תוכנית שנג'ואו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דגם של שנג'ואו. קנה מידה 1:40.

תוכנית שֶׁנְג'וֹאוּ (סינית: 神舟) היא תוכנית החלל המאוישת של סין, המופעלת על ידי סוכנות החלל הסינית כחלק מתוכנית החלל הסינית, במסגרתה שוגר הטייקונאוט הסיני הראשון לחלל במשימת שנג'ואו 5 ב-15 באוקטובר 2003. בכך הצטרפה סין למועדון היוקרתי של מעצמות שהצליחו לשלוח אדם לחלל בכוחות עצמן - יחד עם רוסיה (אז כברית המועצות) ששיגרה את הקוסמונאוט הראשון שלה ב־12 באפריל 1961, וארצות הברית ששיגרה את האסטרונאוט הראשון שלה ב־5 במאי 1961.

התכנון של החללית שנג'ואו החל בשנת 1992 (פרויקט 921/2), כשבשלב הראשון בוצעו ארבע טיסות לא מאוישות ב-1999, 2001 ו-2002 על גבי שנג'ואו 1, שנג'ואו 2, שנג'ואו 3 ושנג'ואו 4. בעקבות הניסויים והבדיקות שבוצעו על הטיסות הלא מאוישות הוחלט לשגר על גבי השנג'ואו 5 את טייס החלל הסיני הראשון, אלוף משנה יאנג ליוואי. במרץ 2005.
מטרתה העיקרית של תוכנית שנג'ואו הייתה לשגר את הטייקונאוטים הסיניים לעבר תחנת חלל הסינית וגם לשמש כרכב הצלה לצוות תחנת החלל. מטרה זו הושגה במלואה ב-26 ביוני 2013 עם נחיתת החללית שנג'ואו 10 כשכל אנשי הצוות נחתו בשלום.

משמעות השם שנג'ואו הוא "ספינה אלוהית". השם נבחר גם כיוון שהוא זהה בהגייתו לשם עתיק של סין מתקופת המדינות הלוחמות.

מבנה החללית ונתונים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שנג'ואו (חללית)
עיצוב מודולרי של שנג'ואו.

החללית שנג'ואו מזכירה את החללית הרוסית סויוז, למרות שהיא גדולה מעט יותר. הדמיון ביניהן אינו מפתיע, כיוון שהסינים עבדו בצמוד לרוסים החל מ-1994 וקיבלו גישה מלאה לתוכניות המקור של החללית סויוז.

בדומה לסויוז, שנג'ואו מורכבת משלושה חלקים (מודולים): מקדימה הרכיב המסלולי (Orbital module), באמצע תא הנחיתה (Reentry capsule) ובירכתיים מכלול שירות (service module).

במכלול המסלולי יש מקום לניסויים, אזור שירות ואזור מחיה. תא הנחיתה מכיל כיסאות לאנשי הצוות, וכאמור זהו החלק היחיד שחוזר לפני כדור הארץ. מכלול הנחיתה של שנג'ואו גדולה ב-13% יותר מזה של החללית סויוז.

מכלול השירות מכיל מערכות לקיום חיים וציוד/מערכות נוספות הדרושות לתפעול החללית. שני זוגות של תאים סולריים, זוג אחד בממכלול הקדמי וזוג נוסף במכלול השירות בעלי שטח כולל של כ- 40 מ"ר ויוצרים הספק חשמלי של 1.5 קילו ואט.

המכלול המסלולי מצויד במערכות הנעה ומערכות שליטה עצמאיות משלו, דבר המאפשר טיסה אוטונומית לאחר שחרור תא הנחיתה. בעתיד יוכלו המכלולים הללו להשאר בחלל וליצור תחנת חלל קטנה. במשימות הלא מאוישות שהתבצעו במהלך התוכנית, לאחר שתא הנחיתה חזר לכדור הארץ, הרכיב המסלולי נשאר בחלל והמשיך לתפקד. במשימת שנג'ואו 5 הוא תפקד 6 חודשים לאחר השיגור.

