידריך פקודה לאדולף אייכמן, לאסוף חומר כדי לחפש "פתרון" לשאלה היהודית "באמצעות מדיניות חוץ, כמו המשא ומתן שכבר מתנהל בין פולין לצרפת".

ב-1940, עם נפילת צרפת וחלוקתה בין שטח כיבוש גרמני לבין הישות שנקראה צרפת של וישי, צץ מחדש הרעיון של תוכנית מדגסקר וקודם בפרט על ידי ריינהרד היידריך. האי מדגסקר, שהיה מושבה צרפתית נשאר תחת שלטונה של וישי וככזה נראה לנאצים כמתאים למטרותיהם. המשימה הוטלה על משרד החוץ. התוכנית הייתה לבודד את היהודים במקום נידח זה, בו יופרדו מעמי אירופה.

בפועל, התוכנית לא הייתה מעשית, הן מבחינה לוגיסטית והן מבחינה צבאית. המסלול הימי למדגסקר עבר דרך הים התיכון ותעלת סואץ שבשליטה בריטית. המסלול העוקף את אפריקה, מן האוקיינוס האטלנטי במערב לאוקיינוס ההודי במזרח, היה ארוך מדי ועבר מול חופי דרום אפריקה, שהייתה דומיניון בריטי. למרות זאת נשקלה התוכנית ברצינות, ובסוף שנת 1940 הגלו הנאצים חלק מיהודי מערב גרמניה לצרפת, כהכנה לשילוחם למדגסקר; אך בראשית שנת 1941, עם ההכנות למבצע ברברוסה, נזנחה התוכנית ובמקומה באה תוכנית ההשמדה הכוללת - הפתרון הסופי, שנעשתה בראשיתה באמצעות כוחות האיינזצגרופן - 6 עוצבות מבצע שנלוו לצבא הכובש והשמידו בירי מאות אלפי יהודים בברית המועצות, ולאחר מכן בדרך של המתה בגז במחנות ההשמדה.

לקריאה נוספת

• האנציקלופדיה של השואה. כרך ה'. הוצאת יד ושם וספרית פועלים. 1990.
• יהודה באואר, השואה: היבטים היסטוריים. הוצאת ספרית פועלים 1982.
• זאב לקויר, הסוד הנורא. הוצאת שוקן 1980.

קישורים חיצוניים

• תוכנית מדגסקר, באתר יד ושם
• תוכנית מדגסקר (באנגלית)
• פתרון האויב: השמדה וגלות, דבר, 19 בספטמבר 1940
• מטילים את היהודים לזרועות המוות: היהודים למאדאגאסקאר..., דבר, 27 באפריל 1942