תורה ומדע

		יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: חסרים מקורות לקביעות משמעותיות, מבנה מתודי חסר.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

ערך זה עוסק במערכת היחסים בין תורה למדע. אם התכוונתם לישיבה תיכונית בשם זה, ראו ישיבה תיכונית - תורה ומדע ליד מכון לב.

המונח תורה ומדע, במשמעותו הרחבה, כולל כל ידע והגות השייכים להקשרים שבין תחומי הדת והמדע. במובן הצר הוא מתייחס לקונפליקט בין תפיסת הטבע כפי שהיא משתקפת במקרא (בשיח היהודי-נוצרי) או בקוראן (בשיח המוסלמי) לבין הידוע לנו מהמדע. הקשרים שבין שני התחומים מעסיקים כבר רבות בשנים אנשי דת כמו את המתנגדים לה.

בדרך כלל מניחים המאמינים בדת מסוימת שסתירה בין תורת הדת לתגליות המדע אינה אפשרית, מפני שאם הדת נכונה - הרי שתורותיה חייבים להיות אף הם נכונים, ולא ייתכן שהתורה שבבסיס הדת תהיה שגוייה - אם הדת נכונה. או כפי שביטא זאת ר' יהודה הלוי בספר "הכוזרי": "חלילה לאל, מהיות דבר התורה סותר עדות דבר הנראה עין בעין או דבר שהוכח במופת שכלי!" (מאמר ראשון, פסקה ס"ז). משום כך, כאשר ישנה סתירה אפשרית בין הנאמר בתורת הדת לבין מוסכמה ברורה כלשהי - הנטייה היא לפרש את הנאמר בצורה שלא תסתור בין השניים, ובדרך כלל, הנאמר אינו חד משמעי והפרשנות הסובייקטיבית תמיד אפשרית.

עבור אלו שאינם מאמינים באותה דת, ורואים בה יצירה אנושית, יהיה לדיון בנושאים אלו, לכל היותר, ערך אנתרופולוגי בלבד, ואילו למאמינים מעוררות שאלות אלו עניין רב. כך גם השאלות על הקוראן אינן מהוות עניין בשיח היהודי-נוצרי, ולהפך.

התחומים העיקריים של הסתירה בין תורה למדע הם:

• גיל העולם
• יצירת החי והאדם – בריאה אלוהית מכוונת או תהליך אבולוציוני אקראי?
• סיפורי התנ"ך, ובמיוחד הנסים שבו, האם הם התרחשו או שמא מדובר במיתוסים עממיים.

היצירה Education בחלונות טיפאני מנסה להציג הרמוניה בין דת למדע

הגישות השונות

קיימות גישות שונות לפתרון הסתירה-לכאורה שבין התורה והמדע, כאשר אלו חלוקות ביניהן הן ביחסן השונה לתורה ולמדע, בעיקר בתחום הסמכות שהן מייחסות לתורה ולמדע, והן בדרכים ובכלים השונים המשמשים אותן.

להלן סקירה של הגישות השונות, המבוססת על הספר "תורה ומדע" של פרופ' שלום רוזנברג ולקט המקורות "דת ומדע" בעריכת עמנואל אליצור:

גישת הפרדת התחומים

גישת הפרדת התחומים טוענת כי המדע והתורה מדברים בשני מישורים שונים, שאין ביניהם התנגשות או סתירה. טענה זו הועלתה לראשונה על ידי המהר"ל מפראג, שכותב (באר הגולה, הבאר השישי):

"לא באו חכמים לדבר על הסיבה הטבעית... [אלא] מן הסיבה המחייב הטבע".

המהר"ל מדגים את דבריו על הגמרא "על ארבעה דברים החמה לוקה..." ושואל איך ייתכן שתלו זאת בחטא, "שודאי לקוי המאורות תלוי במהלך המאורות, אבל חז"ל נתנו את סיבת הסיבה. כי אם לא היה חטא בעולם... לא היה סדר הבריאה נותן שיוצר ליקוי המאורות שהוא פחיתות וחיסרון" אלא היה נברא עולם ללא ליקוי חמה.

מרטין בובר ואליה שמואל הרטום הגדירו את הגישה בצורה מדעית והסבירו כי לא תיתכן סתירה בין התורה והמדע, אלא כתוצאה מערבוב התחומים בטעות. המדע עוסק באיך של המציאות, בעוד התורה עוסקת בלמה של המציאות. אין לתורה עניין לתאר אסטרונומיה, גאולוגיה או היסטוריה, ואין לה כל משמעות כטקסט מדעי, אלא כטקסט הגותי-מוסרי-הדרכתי בלבד.

