תחנת הכוח אשכול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבט מהאוויר על התחנה
תחנת הכוח אשכול באשדוד
מפת אזור תחנת הכוח ונמל אשדוד

תחנת הכוח אשכול היא תחנת הכוח של חברת החשמל לישראל באשדוד. נכון ל־2013, התחנה היא בעלת יכולת יצור של כ־1,600 מגה ואט.

התחנה קרויה על שמו של לוי אשכול, ראש ממשלת ישראל לשעבר. התחנה היא אחת מ־5 תחנות הכוח הקיטוריות הממוקמות לחוף הים התיכון. התחנה ממוקמת מצפון לנמל אשדוד. כושר הייצור של התחנה מהווה כ-7.3 אחוז מכושר הייצור של חברת החשמל.

התחנה כוללת מספר יחידות לייצור חשמל, קיטוריות ומחזור משולב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת הכוח אשכול, תחילת שנות ה-60

בעת קום המדינה, הפעילה חברת החשמל, שפעלה אז כחברה פרטית, שתי תחנות כוח - תחנת הכוח רידינג בתל אביב ותחנת הכוח חיפה (תחנת נהריים הושבתה במהלך מלחמת העצמאות). התיעוש המואץ יחד עם הגידול המהיר באוכלוסייה עקב העלייה ההמונית הובילו לגידול מהיר בביקוש לחשמל. חברת החשמל לא יכלה לגייס די הון לצורך הרחבת יכולת הייצור, והולאמה על ידי ממשלת ישראל ב־1953. ממשלת ישראל החליטה על הקמת תחנת כוח נוספת לאחר ההלאמה, לצורך עמידה בביקוש הגדל לחשמל בארץ. התנאים הנדרשים לבניית תחנת כוח היו קירבה לים (לצורך קירור יחידות הייצור שפעלו בטכנולוגיה קיטורית) ולמקור דלק להפעלת התחנה. המיקום שנבחר היה באזור שומם, על שפך נחל לכיש, בסמוך למקום שבו נבנתה כעבור כמה שנים העיר אשדוד.

קשיים שונים עיכבו את הבנייה, לרבות בעיות ביטחון עקב פעולות פדאיון, מחסור בבעלי מקצוע ותנאי מיתון כלכלי ששרר אז. בניית התחנה הושלמה ב־1958, אז נחנכו שתי יחידות ייצור בהספק כולל של 100 מגה-ואט ('אשדוד א'). יחידות ייצור אלו פעלו בטכנולוגיה קיטורית באמצעות מזוט. כעבור 5 שנים נוספה יחידה נוספת של 50 מגה-ואט לאשדוד א', ונבנו שתי יחידות ייצור נוספות ('אשדוד ב') בהספק כולל של 150 מגה-ואט, מתוצרת AEG, כאשר המימון התקבל מכספי השילומים. לאחר פטירתו של לוי אשכול נקראה תחנת אשדוד על שמו. יחידות הייצור של אשדוד א' הושבתו ב־2003, ומאוחר יותר הושבתו גם יחידות הייצור של אשדוד ב'.

ב־1975 הושלמה אשדוד ג' שכללה שתי יחידות ייצור בהספק כולל של 456 מגה-ואט‏[1]. כעבור שנתיים הורחבה התחנה שוב, ונוספו לה עוד שתי יחידות ייצור בהספק כולל של 456 מגה-ואט ('אשדוד ד'). יחידות אלו היו האחרונות בארץ שתוכננו לעבוד באמצעות מזוט, על רקע העלייה החדה במחיר הדלק עקב משבר האנרגיה העולמי. השלמת יחידות ייצור אלו הפכה את תחנת אשדוד לתחנת הייצור הגדולה ביותר בישראל, עד לבנייתה של תחנת הכוח בחדרה, באמצע שנות ה־80.

בראשית 2004 הוסבו יחידות הייצור של יחידות אשדוד ג' ו־ד' להפעלה עיקרית באמצעות גז טבעי, במקום המזוט ששימש כדלק לתחנה מאז הקמתה. יחידות אלו היו הראשונות בארץ שהופעלו באמצעות גז טבעי כדלק. עם זאת, נשמרה יכולת הייצור המשנית במצבי חירום באמצעות המזוט. תחנת אשדוד מנצלת את קרבתה לנקודת החיבור של הצינור התת-ימי המגיע מקידוחי גז טבעי בים התיכון.

במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 הוקמו בתחנה שתי יחידות ייצור חדשות בטכנולוגיית טורבינת גז, ששודרגו בהדרגה ליחידות בטכנולוגיית מחזור משולב. שתי יחידות אלו הוסיפו 677 מגה-ואט ליכולת הייצור של התחנה.

יחידות אשדוד ג' ואשדוד ד' מיועדות לגריטה במהלך 2018[2].

תחנות ניטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הפעלת התחנה באמצעות מזוט, ולצורך צמצום פליטות גופרית דו-חמצנית, מפעילה התחנה מערכת בקרה לסירוגין (מב"ס), במשותף עם השירות המטאורולוגי ואיגוד ערים אשדוד-חבל יבנה. במצבים מטאורולוגיים "קשים" מבחינת פיזור המזהמים, מתקבלת התראה מהשירות המטאורולוגי והתחנה עוברת לשרוף דלק נקי יותר, דל גפרית.

סביב האתר הוקם מערך תחנות ניטור, המופעלות הן על ידי חברת החשמל והן על ידי איגוד ערים לשמירה על איכות הסביבה בנפת אשדוד חבל יבנה. בתחנות אלה נאספים ונרשמים, באופן רצוף, נתונים עדכניים לגבי כמות המזהמים באזור, המעובדים ברשת נתונים אחת, והדיווחים מועברים לרשויות המוסמכות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תחנת הכוח אשכול בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]