תופעת ורבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תופעת ורבורג (Warburg Effect) המכונה גם גליקוליזה אירובית, היא תופעה ביוכימית המאפיינת תאי סרטן ומוגדרת כגליקוליזה מוגברת בסביבה עשירה בחמצן.

במטבוליזם של תאים נורמלים קצב הגליקוליזה יורד כאשר יש רמות גבוהות של חמצן. תאים סרטניים, לעומת זאת, ממשיכים לייצר ATP במסלול הגליקוליזה גם כאשר הסביבה רוויה בחמצן. למעשה אוטו ורבורג, אשר על שמו נקראת התופעה, מצא כי רוב ה-ATP המיוצר על ידי תאי סרטן נוצר דרך גליקוליזה.

תכונה זו מקנה לתאים הסרטניים מספר יתרונות:

  • התופעה מקטינה את תלותם של התאים הסרטניים באספקת חמצן.
  • התופעה מלווה בעיכוב של פעילות המיטוכונדריה ובכך נחסם המסלול האפופטוטי תלוי המיטוכונדריה.
  • תוצר לוואי של הגליקוליזה המוגברת הוא יצור של חומצה לקטית. הפרשה של חומצה זו לסביבה החוץ תאית מעלה את חומציות הסביבה ותורמת ליכולות החדירה של התאים הסרטניים לרקמות שכנות.
  • תוצרים רבים של תהליך הגליקוליזה מנוצלים על ידי התא ליצור חומצות גרעין וחומצות אמינו ולרבייה מוגברת.