פרופ' ישעיהו ליבוביץ הפריד את הדברים בצורה שונה. לדבריו, המדע עוסק בלדעת, בתיאור ותפקידו מוגבל לתחומים מדעיים בלבד (בניגוד לגישת המדענות). ואילו התורה (בניגוד לעמדה הדתית המקובלת) עוסקת רק בהוראה ובציווי. היא תורת מצוות, ספר משפטי אלוהי שיש לקיימו בכל המצבים ויהי מה. על פי ליבוביץ, היהדות מוגדרת כדת תאוצנטרית שססמתה היא עבודת ה', ולכן כתבי הקודש אינם קיימים כדי לספק אינפורמציה מדעית-חילונית, על העולם, על הטבע או על האדם עצמו. דבר שהיה הופך את התורה לחולין. בעיניו הרעיון שה' ירד על הר סיני כדי לתת לנו מידע, היסטורי, ביולוגי, אנתרופולוגי או אחר, שאיש מדע יכול להסיק אותו באמצעות הכלים שלו אבסורדי ואף יש בו חילול הקודש.

המחשה חד צדדית לגישה זו ניתנה על ידי האסטרונום פייר סימון לפלס כאשר הסביר לנפוליאון את התאוריה שלו על היווצרות מערכת השמש: "אבל מר לפלס, מה בדבר אלוהים?", שאל נפוליאון. "אין לי צורך בהיפותזה הזו", ענה לפלס. מן הצד השני, יוסיף ליבוביץ, אין לי צורך במיקרוסקופ כדי להאמין במציאות האלוהים, ואני לא רוצה להאמין באלוהים שאפשר לראותו במיקרוסקופ או בטלסקופ.

הגישה המגבילה

הגישה המגבילה כלפי המדע טוענת שהסתירה נובעת מחריגה של המדע מעבר לגבולותיו, בהסקת מסקנות מוטעות מהעובדות הנצפות, בהרחבה שלהן לתחומים לא ידועים.

גישה זו מפרידה בין המדע האמפירי, המתייחס לתופעות המתרחשות בהווה וניתן להוכחה בניסוי, ובין המדע העוסק באירועים שהתרחשו בעבר, כמו תורת האבולוציה, המסיקה מתוך תצפיות שנעשו בימים אלה לגבי מה שקרה לכאורה לפני מיליוני ומיליארדי שנים, או תאוריות קוסמולוגיות כמו המפץ הגדול. על פי גישה זו תאוריות אלו, שאינן ניתנות לבדיקה בניסוי, אינן יכולות להיחשב מדעיות ולכן אינן סותרות את התורה. כיוון שכל תאוריה מדעית מבוססת על הנחות יסוד המשותפות למדע כולו, כמו גם על הנחות המיוחדות לתאוריה הספציפית. אם לא מקבלים הנחות אלה - שמעצם הגדרתן לא ניתנות להוכחה - אין משמעות לתאוריה.

הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים", השתמש בגישה דומה לזו ביחס לשאלת קדמות העולם, אם כי הוא קדם למהפכה המדעית. הרב מנחם מנדל שניאורסון (הרבי מלובביץ') הסתמך בנוסף על גישה הטוענת שהמדע כיום, בניגוד לזה של המאה ה-19, לא טוען לאמת מוחלטת.

ביטוי לגישה זו ניתן למצוא בדברי רבינו בחיי על התורה:

	וידוע כי אין דעות הפילוסופים אצלינו עיקר, לפי שאינם אלא מצד המחקר, ולא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, אבל משכילי ישראל אין להם אלא דברי רז"ל חכמי האמת אשר מפי הנביאים קבלו האמת, והם אשר ידעו הדברים כולם על אמיתתם
– ויקרא י"ח כ"ט.

מתנגדי הגישה המגבילה טוענים כי היא פוטרת את עצמה במובנים רבים מלהתייחס לכל טענה היסטורית בנפרד, ומגדירה כל טענה היסטורית-מדעית כבלתי תקפה, ללא קשר לשאלה עד כמה הגיוני ההסבר המדעי.

הגישה המפרשת

הגישה המפרשת כלפי התורה, שרואה את מקור הסתירה באי הבנה נכונה של היגדים דתיים, שנראים מוסרים אינפורמציה מדעית מוטעית, ובחוסר הבנה ראויה את דברי התורה, או את כוונתה. על פי שיטה זו, במקום שיש סתירה בין תורה ומדע יש לחפש את ההסבר העמוק לדברי התורה. אם התורה אכן ניתנה מאלוהים, היא תהיה עמוקה לאין שיעור מתפיסות פשטניות, וקל מאוד לבני האדם לסלף אותה. בשיטה זו דגלו פרופ' אברהם פרנקל, שטען בין השאר כי פרשת הבריאה היא סימבולית, בדומה לשיטתו של הפילוסוף הקדום פילון האלכסנדרוני. פרופ' אליעזר גולדמן סבר גם הוא כשיטה זו, אך טען יותר מכך – לדעתו באופן עקרוני לא תיתכן סתירה בין התורה והמדע, כיוון שהאמירות בתורה אינן 'טענות' במובן המדעי מעצם העובדה שהן עוסקות באלוהות. האמירות האלו אינן יכולות לשמש הסבר לאירועים בעולם ואין זו מטרתן.

