תחנת הכוח ירושלים
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
תחנת כוח  |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1926–1928 (כשנתיים) |
| תאריך פתיחה רשמי |
1928 |
| אדריכל | בנימין צ'ייקין |
| קואורדינטות | 31°45′53″N 35°13′27″E / 31.76465°N 35.22423°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   תחנת הכוח ירושלים  | |
  | |
תחנת הכוח ירושלים היא תחנת כוח היסטורית הסמוכה לתחנת הרכבת ולמושבה הגרמנית בעיר.
בשנת 2022 החליטה חברת החשמל לקרוא לתחנה על שם מאיר טוביאנסקי, שעבד שם.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרישיון ליצור חשמל באזור ירושלים הוענק על ידי נשיא עיריית ירושלים והמותצרף של סנג'ק ירושלים עוד בינואר 1914 ליווני בשם אויריפידס מברומטיס[2]. החוזה כלל גם את הזכות להקים ולהפעיל רכבת קלה המופעלת בחשמל, במרחב העיר ירושלים.
כשכבשו הבריטים את ארץ ישראל ניסה פנחס רוטנברג לקבל לידיו את הזיכיון לאזור ירושלים ולהוסיף אותו לחברת החשמל שהייתה בבעלותו. במהלך כל שנות המאבק לא התקדמה הקמת רשת החשמל בירושלים. בשנת 1926 הציב הנציב העליון אולטימטום למברומטיס וביקש לקבל לידיו את כל השרטוטים והתוכניות ברמה מקצועית עד לחודש ספטמבר 1926. מברומטיס החליט למשוך את ידיו מהצעתו ולאחר דיון בבית הדין הבינלאומי בהאג נמכר הזיכיון לחברה הבריטית "בלפור-ביטי" (Balfour Beatty), שהייתה בעלת ניסיון רב בייצור חשמל[3]. החברה קיבלה זיכיון להקמת תחנת כוח, להולכה ולשיווק שירותי חשמל באופן בלעדי ברדיוס של 20 ק"מ סביב כנסיית הקבר שכלל את שכונות מערב ירושלים ומזרחה עד יריחו, צפון העיר עד רמאללה ואל-בירה ודרומה עד בית ג'אלא, בית סאחור ובית לחם. הרישיון נתן ל"בלפור ביטי" זיכיון בלעדי לייצור חשמל באזור לשישים שנה, והיא הקימה חברת בת בשם "חברת החשמל והשירות הציבורי לירושלים בע"מ" (Jerusalem Electric & Public Service Corporation – JEPSC). הקמת תחנת הכוח החלה בשנת 1926 והיא הושלמה בשנת 1929, לאחר שהחברה הקימה גם רשת חשמל ברחבי ירושלים[4].
לאחר 1948, עם הקמת מדינת ישראל וחלוקת ירושלים, נותר מבנה תחנת הכוח בחלקה המערבי של ירושלים, שבשליטת מדינת ישראלת ואילו ירושלים המזרחית נותרה מנותקת מחשמל. בשנת 1949 החל משא ומתן על איחוד בין חברת החשמל לישראל לבין JEPSC[5]. התחנה המשיכה לספק חשמל באופן בלעדי לירושלים, אך לא יכלה לעמוד בביקוש והעיר סבלה מהפסקות חשמל[6], עד שחוברה לרשת הארצית[7].
המבנה עבר לבעלות "חברת החשמל לישראל" באופן רשמי בשנת 1954. חברת החשמל המשיכה להפעיל את התחנה עד ראשית שנות ה-60 אז עברה התחנה למתכונת חירום. המבנה נעזב על ידי החברה בסוף שנות ה-80. בשנות ה-90 שומר המבנה על ידי חברת החשמל והוא משמש כתחנת משנה של החברה.
המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבנה תחנת הכוח עצמו תוכנן, ככל הנראה, על ידי האדריכל בנימין צ'ייקין שתכנן מבנים רבים בעיר באותה תקופה.
המבנה בנוי אבן מעובדת בסיתות גס עם אולם מרכזי גבוה. משני צדדי הכניסה לאולם נבנו ביתנים קטנים בצורה סימטרית. בחלקו העליון של האולם נבנו חלונות קטנים להחדרת אור, בחזית חלונות עגולים ובאגפים חלונות מקושתים. במרווחים קבועים לאורך הקירות נמצאים פילאסטרים. עמודי הפלדה שמחזיקים את המבנה תוכננו ונוצקו במפעל בסקוטלנד.
ב-1994 הועלתה בחלל התחנה הפקה יהודית-ערבית של המחזה רומיאו ויוליה בשיתוף פעולה של תיאטרון החאן עם תיאטרון אל-קאסבה מרמאלה בבימוי משותף של ערן בניאל ופואד עווד. התחנה נכללת בסיורי "בתים מבפנים" באזור ירושלים[8]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרברט, גילברט. בשאיפה למצוינות באדריכלות: מבנים ופרויקטים של מפעל החשמל בארץ ישראל 1921-1942. מרכז מחקר למורשת הארכיטקטורה, הטכניון, חיפה, 2003. עמ' 86- 89.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- התחנה בירושלים באתר חברת החשמל
עופר אדרת, תחנת הכוח בירושלים תקרא על שם הישראלי היחיד שהוצא להורג בארץ, באתר הארץ, 29 ביוני 2022
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אלי אשכנזי, 74 שנים לאחר הוצאתו להורג: תחנת הכוח הראשונה בירושלים תקרא על שם מאיר טובינסקי, באתר וואלה!, 28 ביוני 2022
- ^ הקמת חברת החשמל הירושלמית (בערבית)
- ^ תחנת חשמל בירושלים, דבר, 5 בספטמבר 1926
- ^ א ראובני, חשמל שלילי, הארץ, 22 באפריל 1929
- ^ מתקדם המו"מ על איחוד חברות החשמל, מעריב, 16 באוגוסט 1949
- ^ התמרמרות במועצת ירושלים בענין החשמל, הארץ, 24 בדצמבר 1951
- ^ חשמל מ"שמשון" - לירושלים החודש, מעריב, 8 בספטמבר 1952
- ^ חברת החשמל תשתתף ב'בתים מבפנים' בירושלים