תחינות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סידור קרבן מנחה, נדפס בוילנה בתרנ"ה 1895 כולל תחינות

תחינותהגייה אשכנזית: "תְּחִינֶס") הוא כינוים של סידורי תפילות בשפה היידית אשר נפוצו למן המאה ה-17 בקהילות אשכנז, ונועדו עבור הנשים היהודיות – שבשונה מן הגברים, לא ידעו די עברית כדי להתפלל בלשון הקודש, והיו נוהגות לומר תחינות בלשון המדוברת, כלומר ביידיש.

התחינות נסובו סביב חיי האישה היהודיה ותפקידיה, ורובן עמדו על שלושה עיקרים: חלה, נידה, הדלקת הנר (חנ"ה). היו תחינות שנאמרו בקריאת התורה, וכן תחינות מיוחדות לימים נוראים ולעשרת ימי תשובה.‏‏[1]

ספר התחינות המוקדם ביותר והנפוץ ביותר הוא ככל הנראה "סדר תחינות", שיצא לראשונה לאור באמסטרדם בשנת 1648, והיווה ציון דרך בהיסטוריה היהודית הנשית: היה זה סוג חדש של סידור תפילות – כתוב ביידיש, עבור נשים, ונכתב בקולה של מתפללת אישה. סידור זה נדפס בעותקים רבים ונפוץ ברחבי אירופה בעזרת תעשיית דפוס יידי דינאמית ופורה. הנשים לא היו רק קהל הקוראים העיקרי של תעשייה זו, אלא גם לקחו חלק פעיל הן בתהליך היצירה והן בתהליכי ההוצאה לאור: הן עבדו כמדפיסות, כמתרגמות, כעורכות, כמעבדות ספרותיות, כמעתיקות ואף כסַדָּרוֹת – ובשיאו של התהליך, הגיעו אף לכדי חיבורם של תפילות חדשות, דרשות חדשות ופיוטים חדשים, שנועדו הן לנשים והן לגברים.

ידוע על ספרות תפילות מתקופה זו, לרבות חוברות תפילה שכותרותיהן "תחינות" ו"לידער" (יידיש: "שירים"), אשר נכתבה בידי נשים – ובהן בעיקר תחינותיה של שרה בת-טובים, שנפוצו ביותר למן המאה ה-18, וכן תחינותיה של שרה רבקה רחל לאה הורוביץ.‏[2] עם זאת, דווקא "סדר תחינות" נכתב בעילום שם, וייתכן כי נכתב בידי גבר. הספר כולל תפילות יומיומיות ותפילות חגיגיות, ובנוסף כאמור, כלל תפילות המיועדות לחובותיהן הדתיות המיוחדות של הנשים, אשר לא הופיעו בסידור התפילות הרגיל בבית הכנסת.

כאשר הפציעה תנועת ההשכלה לקראת סוף המאה ה-18, הפכה היידיש בלתי-אופנתית במערב אירופה; הזרם המרכזי ביהדות דחה מכל וכל את המיסטיקה, והתחינות הלכו ואיבדו את מקומן החיוני בחיי התפילה של הקהילה היהודית. בד בבד, באותה העת הופיע אוסף מורחב ומשופר, "סדר תחינות ובקשות". בין היתר התווספו תחינות בנושאי מטלות הבית ובקשות לחזרתו בשלום של הבעל ממסעותיו.

גם בימינו יוצאים לאור אוספי תחינות עבור נשים בקהילות חסידיות, שברבות מהן מוסיפה היידיש להיות שפת היום-יום.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Tracy Guren Klirs et al, The Merit of Our Mothers (בזכות אמהות): A Bilingual Anthology of Jewish Women's Prayers, Hebrew Union College Press, 1992
  • Devra Kay, Seyder Tkhines: The Forgotten Book of Common Prayer for Jewish Women, Jewish Publication Society, Philadelphia, 2004, ISBN 0-8276-0773-3
  • Chava Weissler, Voices of the Matriarchs: Listening to the Prayers of Early Modern Jewish Women, Boston: Beacon Press, 1999

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏אנציקלופדיה יהודית "דעת", הערך: תחנון (לעיל).
  2. ^ שרה רבקה רחל לאה הורוביץ, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית); חוה וייסלר, לאה הורוביץ, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית); תמר שלמון-מאק, לאה הורוביץ, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית).