תזמורת הקונצרטחבאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקונצרטחבאו, אולם הבית של התזמורת.

תזמורת הקונצרטחבאו (שמה המלא בהולנדית: Koninklijk Concertgebouworkest) היא התזמורת הסימפונית נודעת‏[1] בארצות השפלה, ולה מוניטין בינלאומי.‏[2] היא קרויה על שם ה"קונצרטחבאו" ("בניין קונצרטים" בהולנדית) באמסטרדם, שם היא מופיעה. שמה המלא כולל את התואר "המלכותית", שהעניקה לה המלכה ביאטריקס בשנת 1989.

הקונצרטחבאו נפתח ב-11 באפריל 1888, ותזמורת הקונצרטחבאו נוסדה זמן מה לאחר מכן. הקונצרט הראשון שלה בקונצרטחבאו התקיים ב-3 באפריל 1888, בניצוחו של וילם קס, מנצחה הראשי בשבע שנותיה הראשונות.

בשנת 1895 התמנה וילם מנגלברג למנצח הראשי, והוא נשאר בתפקיד זה למשך חמישים שנה, תקופת כהונה ייחודית באורכה לכל מנהל מוזיקלי שהוא. מקובל לראותו כמי שהביא את התזמורת לרמת חשיבות בינלאומית. משנת 1945 עד 1959 היה מנצחה הראשי של התזמורת אדוארד ון ביינום. אחרי מותו הפתאומי החליפו אותו ברנרד הייטינק ואויגן יוכום, והייטינק היה למנצח ראשי יחיד עד 1988.

ריקרדו שאיי היה המנצח הראשי של התזמורת משנת 1988 עד 2004 והלא-הולנדי הראשון במשרה זו. בשנת 2004 החליף אותו המנצח הלטבי מאריס יאנסונס.

ייחודית בקרב תזמורות בעלות ותק ואיכות כזו היא העובדה שתזמורת הקונצרטחבאו העסיקה רק שישה מנהלים מוזיקליים בשנות קיומה, גורם נוסף ביצירת אופיה המיוחד של התזמורת. קבוצת המיתרים "הקטיפתית" שלה, הצליל ה"זהוב" של כלי הנשיפה ממתכת והגוון היוצא מן הכלל של כלי הנשיפה מעץ, המתואר לפעמים כ"הולנדי טיפוסי", כל אלה יחד מקנים לתזמורת הקונצרטחבאו מקום בצמרת התזמורות בעולם. בנוסף, קרוב לאלף ההקלטות שהתזמורת זוקפת לזכותה תורמות למוניטין זה שלה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ודים רפין (...) הופיע עם מיטב תזמורות העולם, לרבות התזמורת הסימפונית של שיקגו, תזמורת קליבלנד, הפילהרמונית של לוס אנג'לס, תזמורת פריס, תזמורת הקונצרטחבאו מאמסטרדם, הסימפונית של סן פרנסיסקו, תזמורת שווייץ המערבית, הפילהרמונית של סט' פטרבורג והתזמורת הפילהרמונית הישראלית.(אתר התזמורת הפילהרמונית הישראלית)
  2. ^ Think of it again as you Listen Again to two Proms by the world's classiest orchestra and conductor, the Amsterdam Concertgebouw with Mariss Jansons.(גרדיאן, לונדון, ספטמבר 2009)