תוספות איוורא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תוספות איוורא הוא קובץ תוספות על התלמוד שנכתב על ידי קבוצת חכמים מהעיר איוורא (כיום אֶוְורֶה - Évreux שבחבל נורמנדי עילית בצפון צרפת), בשלהי המאה ה-13. חכמים אלו היו מאחרוני בעלי התוספות, וחידושיהם שולבו בתוספות הנדפסים עם התלמוד. השם "איוורא" אוית בספרות במגוון של צורות, כגון "אברא", "אוביה", "ייברא" ו"עיברא".

בראש קבוצת חכמי איוורא עמדו שלושה אחים, בניו של רבי שניאור: רבי משה מאיוורא, רבי שמואל מאיוורא ורבי יצחק מאיוורא, המכונים גדולי איוורא. הם למדו במשותף, נשאו ונתנו זה עם זה, ופעמים מוסר האחד את חידושיו של השני. הם כתבו תוספות על מסכתות רבות, אפשר גם שעל כל הש"ס, וחומר רב נשתייר מתורתם על סדר קדשים (חלקו מובא בשיטה מקובצת על סדר זה). תוספותיהם מכונים גם "שיטת איוורא".

זמן פעילותם המדויק אינו ידוע, אך כפי הנראה פעלו בשנים 1224-1295.[1]

גישתם של גדולי איוורא בהוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השקפתם של חכמי איוורא על עצמאות התלמיד ביחס לרבו משתקפת במקור הבא:[2]

הרב רבי משה, רבו של רבינו יונה, ואחיו מר שמואל מאיוורה, כתבו באגרותיהם: מיום שגלו אבותינו וחרב בית מקדשנו ונשתבשו הארצות ונתמעטו התורות והלבבות, אין לנו עוד לומר 'מורא רבך כמורא שמים', וכל הדינין הראויין לעשות תלמיד לרב - נתבטלו, כי הגמרות והפירושים והחידושין והחיבורים - הם המורים האנשים, והכל לפי פקחות הלבבות. ולכך היו רגילים שבעירם יחזיק התלמיד מדרש, ולא אמרינן בהא: כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. וכן יסתור דבריו התלמיד לרב, אם יוכל לפי פלפולו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זמנו של רבי משה מתוארך על פי שו"ת מהרש"ל סימן כט, הכותב שהוא "מלך", כלומר, עמד בראשות בית המדרש, אחרי פטירת רבי יהודה שירליאון, בשנת ד'תתקפ"ד, 1224. הזמן המוקדם ביותר לפטירת רבי שמואל הוא 1294, על פי מקור המזכיר אותו בחייו לצד אזכור של מהר"ם מרוטנברג כשכבר נפטר, בשנת 1293. החיד"א (שם הגדולים מערכת גדולים אות י סימן רמא) מונה את רבי משה מאיברא בין תלמידי רבינו תם, על פי כתב יד עתיק שהיה בידו, והדבר אינו מתיישב עם סדר הזמנים האמור, שכן רבינו תם נפטר ד'תתקל"א, 1171.
  2. ^ מובא בארחות חיים מלוניל, הלכות תלמוד תורה, סימן כא