תיאוריה וביקורת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גיליון תיאוריה וביקורת 26, אביב 2005.

תיאוריה וביקורת הוא כתב-עת לעיון ביקורתי בחברה ובתרבות בישראל במתכונת דו-שנתית, שהחל לצאת לאור בשנת 1991 על ידי "הקבוצה לתיאוריה וביקורת שליד מכון ון ליר בירושלים".

בגיליון הראשון כללו חברי הקבוצה לתיאוריה וביקורת שליד מכון ון ליר בירושלים אינטלקטואלים ביקורתיים כמו עדי אופיר, חנן חבר, יהודה אלקנה, עזמי בשארה, שלמה פישר, אביגדור פלדמן, גדעון קונדה וז'וזה ברונר. החל מהגיליון השני הצטרפו לחבורה אריאלה אזולאי, יואב פלד, אמנון רז קרקוצקין, ויהודה שנהב. מאז חלו תחלופות נוספות. העורך הראשון של תיאוריה וביקורת היה פרופ' עדי אופיר. משנת 2000 עד שנת 2010 פרופסור יהודה שנהב ערך את כתב-העת. העורכת היוצאת של כתב-העת היא פרופסור ליאורה בילסקי[1] שערכה חמישה גליונות מסתיו 2010 ועד קיץ 2013.[2] העורכת המפיקה היא שרה סורני.

"תיאוריה וביקורת" הוקם ברוח התאוריה הביקורתית הקלאסית נוסח אסכולת פרנקפורט והוגים כמו מקס הורקהיימר, תאודור אדורנו, ולטר בנימין, פרנץ נוימן וחנה ארנדט. הקבוצה לתיאוריה וביקורת של מכון ון ליר הציבה לעצמה שתי מטרות:

כך עסקה הקבוצה בשאלות של ביקורת הידע, מנגנוני הייצוג, ביקורת הלאומיות, ופוסטציונות. במשך השנים הובאו בכתב העת טקסטים ברוח זו בעברית, ובהם עבודותיהם של מישל פוקו, גיאטרי ספיבק, תיאודור אדורנו, ז'אן פרנסואה ליוטר, ננסי פולברה, ארונדהטי רוי, מישל דה סרטו, ברונו לאטור, פייר בורדייה, אדוארד סעיד, הומי באבא, ראול הילברג, זיגמונט באומן, אולריך בק, ז'יל דלז, פליקס גואטרי, חמיד דבאשי, רנטה סלצ'ל, טוני ג'אט, איליה זוריק וז'אק דרידה. בנוסף, נתן כתב העת במה לדיון במגדר ובתאוריות פמיניסטיות רדיקליות.

אורי רם, שחקר את הסוציולוגיה הישראלית והפוליטיקה של הידע בישראל בספרו "הזמן של ה'פוסט'" שיצא לאור ב-2006, גורס כי בשנות התשעים כתב העת "תיאוריה וביקורת" היה הבמה העיקרית להתפתחות גישת הפוסט-מודרניזם והפוסט-ציונות בישראל מבחינה מוסדית. קבוצת "תיאוריה וביקורת" הושפעה מהתאוריות של מישל פוקו על הקשר בין ידע לכוח, ומז'אק דרידה וז'אק לאקאן. התפתחות הגישה הפוסט-מודרנית ואימוצה על ידי קבוצת "תיאוריה וביקורת" ופרסומיהם בכתב העת, תרמה לשילוב לימודי התרבות בחוגים לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטאות, ולערעור על מה שנתפס כיומרה לאובייקטיביות ומדעיות, שהונחו ביסודן של שיטות המחקר באקדמיה. רם מציין ש"קבוצת תיאוריה וביקורת השיבה באקדמיה הישראלית את רוח הפרצים של הפילוסופיה הפוסט-סטרוקטורליסטית ושל ביקורת התרבות הפוסט-מודרנית. הייתה זו רוח הפירוק של הנרטיבים הגדולים של המודרניות – יהיה זה המדע הרציונלי, הלאומיות הליברלית או המרקסיזם המהפכני".‏[3]