דוגמה לגישה זו ניתן למצוא בדברים שכותב הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ב', כ"ה) [1]:

"דע שהימנעותנו מלדגול בקדמות העולם אינה בגלל הכתוב בתורה שהעולם מחודש. כי אין הכתובים המצביעים על חידוש העולם מרובים מן הכתובים המצביעים על היות האלוה גוף, וגם אין שערי הפירוש בעניין חידוש העולם נעולים בפנינו ולא נמנעים ממנו, אלא היינו יכולים לפרש כפי שעשׂינו לגבי שלילת הגשמות"

הגישה הדיאלקטית

הגישה הדיאלקטית של פרופ' שמואל הוגו ברגמן שסוברת שאף אם יש סתירה בין מדע לתורה, הדבר משקף את מגבלות התפיסה האנושית, שאיננה יכולה לתפוס את האינסופי והמוחלט, ולא את שקרותו של צד כלשהו. מהותו של העולם, שהחזון האמוני והלוגיקה המדעית אינם יכולים להתחבר לכלל הרמוניה אחת. וכך דבריו במאמר "צבת בצבת":

"הלוגיקה של המוחלט אינה הלוגיקה של המדע... כי אקט האמונה הוא פגישה בלתי אמצעית עם הסופי והמוחלט ואי אפשר לבטא את היחס הסופי והמוחלט בשפה המשועבדת ללוגיקה דו-ערכית אלא על ידי הסתירה..."

הגישה הטרנסצנדנטלית

הגישה הטרנסצנדנטלית הבנויה על קונספציה קאנטיאנית, שישנה שניות של הדבר כשלעצמו ותופעותיו, וזהו ההבדל בין תורה למדע – התורה מדברת על המהות, והמדע מדבר על התופעות. מכלול הכרתנו את מהותה של מציאות נעשה בשתי דרכים מקבילות: דרך מציאות שנבחנת על ידינו בחושים ועיבודם באופן סובייקטיבי, ודרך הנבואה האובייקטיבית שחודרת את מעטי הטבע, ומגלה לנו את מהות הבריאה. מייצגה החשוב של גישה זו הוא יצחק ברויאר, ובדברו על המדע שכופר בנס, הוא טוען שלידתו של העולם היא עצמה נס גדול.

הגישה הסינתטית

הגישה הסינתטית – גישתו של הרב קוק שמנסה ליצור הרמוניה בין כל הגישות השונות. בבסיס הדברים הוא טוען שמהותה האמתי של הבריאה אינה ניתנת לתיאור מלא, והיא מסוד הצמצום, ויש בה מסתרי תורה, ולכן לא פורשה אלא נכתבה בצורה סתומה בפסוק אחד. לשיטתו, כאשר אנו נתקלים בסתירה, ראשית יש "לבנות את ארמון התורה ממעל לה", כלומר להמשיך באמונתנו תוך קבלת האמירה המדעית כנכונה (שהרי אין התורה מספרת לנו עובדות אלא "העיקר הוא התוכן, ההסברה הפנימית שבעניינים"), ואחר כך ניתן גם לטעון טענות אחרות, לפי העניין, לגבי התורה או המדע.

טענה מעניינת שלו בהקשר לעניין היא שאין הסתירה בין מדע לדת גורמת לכפירה, אלא הטענות המוסריות כנגד הדת גורמות לה, ורק מתוך הכפירה באות הטענות ה'מדעיות'. לטענתו, המדע תוקף את הדת היום לא בגלל שיקול מדעי טהור, שהרי הוא יכול להיות לכל היותר אגנוסטי, הואיל ושערי האימות האמפירי בענייני האלוהות סגורים בפניו, אלא כיוון שהדת בעבר הונתה אותו, השתררה עליו, ודיכאה את חופש המחשבה של האנושות בעריצות רוחנית. אף שהוא אומר זאת על הנצרות הקתולית, ובעיקר של ימי הביניים, הוא דורש גם מן הדתיים ("בעלי תורה") לשפר את הנהגתם ומוסריותם, כדי "לסלק את היסוד המוטעה של הכפירה המוסרית".

