תוספות לספר דניאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בתרגום השבעים נמצאות מספר תוספות לספר דניאל שאינן נמצאות בנוסח המסורה. תוספות אלו נחשבות ביהדות כחלק מהספרים החיצוניים, למרות שכאן לא מדובר בספר העומד בפני עצמו. ערך זה עוסק בשלושת הקטעים שנוספו לספר דניאל השונים זה מזה בתוכנם ובאופיים, והן:

  1. תפילת עזריה ושירת שלושת הנערים בכבשן.
  2. שושנה.
  3. מעשה בל והדרקון.

הספר נשתמר רק ביוונית, למרות שקרוב לוודאי חלקים ממנו נכתבו במקורם בעברית.

התוספות לספר דניאל נכללו בתרגום השבעים וממנו הגיעו לוולגטה ולכן לביבליה הקתולית בשפות אחרות. בתרגום המלך ג'יימס לאנגלית הופיעו הקטעים בעבר אך הוצאו ממנו בהמשך כדי להתאימו לקנון הפרוטסטנטי.

מועד חיבור הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרי ביקורת המקרא סבורים כי ספר דניאל נכתב בחלקו בשנת 164 לפנה"ס. תיאודוטיון המתרגם חי בסוף המאה ה-1. לכן סוברים כי התוספות נכתבו במועד לא ידוע בתקופה זו.

שפת המקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תפילת עזריה ושלושת המלאכים בכבשן - הדעות חלוקות באשר לשפת המקור של חלק זה. החוקר אברהם כהנא סבור כי מקורו עברי. הסיפור הוכנס לביבליה לתוך פרק ג', בין הפסוקים 24 ל-90.
  • ספר שושנה - רוב החוקרים סבורים שחובר במקורו ביוונית בגלל שבסיפור יש הרבה מקרים של לשון נופל על לשון, במיוחד בשמות של העצים בעדות של המעלילים. הסיפור הוכנס לביבבליה הקתולית כפרק יג
  • בל והתנין - נכתב במקורו, על פי סברת החוקרים, בארמית או בעברית. הסיפור הוכנס לביבליה הקתולית כפרק יד

תוכן הספר וסגנונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפילת עזריה ושירת שלושת הנערים בכבשן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרקע התנ"כי - בספר דניאל מעמיד נבוכדנצר צלם זהב בבקעת דורה ומכריח את כל בני עמו להשתחוות לו. שדרך, מישך, ועבד נגו (ובשמם העברי - חנניה, מישאל ועזריה) מסרבים לכרוע לצלם. נבוכדנאצר משליך אותם לכבשן, אך מלאך ה' מצנן את הכבשן והנערים לא ניזוקים. נבוכדנצר חוזר בתשובה ומפאר את אל עליון.

התוספת לספר הוכנסה בפרק ג', בין פסוק כ"ג לבין פסוק כ"ד. והיא כוללת -

  1. תפילת עזריה - עזריה מהלל את ה', קובל על מצבו הקשה של עם ישראל בגולה ומבקש מה' להציל אותו ואת חבריו.
  2. פרטים על איך הוסק הכבשן בידי עבדי המלך ואיך נעשה הנס - הלהבה המוסקת בזפת, נפט וזמורות, מגיעה לגובה עצום, שורפת את הכשדים, אך מלאך ה' הופך את האש לרוח קרירה, ושלושת הנערים לא נפגעים כלל.
  3. שלושת הנערים אומרים שירה וקוראים לכל הברואים להלל ולשבח את שם ה'. השירה מזכירה בניסוחה מזמורי תהילים ואת ספר איוב ומסתיימת בפסוק: "ברכו כל יראי אדוני את אדוני אלוהי האלוהים הללוהו והודו לו כי לעולם חסדו ולעולמי עולמים".

שושנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שושנה והזקנים - ארטמיסיה ג'נטילסקי - 1610

סיפור שושנה נשמר ונמסר על ידי הכנסייה הנוצרית וכלול בביבליה של רוב הכנסיות. הכנסייה מאמינה באמיתות הסיפור ובמקורו האלוהי של המעשה.