עוד מציין רם שהחל משנת 2000 עם כניסתו של יהודה שנהב כעורך "תיאוריה וביקורת", כתב העת החל לעסוק לא רק בידע אירופי, אלא גם בשאלות של אתניות ומזרחיות, כלכלה פוליטית והאתגר הפוסטקולוניאלי לייצור ידע. לדברי רם בגיליון 26 של תיאוריה וביקורת: "בעוד הפוסטמודרניות מאתגרת את המודרניות מתוך ביתה, מתוך הבירות האירופיות של תרבות הנאורות ופריס בראשן, הרי הפוסטקולוניאליות היא המשכו של האתגור הפוסטמודרני מנקודת מבטם של ה'אחרים' – קורבנות הקולוניאליזם המערבי ברחבי העולם, יהיה זה בהודו או בפלסטין".‏[4]

כתב העת משמש במה מרכזית, מהיחידות, לחשיבה ולפיתוח כלים לתאוריה ולחשיבה ביקורתית בישראל. לאורך השנים, "תיאוריה וביקורת" עסק בחברה הישראלית במגוון רחב של נושאים חברתיים ופוליטיים, ובהם כלכלה, מזרחים, פלסטינים וכתיבה ביקורתית באשר להיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

הגם ש"תיאוריה וביקורת" לא היה המקור היחיד לעיצוב שפה ביקורתית חדשה, כתב העת זוהה כזירה בעלת השפעה שהנחילה את השפה הביקורתית למעגלים רחבים יותר. מושגים כמו "מהגרים", בניגוד לעולים, "מלחמת 1948" ולא מלחמת העצמאות, "פלסטינים אזרחי ישראל" במקום ערבים ישראלים ו"שכבות מוחלשות" במקום "שכבות חלשות", נפוצים בכתב העת. אומנם לא הכותבים ב"תיאוריה וביקורת" יצרו בדרך כלל את כל המושגים הללו, אך השימוש בהם בכתב העת זיהה אותו כמוקד ההנחלה שלהם.

בהיות "תיאוריה וביקורת" כתב עת ביקורתי, שהנחיל מושגים שאין עליהם קונצנזוס בחברה בישראל; ועל כן, הוא ספג ביקורת מצד חוגים שמרניים, בהם סוציולוגים "ממסדיים" והיסטוריונים "ישנים", לצד אישי ציבור שונים.

עקב איום בתביעה משפטית, גיליון 31 של תיאוריה וביקורת "40ל67", שעסק בכיבוש ואמור היה לצאת בסתיו 2007, יצא לאור רק באפריל 2008. שליחת מאמר לתגובה לפני פרסומו בגיליון זה, הובילה לאיום בנקיטת צעדים משפטים אשר יצר משבר במערכת "תיאוריה וביקורת" ולמשיכת שני מאמרים שהיו אמורים להתפרסם בו. משבר זה הוביל לשינוי מדיניות קבלת המאמרים לכתב העת. במסגרת המדיניות החדשה החליטה מועצת המערכת כי לא ישלחו מאמרים לתגובה חיצונית בטרם פרסום, וכי תיערך ביקורת פנימית במכון ון ליר במידה וישנם מאמרים העלולים להוביל לתביעות דיבה.[5]

גליונות נושא[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת למספר שנים, התפרסמו גיליונות נושא:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אורי רם, "הזמן של ה"פוסט": הערות על הסוציולוגיה בישראל מאז שנות התשעים", תיאוריה וביקורת, גיליון 26, אביב 2005.
  • אורי רם, הזמן של ה'פוסט', תל אביב: הוצאת רסלינג, 2006.
  • ירון אזרחי, "השיח הפוסטקולוניאלי הישראלי", קתרסיס 11, אביב תשס"ט 2009, עמ' 21-10.
  • David Cunningham, "Walking into walls", Radical Philosophy, 150: 67 - 70, July/August 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תיאוריה וביקורת-גיליון 37, כתב העת המקוון. פתח דבר, עמ' 9, פסקה שנייה
  2. ^ תיאוריה וביקורת-גיליון 41, כתב העת המקוון. פתח דבר, עמ' 9, פסקה שנייה
  3. ^ 2006, עמ' 121.
  4. ^ 2005, עמ' 249.
  5. ^ שנהב, יהודה. 2007. "למה לא כיבוש", בתוך "40ל67", תיאוריה וביקורת 31, חורף 2007.