סתירות לדוגמה

להלן מספר סתירות לכאורה, המדגימות את הבעייתיות ואת הפתרונות השונים של הגישות המפרשת והמגבילה, המתמודדות אִתה (הגישות האחרות – הפרדת התחומים, הדיאלקטית והטרנסצנדנטלית – פותרות את כל הסתירות בתשובה אחת).

חלק מן הסתירות, ואולי מרביתן, אינן סתירות של ממש בין התורה והמדע, אלא בין מסורת דתית למדע או בין התורה להנחה מדעית. גם סתירות כאלו זכו לטיפול בדרכים שונות.

קוסמולוגיה

גיל העולם

המסורת היהודית גורסת שהעולם נברא לפני אלפי שנים מעטות – שנת התשע"ג היא השנה ה-5773 לבריאת העולם – בניגוד לעמדה המדעית המתארכת את גיל היקום במיליארדי שנים.

כמה תשובות נאמרו לסתירה זו, וכולן מסתמכות על פרשנויות קודמות של סיפור הבריאה היהודי.

חסידי הגישה המפרשת יסכימו עם מנין השנים המדעי, אך יטענו שמניין השנים היהודי מתחיל מסופה של הבריאה - אולי מיום בריאת אדם הראשון, אבי האנושות - ואילו סיפור הבריאה של התורה מתאר את כל תהליך הבריאה כמי שהתקיים קודם לכן. משכך, ניתן להגדיר את "ששת ימי הבריאה" כפרקי זמן ממושכים, שנמשכו שנים רבות, וכך המסורת בעצם איננה טוענת דבר לגבי גיל העולם. סימוכין בתורה לטענה זו אפשר לראות בכך שהתורה עצמה משתמשת במונח "יום" עבור הימים הראשונים בהם עדיין לא היו שמש ירח וכוכבים. כלומר, היה זה "יום" בעל משמעות שונה לחלוטין.

גישה זו איננה פותרת לחלוטין את הסתירה בין התיארוך הנ"ל את ראשית המין האנושי לבין גיל המין האנושי על פי המדע, אלא אם מגדירים את תחילת הספירה לזמן-מה אחרי בריאת אדם הראשון (אולי לאחר המבול), והגדרה כזאת היא מעט מלאכותית.

יש המסתמכים על תורת השמיטות המובאת במדרש וספר הזוהר שלפיו קודם בריאת העולם "היה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן" (בראשית רבא, ט' ב' ; אגדת בראשית תרמ"ג). הטענה בבסיסה היא עקרונית - בעבר קרו הרבה דברים שלא סופר לנו עליהם. עם זאת, יש מהדוגלים בגישה זו שביצעו חשבונות שונים לגבי גיל העולם, ורובם איננו מגיע לסדרי גודל של מיליארדי שנים.

גישה זו איננה מתייחסת כלל לטענה שהאדם קיים יותר מאשר 6,000 שנים. מלבד זאת, יש רבנים המתנגדים לגישת שמיטת העולמות, בטענה שלא ייתכן שאלוהים זקוק לעולמות ניסיוניים בבריאתו המושלמת, כי כל פועלו מושלם.

לעומתם, חסידי הגישה המגבילה עשויים לכפור בעמדה המדעית לגבי גיל העולם. הם יטענו שהבדיקות של התיארוך הרדיומטרי, וקביעת סדרי השנים מבוססים על ראיות אמפיריות של התפרקות בתקופתנו, ואולי בתקופות אחרות היו תנאי הפיזיקה שונים וההתפרקות הרדיואקטיבית הייתה מהירה יותר. טענה זו מתמודדת גם עם תיארוך הממצאים האנושיים הקדומים לתחילת הספירה היהודית. טענה זו, כמו רוב טענות הגישה המגבילה, מגדירה מראש כל מחקר היסטורי-מדעי כפיקציה, ומסתפקת בכך.

אף על פי שישנן ראיות לקיום האדם זמן רב לפני התאריך המצוין, בפרהיסטוריה, יש הטוענים שהארכאולוגיה לא מצאה ממצאים תרבותיים של כתב וכדומה בני יותר מחמשת אלפים שנים, כך שניתן יהיה לטעון שהאדם התרבותי הראשון היה אדם הראשון. אולם טענה זו מתעלמת מכך שתרבויות אנושיות קיימות החל מתקופת האבן, ואף בנוגע לכתב, ציורי המערות קיימים משחר הפרהיסטוריה ומערכות פרוטו-כתב קיימות כבר מהאלף השביעי לפנה"ס.‏

גישה אחרת המכונה עולם נברא זקן, המשלב בין שתי הגישות, מסתמך על פסוק שממנו משתמע שכל יצורי העולם נבראו "בצביונם ובקומתם", כלומר, האדם, למשל, לא נברא כתינוק בן יומו אלא כאיש מבוגר. כך גם נבראו בעלי החיים כמינים מפותחים ובעלי קירבה זואולוגית ברמות שונות, וכך גם היקום כולו – כהמשך טבעי לתקופה שלא אירעה מעולם. לא ניתן עקרונית להפריך טענה זו, אך היא בעייתית משום שבאופן זה ניתן גם לטעון שהעולם נוצר אתמול, על כל הקיים בו, וגם טענה כזאת לא ניתן להפריך.

