תחיה קריוקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תחיה קריוקה

תחיה קריוקהערבית: تحية كاريوكا; 22 בפברואר 191520 בספטמבר 1999). הייתה רקדנית בטן ושחקנית קולנוע וטלוויזיה מצרית. קריוקה הופיעה במרבית מדינות ערב וכיכבה בסרטים מפורסמים לצד מוחמד עבד אל-והאב ופריד אל-אטרש.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריוקה נולדה באיסמעיליה בשם אבּלה בינת אל מוחמד קרים. היא עזבה את משפחתה לאחר סכסוך עם אביה בגיל 12 ועלתה על הרכבת לקהיר. עד גיל 31 הייתה לאחת מאגדות המחול המזרחי.

קריוקה למדה בבית בספר למחול של איוונובה בטרם עברה לרחוב מוחמד עלי, הרחוב המקביל לברודוויי. היא נקראה קריוקה בהקשר לריקוד סמבה ברזילאי, שאותו נהגה לבצע בתחילת הופעותיה בשנות ה-30 כאשר רקדה בקזינו של בדיה מסבני. מוקסמת מהמקצבים הברזילאיים, ביקשה קריוקה מנגן הדרבוקה לנגן את המקצב הזה עבורה וכפי שהכניס עבד-אל-והאב את הסגנון הלטיני ללחניו הכניסה קריוקה את הסגנון הלטיני לריקוד.

התחרות בקזינו של מסבני הייתה קשה במיוחד מול סאמיה גמאל, שרקדה שם בתחילת הקריירה שלה. הופעותיה של קריוקה נמשכו כ-20–25 דקות לכל היותר. את תהילתה קיבלה קריוקה בשנות ה-30 וה-40 עד כדי, שהמלך פארוק הזמין אותה לרקוד עבורו. הסגנון של קריוקה היה שונה לחלוטין מזה של המתחרה שלה, סאמיה גמאל. התחרות בין קריוקה לגאמל התחילה בימי הקולנוע ונמשכה עד לנישואיהן. משפטים כמו "אנחנו נמות אבל הריקוד ימשיך לחיות" "אין דבר פרט לריקוד"... הם משפטים שנשמעים מפיהן של רקדניות מצריות אך למעשה, לכל הרקדניות היה חלום אחר; להיות כוכבת קולנוע. קריוקה הייתה אחת מהמעטות שהגשימו את החלום. היא כיכבה בסרטים בלתי נשכחים והפכה לאלילה בין הרקדניות של תקופתה ובעקבות כך התפתח "תסביך תחיה קריוקה" של רקדניות שביקשו להידמות לה.

לאחר התאבדותה של מורתה בדיה מסבני בעקבות כישלון סרטה ואובדן כספה ציפו שגם היא תפתח איזשהו תסביך אבל לקריוקה הייתה עזרה מצד סולימאן נג'יב, שבאותה העת היה המנהל של בית האופרה בקהיר. קריוקה למדה בלט, דיברה אנגלית וצרפתית באופן שוטף והייתה מעורבת פוליטית; הייתה ממייסדי H.D.T.O (תנועה דמוקרטית לשחרור לאומי) ובעקבות כך נשלחה לכלא ל-101 ימים. בשלהי שנות ה-40 היא רקדה רק עבור המלוכה ולאחר מספר שנים הפסיקה לרקוד בכלל והתמסרה למשחק.

סרטה הראשון של קריוקה "La Femme et le Pantin" (האישה והבובה) הזניק את הקריירה הקולנועית שלה בשנת 1935 ולאחר מכן עשתה 120 סרטים. בל נשכח גם את התיאטרון, סדרות הטלוויזיה שהפכו את קריוקה לידועה מאד בעולם הערבי.

קריוקה הייתה אישה מאד נחושה ותכונה זו סייעה לה בסצנת ריקודי הבטן בקהיר אבל היא הייתה גם רקדנית מצוינת. אף אחת לא התקרבה ליכולת הווירטואוזית שלה מבחינת מחוות ופלרטוט.

קריוקה נישאה 14 פעמים, מספר כפול מזה של אביה; רשימת הגברים בחייה כוללת את השחקן רושדי עבזה, מוהרם פואד וכמו סאמיה גמאל, גם היא נישאה לאמריקאי שהמיר את דתו לאסלאם ולקח אותה לארצות הברית. נישואים אלה לא החזיקו מעמד; קריוקה התגעגעה למצרים והבדלי התרבויות עשו את השאר. היא התגרשה ממנו וחזרה למצרים. מאוחר יותר, היא שבה לחיק האסלאם האורתודוקסי, מעשה שעשו רקדניות רבות בגיל מתקדם וכשחיו בשכחה.

קריוקה הפכה להיות מודל לחיקוי ומקור השראה לכל הדור החדש של הרקדניות.

קריוקה נפטרה בקהיר, 20 בספטמבר 1999 מהתקף לב.

מוחמד עבד אל-והאב אמר שקריוקה מסוגלת להופיע עם מגוון מלא של תנועות על שטח מאד קטן וכשהיא רקדה רקס-שרקי, הסגנון שלה היה "מזרחי" טהור.