תורת הגזע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תורת הגזע היא ההנחה כי המין האנושי מחולק לגזעים שונים זה מזה, וכי בין גזעים אלו קיימת היררכיה, כך שישנם גזעים "עליונים" וגזעים "נחותים".

מקור המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שהנחות מסוג זה רווחו בתרבויות שונות, בדתות שונות ובזמנים ומקומות שונים, את הביטוי "תורת הגזע" נהוג לייחס למסורת של חשיבה ומחקר שהתחילו באירופה ובארצות הברית במהלך המאה ה-19, והגיעו לשיאם בגרמניה הנאצית. מסורת זו, שהתיימרה להיות דיסציפלינה מדעית, הייתה למעשה אוסף אקלקטי של הגיגים, ששאבו ממקורות שונים, דרוויניזם (שפורש בהתאם להשקפתם), דרוויניזם חברתי, רעיונות אאוגניים, תורות פסבדו מדעיות שונות כתורת הפרנולוגיה, פיזיונומיה ותורתו של צ'זארה לומברוזו, ראייה היסטורית מעוותת, רעיונות פילוסופיים של רומנטיקה, ניהיליזם, פרשנות מעוותת לתורת פרידריך וילהלם ניטשה ואנטישמיות לשמה. כל אלו אוחדו לתאוריה שאמורה הייתה להיות מדעית, ומתבססת על מדידות מדויקות המסוגלות להבחין בין הגזעים ותת הגזעים השונים לפי מאפיינים כצבע העור, צורת ומידת הגולגולת, צבע העיניים והשיער, וכיוצא בזה.

התפתחות הרעיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

התורה התפתחה מהגותם של פילוסופים כיוסטון סטיוארט צ'מברליין, בספרו "המיתוס של המאה ה-19" במהלך המאה ה-19, והייתה מקובלת במספר חוגים לאומנים באירופה. רעיונות דומים הועלו על ידי הוגים ומדענים באירופה ובארצות הברית במקומות שונים ובדרגות שונות של יומרה מדעית. לקראת סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 רווחו רעיונות אאוגניים, והגיעו להישגים במדינות מסוימות, כארצות הברית או שבדיה. התנועה האאוגנית הייתה בעלת מרכיבים שונים, וחלק מהחשיבה האאוגנית נבע מרצון לקידום החברה, או לפיתוח המין האנושי באופן פרוגרסיבי, ליברלי או אף סוציאליסטי. עם זאת היה בתנועה זו מרכיב מסוים של לאומנות שמרנית, מן הסוג שניתן לקרוא לו במונחים של ימינו "ימין קיצוני".

בתקופה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורת הגזע זכתה לגיבוש, פיתוח וקידום עם עלייתה של המפלגה הנאצית. את הביסוס התאורטי העניקו לתורה אדולף היטלר, בספרו מיין קאמפף ו"האידאולוג" של המפלגה הנאצית אלפרד רוזנברג, בספרו "המיתוס של המאה ה-20". על אף ששניהם לא היו אנשי מדע, כי אם "הוגים", ושספריהם היו רחוקים מליצור בסיס תאורטי מגובש, נוצרה דרך חשיבה שניתן לזהותה עם עקרונות מסוימים, המזוהים עם המונח "תורת הגזע". על פי הגותם, בני האדם נמצאים במצב של מלחמת תמיד בין הגזעים השונים, מאבק שבסופו ינצח הגזע החזק והמשובח בעוד שהגזעים הנחותים יושמדו ויעלמו מהעולם (מה שנקרא "תהליך הברירה הטבעית"). הנאציזם חילק את הגזעים השונים על פי פירדמידה:

  • הגזע הארי- הגזע הארי הוא הגזע העליון והמשובח ביותר. מדובר בעיקר בעמים של מערב אירופה ובעיקרם גרמניה ואוסטריה הנחשבים לארים הטהורים והנעלים ביותר.

הגזע הארי נחשב לגזע העליון ביותר מכיוון שהוא גזע יוצר תרבות- גזע שמסוגל לייצר תרבות יש מאין ולקיים אותה.