תאוריה נוספת מתייחסת למושג זמן כתלוי בטמפרטורת היקום. התאוריה מתבססת על כך שטמפרטורה תלויה בצפיפות כך שככל שהיקום מתפשט הטמפרטורה שלו יורדת. כיום מקובל כי טמפרטורת היקום היא 2.73 מעלות קלווין ושהטמפרטורה של היקום קטנה בצורה מעריכית מרגע יצירת היקום במפץ הגדול. לפי תאוריה זו עברו 6 יחידות עד היום שהיחידה השישית מתחילה לפני 220 מיליון שנה הזמן שבו החלו להופיע היונקים ולקראת סוף היום השישי (לפני 2.5 מיליון שנה) במועד בו לפי הגמרא אדם הראשון הושלך מגן עדן נוצר האדם.‏

אבולוציה

ערך מורחב – יחס היהדות לתורת האבולוציה

יצירת האדם (בראשית ב')

	(ז) וַיִיצֶר ה' אֱלהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִפַח בְאַפָיו נִשְמַת חַיִים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָה: (ח) וַיִטַע ה' אֱלהִים גַן בְעֵדֶן מִקֶדֶם וַיָשֶם שָם אֶת הָאָדָם אֲשֶר יָצָר:

במבט ראשוני נראה שתאוריית האבולוציה, הטוענת שהאדם התפתח מבעלי חיים אחרים בתהליך הדרגתי, מתנגשת לחלוטין עם התפיסה של ספר בראשית, לפיה נברא האדם מ"עפר מן האדמה" בבת אחת.

בעלי הגישה המגבילה טוענים שהאבולוציה היא תאוריה שגויה. להרחבה ראו התנגדויות לתורת האבולוציה. עיקרון מהותי של הגישה הזאת היא שעדויות היסטוריות - כולל מאובנים המתארים התפתחות של יצורים דמויי אדם וכדומה - אינם מהווים הוכחה של תאוריה מדעית, אם מהטענה שמכל אוסף עדויות ניתן להסיק דברים רבים, או פשוט משלילת ההנחה שחוקי הפיזיקה אינם משתנים עם הזמן. הנחת יסוד זאת שוללת למעשה את רובו של המדע המודרני, ועל פיה לא ניתן לטעון דבר לגבי ההיסטוריה באופן מדעי.

שכלול של הגישה הזאת, שמטרתו לעמוד בפני העדויות על מיקרואבולוציה במאה האחרונה היא, שאף שניתן לראות שינויים קטנים בתוך מין מסוים (שינוי צבע פרווה, התארכות קלה של המקור) אין מין אחד יכול לההפך בעקבות הרבה שינויים הדרגתיים למין אחר, וכל השינויים חגים מסביב לתבנית בסיסית כלשהי בה "דוב" נשאר "דוב" לנצח.

בהתאם לגישה המפרשת, מצטט הרב קוק את דברי חז"ל הקובעים שכל אשר נאמר בפרשת הבריאה איננו כפשוטו, אלא "סתרי תורה" ויש להבינו באופן סימבולי ומטפורי: ששת ימי הבריאה אינם ימים כמשמעותם כלפינו – בין היתר מפני שאז עדיין לא היה אדם ולכן גם אין משמעות למונח זמן – אלא זהו זמן "אלוהי" בקנה מידה אחר, ויש לפרש אותם כ"פרקי זמן" או חלוקה מטאפורית אחרת. לפי הרב קוק, יש ערך רב להיבנות ללא החסרת מדרגה אחת בדילוג וריקנות, וצעידה לקראת שלמות גדולה יותר של העולם עם הזמן.

לפי פרופ' שלום רוזנברג, היהדות מקבלת את האבולוציה, אבל איננה מקבלת את האבולוציה הדרווינית באמצעים של ברירה טבעית. לטענת המצדדים בגישה זו, התאוריה הדרוויניסטית לא באה אלא להסביר את ההיגיון שבהתפתחות המינים מבחינה אבולוציונית, אך הסבר זה אינו נחוץ אם קיימת יד של תבונה עליונה המכוונת את ההתפתחות כרצונה.

