תור הכסף בשירה הרוסית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תור הכסף של השירה הרוסית הוא כינוי המקובל בתרבות הרוסית לעשורים הראשונים של המאה העשרים. תקופה זו מאופיינת בפריחה של יצירה פואטית בשפה הרוסית, בדומה לתור הזהב של השירה הרוסית מאה שנים קודם לכן.

מקובל לראות את תחילתה של התקופה בעשור האחרון של המאה ה-19, עם הופעתם של המניפסטים "לאור המצפון" (ניקולאי מינסקי, 1890) ו"על הסיבות לירידתה של הספרות הרוסית בת-זמננו" (דמיטרי מרז'קובסקי, 1893), והכרכים הראשונים של כתב העת הספרותי "הסימבוליסטים הרוסים" שנערכו על ידי ולרי בריוסוב.

בין המשוררים שפעלו בתקופה זו, יש שכל יצירתם שייכת אליה, ולצידם כאלה שכתיבתם רק החלה אז והם המשיכו לכתוב במשך שנים רבות נוספות (הדוגמאות הבולטות הן של אנה אחמטובה ובוריס פסטרנק).

תור הכסף מאופיין בזרמים ספרותיים רבים, שהידועים שבהם הם הסימבוליזם, האקמאיזם והפוטוריזם. יש לציין שהיו משוררים - כמו איוון בונין או מרינה צבטייבה, שסירבו לשייך עצמם לאף אחת מן האסכולות. בני הזמן ראו באלכסנדר בלוק את הנציג החשוב ביותר של התקופה, שגדולתו הוכרה על ידי משוררים המשתייכים לכל הזרמים.

סופה של התקופה נקבע בדרך כלל לאחר מלחמת האזרחים ברוסיה שיצרה תנאים קשים לפעילות ספרותית. חלק מן המשוררים יצאו לגלות, אחרים נשארו וניסו להסתגל לשלטון הסובייטי ולאווירה התרבותית החדשה שהוא יצר. דבר זה לא תמיד עלה בהצלחה - כך ניקולאי גומיליוב הוצא להורג באשמת ניסיון לקשירת קשר נגד השלטון. לעומת זאת, ולדימיר מאיאקובסקי שהוביל את הזרם הפוטוריסטי, הזדהה עם מטרותיהם של הקומוניסטים והפך את עצמו לשופר תעמולה של השלטון הסובייטי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "דור שלי חיה שלי", משירת רוסיה במאה העשרים, תרגם עמנידב דיקמן, שוקן 2003.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימה חלקית של משוררי "תור הכסף"[עריכת קוד מקור | עריכה]