תורת הגזע
תורת הגזע היא ההנחה כי המין האנושי מחולק לגזעים שונים זה מזה, וכי בין גזעים אלו קיימת היררכיה, כך שישנם גזעים "עליונים" וגזעים "נחותים". על אף שהנחות מסוג זה רווחו בתרבויות שונות, בדתות שונות ובזמנים ומקומות שונים, את הביטוי "תורת הגזע" נהוג לייחס למסורת של חשיבה ומחקר שהתחילו באירופה ובארצות הברית במהלך המאה ה-19, והגיעו לשיאם בגרמניה הנאצית. מסורת זו, שהתיימרה להיות דיסציפלינה מדעית, הייתה למעשה אוסף אקלקטי של הגיגים, ששאבו ממקורות שונים, דרוויניזם שלא הובן כהלכה, דרוויניזם חברתי, רעיונות אאוגניים, תורות פסבדו מדעיות שונות כתורת הפרנולוגיה, פיזיונומיה ותורתו של צ'זארה לומברוזו, ראייה היסטורית מעוותת, רעיונות פילוסופיים של רומנטיקה, ניהיליזם, פרשנות מעוותת לתורת פרידריך וילהלם ניטשה ואנטישמיות לשמה. כל אלו אוחדו לתאוריה שאמורה הייתה להיות מדעית, ומתבססת על מדידות מדויקות המסוגלות להבחין בין הגזעים ותת הגזעים השונים לפי מאפיינים כצבע העור, צורת ומידת הגולגולת, צבע העיניים והשיער, וכיוצא בזה.
התורה התפתחה מהגותם של פילוסופים כיוסטון סטיוארט צ'מברליין, בספרו "המיתוס של המאה ה-19" במהלך המאה ה-19, והייתה מקובלת במספר חוגים לאומנים באירופה. רעיונות דומים הועלו על ידי הוגים ומדענים באירופה ובארצות הברית במקומות שונים ובדרגות שונות של יומרה מדעית. לקראת סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 רווחו רעיונות אאוגניים, והגיעו להישגים במדינות מסוימות, כארצות הברית או שבדיה. התנועה האאוגנית הייתה בעלת מרכיבים שונים, וחלק מהחשיבה האאוגנית נבע מרצון לקידום החברה, או לפיתוח המין האנושי באופן פרוגרסיבי, ליברלי או אף סוציאליסטי. עם זאת היה בתנועה זו מרכיב מסוים של לאומנות שמרנית, מן הסוג שניתן לקרוא לו במונחים של ימינו "ימין קיצוני".
תורת הגזע זכתה לגיבוש, פיתוח וקידום עם עלייתה של המפלגה הנאצית. את הביסוס התאורטי העניקו לתורה אדולף היטלר, בספרו מיין קאמפף ו"האידאולוג" של המפלגה הנאצית אלפרד רוזנברג, בספרו "המיתוס של המאה ה-20". על אף ששניהם לא היו אנשי מדע, כי אם "הוגים", ושספריהם היו רחוקים מליצור בסיס תאורטי מגובש, נוצרה דרך חשיבה שניתן לזהותה עם עקרונות מסוימים, המזוהים עם המונח "תורת הגזע". על פי הגותם, המין האנושי מצוי במצב של מלחמת עולם על מרחב מחיה בין גזעים שונים. הגזעים מחולקים לגזעים עליונים, שהם "הגזע הארי" או "הגזע הנורדי" ולאחריו מידות שונות של נחיתות גזעית, עד הסלאבים המיועדים לשמש כעבדים, והיהודים והצוענים המיועדים להשמדה פיזית. היהודים, בנוסף לכול, משמשים גם בתפקיד שטני של מטמאי והורסי התרבות העילית שהביאו עמם אנשי הגזע הארי. על פי תורה זו גזע השומר על טהרתו, גדלים סיכוייו לנצח במלחמת הכל בכל הגזעית.
עם יישומה של התורה בגרמניה הנאצית קיבלה התורה מעין בסיס מדעי. אנשי מדע באוניברסיטאות עסקו בה, וביססו את מאפייניו הפיזיונומיים של כל גזע, כך שניתן היה, כביכול, להבחין בין הגזעים השונים על פי מדידות ובדיקות. כיום נראה כי לתורה אין כל בסיס מדעי, כי אין "גזע" עליון על "גזע" אחר, והמושג "גזע" עצמו שנוי במחלוקת.
תורת הגזע קיבלה ביטוי מעשי בחוקי נירנברג ובחוקי הגזע באיטליה.
יישומה המלא של התאוריה במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה הביא לתוצאות איומות. השמדת היהודים בשואה, ועמם גם הצוענים, כיבוש ושיעבוד שטחים נרחבים במזרח אירופה, שיעבוד תושביהם הסלאבים, ורצח רבים מהם. אירועים אלו הובילו להכרה בינלאומית כללית כי תורת הגזע הינה שקרית ומזיקה, וכיום היא נמצאת מחוץ לקונצנזוס המדעי, ומחוץ לתורות המקובלות אף בתחומים כמדע המדינה, היסטוריה או פילוסופיה. עם זאת, ישנם רבים, במיוחד בקרב הנאו-נאצים ותנועות לאומיות קיצוניות אחרות באירופה ובארצות הברית הדוגלים בתורה זו או במרכיבים חשובים שלה גם כיום.