הסיפור נכנס לספר דניאל, כפרק י"ג. במעשה מסופר על שושנה בת חלקיה, שהייתה אשתו של יהויקים, מעשירי הקהילה היהודית בבבל. שני שופטים מכובדים, מידידי בעלה ומזקני העם, התגנבו ובאו אליה בזמן שרחצה בחצר ביתה וניסו להכריח אותה לשכב איתם. היא סירבה. הם איימו עליה שאם לא תתמסר להם הם יעלילו עליה כי שכבה עם נער - עבירת ניאוף שעונשה הוצאה להורג בסקילה. שושנה בטחה באלוהים שיעזור לה ועמדה בסירובה. הזקנים המאוכזבים מימשו את איומם והתלוננו נגדה. נערך לה משפט. שני הזקנים העידו עדות שקר, שראו אותה בוגדת. היא הורשעה ועמדה להיות מוצאת להורג.

בנקודה זאת, על פי הכתוב, אלוהים שלח את דניאל כדי להציל אותה. דניאל שהיה עדיין נער חקר את הזקנים בנפרד והוכיח סתירות בעדויותיהם לגבי למרגלות איזה סוג עץ בוצעה הבגידה, כביכול. אחד אמר שהבגידה בוצעה תחת עץ אלת המסטיק, ואילו השני טען כי ראה את האשה והנער שוכבים תחת האלון. שושנה זוכתה, הזקנים לבסוף הוצאו להורג, ודניאל נחשב לצדיק גדול בעיני העם מאותו יום.

הסיפור שימש הזדמנות לציירים, בעיקר בתקופת הרנסאנס והבארוק, לתאר מצב אירוטי של אישה תמימה ואצילה המתכוננת להתרחץ בתוספת הדרמה של זרים "מכובדים" המנסים לחלל את כבודה. בחלק מהציורים אנו רואים ציור של שני זקנים שטופי זימה מפתיעים אישה רוחצת ומטרידים אותה מינית. או ציור אירוטי של אישה מתרחצת כביכול לבדה כאשר אנו רואים או מבינים שעיניים זרות עוקבות אחריה. בין הציירים הנודעים שציירו את האירוע היו גם פטר פאול רובנס, רמברנדט, ואן אייק, טינטורטו ווורונזה.

הציור של ארטמיסיה ג'נטילסקי על מעשה שושנה, מיוחד בכך שמדובר כאן בציירת ולא בצייר - דבר נדיר למדי במאה ה-17.

מעשה שושנה מופיע אצל חכמי ישראל מאוחרים בשינוי גרסאות, בספר יוסיפון ואצל הרמב"ן[דרוש מקור].

דניאל, בל והדרקון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בל והדרקון או, כפי שתורגם לעברית בשנות השלושים, בל והתנין הוא תוספת לספר דניאל המצויה בכתבי הקודש הנוצריים, הביבליה, כפרק י"ד של הספר.

דניאל בפרק זה הוא יועצו של מלך בבל, ולפי גרסה אחרת של כורש. הבבלים עבדו את האל בל, הקריבו לו מאכל ומשקה והאמינו שהאל אוכל את הכל. דניאל התערב עם המלך, על חייו הוא, כי יצליח להוכיח שבל האל לא אוכל ולא שותה. לפי בקשת דניאל ננעל היכל בל בלילה על מנעול ובריח, כאשר האוכל והשתייה מונחים לפני הפסל. כוהני האליל בל התגנבו בלילה אל המקדש, דרך דלתות נסתרות, זללו את כל הערוך לבל ושתו את היין. אלא שדניאל שפך בחשכה אפר על רצפת ההיכל, ובבוקר הוכח פשעם באמצעות העקבות שהותירו באפר. הכוהנים גורשו והמלך התיר לדניאל לנתץ את פסל בל.

בהמשך עבדו תושבי בבל לדרקון. דניאל הבטיח למלך כי יהרוג את הדרקון מבלי שיגע בו. הוא הכין לדרקון מאכל מזפת בלולה בחֵלֵב ושיער. הדרקון נחנק ומת, וכרסו התבקעה. הבבלים כעסו והתלוננו כי המלך מתייהד. המלך, כצעד הגנתי, השליך את דניאל לגוב האריות. אלוהים עשה נס, שלח את חבקוק והציל את דניאל. המלך הוציא את דניאל מהבור והשליך את חורשי רעתו לבור.

מעשה בל והתנין ידוע במדרש ומופיע למשל, בשינוי גרסאות, בבראשית רבה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם כהנא, תוספות לספר דניאל, ספרים החיצונים-חלק שני, תל אביב, תרצ"ז, עמ' 226-247
  • דליה עמארה, סיפור בל והתנין - המקור, התרגומים והיחס בין הגרסאות. אפריל 1996.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]