גם הרב ד"ר מיכאל אברהם טוען כי היות שהסיכוי לתסריט אבולוציוני, על מורכבותו הרבה, היא אפסית, ואף על פי כן היא אכן התרחשה, ולפיכך, אין מנוס מהמסקנה בדבר יד מכוונת בדבר. לדעתו, המדע מוליך אל האמונה באלוהים.

היסטוריה

יציאת מצרים (שמות י"ב)

יש שרואים בהיעדר אישוש ארכאולוגי לסיפור יציאת מצרים סתירה בין המקרא למדע, כיוון ש-600 אלף גברים, כ-3 מיליון בני אדם (כולל נשים וטף) היו אמורים להשאיר עדויות ארכאולוגיות, כגון: שרידי מחנות.

המיישבים זאת יאמרו ש"העדר הוכחה אינה ראייה", מדע הארכאולוגיה צעיר ואולי בעתיד יהיו גילויים ארכאולוגים נוספים. ועוד – אפשר לנמק את העדר תיעוד מאורע זה באי רצונם של מלכי מצרים להודות במפלה שספגו מידיו של עבדים (אם כי עדיין תשאל השאלה: מדוע האומות השכנות, כעמון ומואב, לא תיעדו אירוע חשוב זה של הגירה כה גדולה ומאיימת?).

אחרים תירצו שאלה זו, על ידי שלילת ההנחה שיציאת מצרים התרחשה בימי שושלות י"ח-י"ט. יש הסבורים כי יציאת מצרים הייתה בתקופה קדומה בהרבה (סוף שושלת ד'), ומתקופה זו יש עדות ארכאולוגית ברורה על עם מגזע צפוני שחי לאורך תעלת 'בחר יוסוף', שעקבותיו נעלמו בימי שושלת ה'.‏

טענה אחרת המועלית בהקשר זה על ידי גורמים המקבלים את סיפור יציאת מצרים, היא כי פפירוס איפובר, פפירוס מצרי עתיק, מדווח למעשה על עשר מכות מצרים ובכך מעיד על יציאת מצרים כפי שהיא מתוארת בתורה.‏ לעומתם, האג'יפטולוגים הסבורים שיציאת מצרים כפי שהיא מתוארת בתורה לא התרחשה מעולם, דוחים הקבלה זו ומפרשים את הפפירוס באופנים אחרים. מלבד פפירוס איפובר, יישנם עוד ממצאים אריכאולוגים רבים שנטען כי ייתכן שהם מתעדים "עשר המכות" ויציאת מצרים, כגון פפירוס של נפר-רהו, כיתוב (חריטה) שבמקדש מצרי מאל עריש וכיתוב בפירמידה אאנס.‏.

מלבד זאת, יטענו המיישבים, ניתן לראות בעצם כתיבת המקרא ראיה היסטורית לסיפור זה. "כבר עמדו חוקרים על כך כי 'אין להעלות על הדעת שתציב אומה מן האומות בראשית הווייתה, מעשה עמידה בשיעבוד ובמצוקה, אלא אם כן התנסתה בכך בפועל'".‏

על טענה זו, הגורסת כי לא מסתבר שעם יכונן את זהותו סביב בדיה של עבדות בזויה, יש להוסיף את טיעון הכוזרי, לפיו לא ייתכן שעם שלם יעביר מדור לדור מסורת היסטורית שאינה אמת, כי עדותם של האלפים שהעבירו בכל דור את התנ"ך ככתבו לבניהם, מוכיחה את אמתותו ההיסטורית. וכי רישום כתוב המועבר על ידי אלפי אנשים לבניהם מדי דור הוא הדרך האמינה ביותר למסירת ידיעות היסטוריות. כנגד טענה זו, יש המעלים את הטענה שגם בתרבויות דתיות אחרות הועברו מדור לדור סיפורים, כגון המיתולוגיה היוונית והרומית, והעמים האמינו בהם בלב שלם, והיום ברור שאין בהם אמיתות היסטורית.

כנגד פִרכה זו, יש המעלים את הטענה שיש לחלק בין סיפור על מאורע מכונן של זהות לאומית (שעוסק בתקופה שבה האומה כבר קיימת) לבין מאורע שאינו כזה. רק מאורע מהסוג הראשון הוא בהכרח אמת עובדתית משום שלא ניתן להוסיף לאומה שלמה סיפור מכונן שלא התרחש. לדוגמה, המיתוס של הקמת העיר אתונה על ידי האלה אתנה הוא סיפור לא מבוסס, מפני שהוא מתרחש מחוץ להיסטוריה היוונית, אולם מלחמת טרויה וודאי התרחשה, משום שהיא אירוע מכונן שיצא לפועל אחרי היווצרותה של האומה היוונית. ומאחר והסיפור המקראי עוסק בתקופה בה עם ישראל כבר הופיע כאומה, לא ניתן לפקפק בנכונותו.‏
עוד טענו כי אותם המסורות הועברו אומנם דרכם של אלפים, אך מקורם בדיווחים של יחידים ולמעשה אין ליחס להם תוקף יותר ממיהמנותם של אותם יחידים.