נתונים טכניים עיקריים

  • משקל - 7840 ק"ג.
  • קוטר - 2.8 מטר.
  • אנשי צוות - עד שלושה.
  • זמן שהות בחלל (עם אנשי צוות) - 20 יום.
  • זמן שהות בחלל (ללא אנשי צוות) - 6 חודשים.
  • נפח מדוחס - 14 מטר מעוקב.
  • מסלול נומינאלי - מעגלי, 350 ק"מ.
  • אינקלנציה - 42.7 מעלות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית הראשונה של סין לשלוח אדם לחלל החלה בשנת 1968 ותאריך השיגור נקבע ל-1973. למרות שסין שיגרה לווין לא מאויש בשנת 1970 ושמרה מאז על תוכנית לא מאוישת פעילה, לא התבצע ניסיון לשיגור אדם לחלל עקב מחסור בתקציב וחוסר עניין פוליטי בנושא.

תוכנית החלל המאוישת הנוכחית של סין אושרה ב-1 באפריל 1992 בדמות פרויקט 921/2 (פרויקט שמטרתו ליצור תחנת חלל סינית מאוישת), והעבודות החלו ב-1 בינואר 1993. הטיסות הלא מאוישת הראשונות שוגרה ב-19 בנובמבר 1999 שבעקבותיה שונה השם ל-שנג'ואו על ידי מנהיג סין באותה תקופה ג'יאנג דזה-מין. מאוחר יותר שוגרו 3 טיסות לא מאוישות נוספות בהם התבצעו ניסויים ונבדקו גבולות היכולת של הכלי, כמו כן הן הכילו בעלי חיים שונים שבדקו את העמידות שלהם לתנאים בחלל ובתוך כלי הטיס.

בשיגור החמישי של משימת שנג'ואו, שנג'ואו 5 הייתה הראשונה שנשאה אדם לחלל, ויאנג ליוואי הפך ב-15 באוקטובר 2003 לטייקונאוט הסיני הראשון שהגיע לחלל.

בדומה לתוכניות חלל של אומות אחרות, פקידים ממשלתיים אחדים שאלו האם תוכנית שנג'ואו באמת חיונית ומה התועלת לעם בבזבוז כספים רבים בשיגור אדם לחלל, אם אפשר לנצל את הכספים הללו במקומות אחרים. ומסתבר כי שתי תוכניות קודמות לשיגור אדם לחלל באמצע שנות ה-70 ובשנות ה-80 בוטלו על ידי הממשלה בגלל ההוצאות הגבוהות. בתגובה, התקשורת הסינית העלתה טענות שונות בעד התוכנית כמו הצמיחה והפיתוח המדעי שזה יביא לסין, שאסור לפגר אחרי המעצמות האחרות, ושההתקדמות האנושית תלויה בחקר החלל וכי זה כיוון העתיד. ולבסוף נטען כי הדבר יקפיץ את היוקרה של סין בקרב מדינות העולם.

דגם של תחנת חלל סינית.

התקשורת המקומית קידמה את הנושא וסיקרה בהרחבה את הניסויים שבוצעו במסגרת תוכנית שנג'ואו, במיוחד ניסוי חשיפת חיטה, לרבות חיטה שמקורה בטאיוואן, לחוסר משקל וקרינה. אולם מרבית המדענים המעיטו בחשיבות ניסויים מהסוג הזה וטענו כי הם התבצעו בעיקר כדי לזכות בתמיכה ציבורית לתוכנית חלל של אומה שהיא בעיקרה חקלאית. עיתונים מערביים הציעו כי כיבוש החלל על ידי סין הוא יעד צבאי, וכי למצלמות בעלות הרזולוציה הגבוהה שעל הרכיב של החללית שנותר במסלול יש פוטנציאל צבאי ומודיעיני.

למרות כל הטענות, ההיסטוריה הוכיחה בשנות ה-60 כי הצבת אנשים בחלל כדי שישמשו לצרכים צבאיים לא יעילה, היישומים הצבאיים ניתנים לביצוע ביתר יעילות, פחות סיכון, וחסכון אדיר בעלויות בעזרת לווינים לא מאוישים. ובדומה לעבר, למרות החששות, מדינות רבות הברחבי העולם בירכו את סין על ההתקדמות הטכנולוגית, ההישגים המדעיים וקידום חקר החלל העולמי על ידי אנושות כדור הארץ.

משימות ששוגרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משימות מתוכננות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]