  • הגזע הסלאבי- הגזע הסלאבי הוא הגזע שמאכלס בעיקר את מזרח אירופה (אוקראינה, רוסיה פולין וכו) והוא נחשב לגזע נחות יותר, מכיוון שהוא גזע נושא תרבות (גזע שמסוגל אך ורק לקיים את התרבות אבל לא לייצר אותה בעצמו). על פי תורת הגזע, מכיוון שהסלאבים משתמשים בתרבות שהגזע הארי מייצר הם צריכים לשמש כעבדים לגזע הארי (מקור המילה Slave (עבד) היא מהמילה סלאבי).
  • הגזעים הנחותים- מדובר בגזעים בעלי מעמד נחות שלא זכאים להתקיים בחברה ארית טהורה ותקינה- שחורים, צוענים, צהובים וכדומה.
  • הגזע השמי- הגזע השמי (קרי היהודים) הוא היחיד שנמצא תחת ההגדרה של תת-גזע והוא נחשב לאויבו הטבעי של הגזע הארי מכיוון שהוא גזע מחריב תרבות.

כמו כן המפלגה הנאצית סיננה את הגזעים לקטגוריות של:

  • יוצרי תרבות – הגזע הארי. בראש כל הגזעים ניצב הגזע הארי אליו משתייכים עמי צפון אירופה (נורדים, סקנדינבים). בראש הגזע הארי עומד העם הגרמני. גזע זה הוא הגזע העליון, הגזע ש"יוצר תרבות" ומתחתיו נמצאים כל הגזעים האחרים. לפי היטלר, כל התרבות האנושית, האמנות, המדע והטכנולוגיה הם למעשה פרי יצירתם של הארים. הם שייסדו ופיתחו את התרבות האנושית. לבני הגזע הארי יש תכונות עליונות, הן מבחינה שכלית, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גופנית ולכן הם אלה שצריכים לשלוט בכל הגזעים האחרים.
  • נשאי תרבות –הגזע הסלאבי (פולנים, רוסים, צ'כים). עמים נחותים שנועדו לשרת את הגזע העליון. אין הם תורמים לתרבות האנושית, אלא רק מחקים את תרבותם ואת יצירתם של "יוצרי התרבות" ולכן הם צריכים להישלט על ידי הגזע העליון – הגזע הארי.
  • מחריבי תרבות – היהודים. הם אפילו לא גזע, אלא רק תת-גזע. היהודים ממוקמים בתחתית סולם הגזעים. כל תכונותיהם שליליות והם חותרים ללא הפסקה להרוס את הסדר הגזעי הטבעי ואת התרבות האנושית כולה. כל דבר שהם נוגעים בו נהרס ומתנוון והם מהווים סכנה לקיום האנושות, ולכן יש להכחידם.

יישום בפועל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם יישומה של התורה בגרמניה הנאצית קיבלה התורה מעין בסיס מדעי. אנשי מדע באוניברסיטאות עסקו בה, וביססו את מאפייניו הפיזיונומיים של כל גזע, כך שניתן היה, כביכול, להבחין בין הגזעים השונים על פי מדידות ובדיקות. כיום נראה כי לתורה אין כל בסיס מדעי, כי אין "גזע" עליון על "גזע" אחר, והמושג "גזע" עצמו שנוי במחלוקת.

תורת הגזע קיבלה ביטוי מעשי בחוקי נירנברג ובחוקי הגזע באיטליה. יישומה המלא של התאוריה במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה הביא לתוצאות איומות. השמדת היהודים בשואה, ועמם גם הצוענים, כיבוש ושיעבוד שטחים נרחבים במזרח אירופה, שיעבוד תושביהם הסלאבים, ורצח רבים מהם. אירועים אלו הובילו להכרה בינלאומית כללית כי תורת הגזע הינה שקרית ומזיקה, וכיום היא נמצאת מחוץ לקונצנזוס המדעי, ומחוץ לתורות המקובלות אף בתחומים כמדע המדינה, היסטוריה או פילוסופיה. עם זאת, ישנם רבים, במיוחד בקרב הנאו-נאצים ותנועות לאומיות קיצוניות אחרות באירופה ובארצות הברית הדוגלים בתורה זו או במרכיבים חשובים שלה גם כיום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]