טענות נוספות נוגעות לעצם ההיגיון במספר יוצאי מצרים: נטען שמדבר סיני לא יכול היה לכלכל כמות כזו של אנשים במשך 40 שנים. על פי המקרא, בני ישראל התכלכלו בזמן זה על המן והשליו שקיבלו בדרך נס.

שאלה נוספת היא שחשבון של שושלות (לפי דברי הימים וספרים אחרים) מראה שמהזמן שבני ישראל ירדו מצרימה ומנו 70 נפש ועד צאתם ממצרים לא עברו יותר מחמישה דורות, ולא סביר להגיע בפרק זמן כזה לעם שבו הגברים הלוחמים לבדם מונים 600 אלף.

הגישה הפשטנית תסביר שכל משפחה הולידה מספר רב של ילדים (חז"ל מספרים שכל אישה ילדה "שישה בכרס אחת", באופן ניסי), ובקשר לשרידים, תטען כי מחנה נייד של אוהלים איננו אמור להשאיר שרידים לאלפי שנים (מלבד זאת, ישנם חוקרים שמציינים שכן נשארו שרידים במדבר, אלא שהייחס של שרידים אלו לבני ישראל יהיה תלוי בפולמוס סביב תאריך יציאת מצרים‏).

גישה מסורתית-ביקורתית תציע רעיון אחר: ייתכן שמדובר במספר טיפולוגי-סמלי שלא היה במציאות באותם ימים, אך המקרא איננו בא ללמדנו את הדמוגרפיה ההיסטורית. המקרא השתמש במספר 600 אלף, משום שזהו מספר שלם המייצג עם, בעוד שמתחתיו אלו מספרים המייצגים שבטים או חמולות. ייתכן שבפועל יצאו ממצרים עשרות אלפי בני ישראל בלבד, שנדדו במדבר וכבשו את הארץ. גישה נוספת מפרשת את פסוק ל"ד כאשר "אלף" = משפחה. מכאן יוצא כי מדובר ב-600 משפחות בלבד, ולכן לא צפוי אישוש ארכאולוגי להגירה זו, שכן אין היא מונה מספרים כה גדולים.

עם זאת, שני הפירושים האחרונים לא התקבלו בקרב הפרשנים המסורתיים של המקרא, והגישה השנייה אינה מתיישבת אף עם הפסוקים עצמם מאחר שהמקרא בעצמו אינו מונה רק את האלפים אלא אף את המאות והעשרות של עם ישראל "וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים" (במדבר, א, מו).

זואולוגיה

קללת הנחש

על פי המתואר בתנ"ך (בראשית ג') נחש הקדמוני קולל באכילת עפר:

	(יד) וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ: כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ: (טו) וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ, הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב:

בפועל אנחנו יודעים שהנחש הוא טורף, ובוודאי שלא ניזון מעפר. יתירה מכך, זו עובדה שאיננה מצריכה מחקר מעמיק.

חסידי הגישה המפרשת יאמרו שהקללה "ועפר תאכל כל ימי חייך", היא מטאפורית, כלומר: במקום ללכת – תזחל, והראש שלך יהיה "באדמה" וילחך עפר. בדומה למוזכר בישעיהו, פרק מ"ט פסוק כ"ג: "וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי ה’ אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קֹוָי:" שם ברור שהכוונה היא מטאפורית.
בנוסף יש לציין את הפירוש המובא בתלמוד שהקללה היא שכל מה שיאכל הנחש יהיה בטעם עפר: "כל מה שיאכל לא יטעום אלא טעם עפר" (יומא עה.).

מסופר‏ כי רבי שמחה בונים מפשיסחה פירש את הפסוק כמשל: "הוא נתן מראש לנחש כל מחסורו עד סוף כל הימים, שיהיה מאכלו מצוי לו תמיד, בשפע ובכל מקום, כדי שלא תהיה לו עוד שום שייכות עמו לבקש ממנו איזה דבר". כך גם מפרש החפץ חיים. יש לציין כי פירוש זה לא בא כתגובה לסתירה עם המדע אלא כתגובה לתמיהה מהי הקללה בכך שנחש אוכל עפר, שהוא זמין בכל מקום ואין קושי להשיגו.

הארנבת

בספר ויקרא, פרק י"א כתוב:

	(ו) וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה, טְמֵאָה הִוא לָכֶם:

המחקר המדעי, לעומת זאת, הראה כי הארנבת אינה מעלה גרה, אם כי היא מרבה ללעוס ונראית כזו.

הגישה המפרשת תסביר שאין הכוונה לארנבת המוכרת לנו כיום, כשם שישנם שמות שונים במקרא לחיות ולצמחים בני זמננו. בהקשר זה יש להזכיר כי על פי תרגום השבעים המילה ארנבת מתארת את הארנבת המוכרת לנו כיום, אך ייתכן שאירע שיבוש עוד לפני תרגום זה.

גישה אחרת היא לטעון שהתורה מתייחסת אל הארנבת כפי שהיא נראית לבני אדם, ולא לפי נתונים שאינם נראים לעין אנושית, וכוונתה היא להדגיש שהארנבת טמאה על אף שהיא נראית כמעלת גרה ובעלת סימן טהרה.

אחרים יטענו שכוונת המקרא במילים "מעלת גרה" אינה חופפת להגדרה המדעית של העלאת גרה. ארנבת אוכלת ומעכלת שוב חלק מצואתה (לאחר שהפרישה אותה מגופה), וייתכן שזו כוונת התורה ב"מעלת גרה".

הרמב"ם כותב בנוגע להגדרת בהמה "מעלה גרה" (ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק א'), כי בהמה מעלת גרה היא בהמה חסרת שיניים עליוניות. כמו כן הוא מציין שהבהמה היחידה שהיא מפרסת פרסה ואינה מעלת-גרה היא הגמל בלבד, ואינו מציין את שני הנוספים בתורה: ארנבת ושפן מאחר שאינם בהמות ואין חשש שיבואו לאוכלם.

ראו גם

• בראשית ברא
• בריאתנות
• בד"ד
• מדענות
• ביקורת המקרא
• אלוהים

לקריאה נוספת

• רבי משה בן מימון, מורה נבוכים, חלק ב פרק י"ז.
• מרטין בובר, "בן דורנו והמקרא", במאמר דרכו של המקרא, עמ' 41.
• הרב קוק, אגרות הראי"ה, צ"א ו-קל"ד; אורות הקודש חלק ב, עמ' תקל"ז.
• פרופ' שלום רוזנברג, תורה ומדע, הוצאת משרד החינוך והתרבות.
• פרופ' שלום רוזנברג, בעקבות הכוזרי.
• פרופ' יהודה (ליאו) לוי, יהדות ומדע כחכמות משלימות, ירושלים, 1991.
• פרופ' יהודה (ליאו) לוי, המדע שבתורה, ירושלים, תשס"א.
• עמנואל אליצור (עורך), דת ומדע – לקט מקורות, הוצאת מדרשיית נעם.
• פרופ' נתן אביעזר, בראשית ברא.
• פרופ' ג'ראלד שרודר, המדע והאל, הוצאת כתר
• אמונה ומדע הוצאת ופרצת
• Denying Evolution: Creation, Scientism, and the Nature of Science Massimo Pigliucc 2002
• הרב ד"ר נחום לאם, תורה ומדע, תרגם שלמה שמידט
• פרופ' ישראל קנוהל, "מאין באנו"
• פרופ' נתן אביעזר, אמונה בעידן המדע
• הרב ד"ר מיכאל אברהם, את אשר ישנו ואשר איננו, הוצאת תם, 2005.
• הרב ד"ר מיכאל אברהם, אלוהים משחק בקוביות, משכל, 2011.

קישורים חיצוניים

• תורה ומדע באתר "דעת"
• אמונה ומדע באתר עמותת "חופש"
• הספר המלא "תורה ומדע בהגות היהודית", מאת פרופ' שלום רוזנברג, אתר הגות יהודית
• פרופ' שלום רוזנברג, להתחיל מבראשית, באתר nrg מעריב, 28 באוקטובר 2005
• תורה ומדע במשנתו של הרבי מלובביץ'
• הרב ד"ר דרור פיקסלר, המדע כחלק מהתורה
• פרופ' ישעיהו ליבוביץ, הדת והמדע בימי הביניים ובעת החדשה, וכן המדע או התורה - מי צודק?
• צבי פנטון, גיל הקוסמוס לפרשת בראשית
• ד"ר עמוס ברדע, Halakhah and Science
• פרופ' משה קוה, תורה ומדע, באתר של אוניברסיטת בר-אילן
• פרופ' מרדכי כסלו, גיל האדם - התש"ס או מיליון שנה, באתר "דעת"
• אורי שרקי, מדעי הטבע ואהבת ה', בטאון צוהר.
• אורי שרקי, שעורים בתורה ומדע במכון מאיר
• ד"ר עמוס ברדע, בראשית ברא - מדע ובריאת העולם
• יהושע ענבל, גיל העולם באתר הידברות.