תיאורמה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תיאורמה
Teorema.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: Teorema
בימוי: פייר פאולו פאזוליני
הפקה: מנולו בולוניני ופרנקו רוסליני
תסריט: פייר פאולו פאזוליני
שחקנים ראשיים: טרנס סטאמפ, לאורה בטי, סילבנה מנאגנו
מאסימו ג'ירוטי ואן וויאזמסקי
מוזיקה: אניו מוריקונה
צילום: ג'וזפה רוסוליני
הקרנת בכורה: 1968
משך הקרנה: 105 דקות
שפת הסרט: איטלקית

תיאורמה (במקור Teorema) הוא סרט קולנוע איטלקי משנת 1968 של הבמאי פייר פאולו פאזוליני, ובכיכובם של טרנס סטאמפ, לאורה בטי, סילבנה מנאגנו, מאסימו ג'ירוטי ואן וויאזמסקי.

זו הייתה הפעם הראשונה שפאזוליני עבד בעיקר עם שחקנים מקצועיים. בסרט זה משפחת מילנס מייצגת משפחה ממעמד גבוה אשר זוכה לביקור של הכוח האלוהי ולאחר מכן - לנטישתו. שני מוטיבים חוזרים בהקשר הזה בצורת התוכן ואמצעי המבע הם המדבר ונצח האלוהות. מאוחר יותר הרחיב פאזוליני את יצירה זו לרומן בעל אותו שם, והסרט אף עובד לאופרה על ידי ג'ורג' באטיסטלי.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטמפ מגלם דמות מסתורית אשר מופיעה בחייה של משפחה איטלקית בורגנית טיפוסית. הוא מתקשר בצורה מינית עם כל בני הבית: המשרתת הדתייה האדוקה, הבן הרגיש, האם המודחקת מינית, הבת הביישנית ולבסוף גם עם האב המיוסר. הזר נותן בשפע מעצמו ולא מבקש דבר בתמורה. בני הבית מתאהבים בו ומוצאים עצמם משוחררים מכל הבעיות שתקפו אותם בעבר. לפתע הדמות המסתורית עוזבת כלעומת שבאה וכל אחד מבני המשפחה נותר בודד ומבולבל. בני המשפחה חשים בחלל ריק שהותיר הזר בחייהם ולא מצליחים להתמודד עם התחושה הזו. האם נעשית נימפומנית, הבן הופך לאמן מיוסר, הבת מאבדת שפיותה והאב יוצא לחפש את עצמו. המשרתת, לעומת זאת, הופכת למחוללת נסים.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם יציאתו לשוק מתח הימין הדתי של הוותיקן ביקורת על תכנים מיניים בסרט. הסרט זכה בפרס מיוחד בפסטיבל ונציה בקטגוריית הסרטים הקתולים הבינלאומיים. כמובן שלאחר מכן מחה על כך הוותיקן.

מבקרים ראו את הסרט אחרת עקב הפתיחות שלו וחוסר הבהירות שלו. כותבי הריאליזם המסוים עושים שימוש בתאוריה של פאזוליני, מאוריציו ויאנו טען שכדי להבין את הסרט חייבים להשתמש ב"תרגום הולם", כיון שהדיאלוגים מעטים להפליא וכל אי הבנה מצד הצופה יכולה להסיט לגמרי מהתוכן הנתון שגם ככה מעורפל. רוב הכותבים והמבקרים לא עוסקים בטכניקה שבחר פאזוליני או באמצעי המבע שלו, אלא בטענה הפילוסופית שהוא מציג. ויאנו טוען כי פאזוליני מיועד להיות תאורטיקן ומתוך הסרט הזה בחר להתפרסם בתור "תאורטיקן קולנועי" .

אטימולוגיה של כותרת הסרט והמבנה שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש המילה תיאורמה היא – משפט. מושג זה לקוח מתחום המתמטיקה - משפט הוא הצהרה שניתן להוכיח אותה במסגרת מערכת אקסיומות מסוימת. הוכחת משפטים היא מהפעילויות המרכזיות במתמטיקה. למשפט ישנם שני חלקים: התנאים הדרושים להתקיימותו, והמסקנות שהמשפט מסיק על סמך אותם תנאים. במהלך הסרט ניתן לראות קישור ישיר בין שם הסרט למהלכים של הדמויות ולהתפתחות העלילה. שורש המילה בא מן השפה היוונית שם המשמעות למילה נרחבת יותר, אפשר להשתמש בה בכמה הקשרים: "ספקטקל" (- המחזה, מהמילה מחזה, או מפגן) ו- "אינטואיציה".

במובן זה, הסרט מכיל תבנית קבועה, הכוונה היא שיש חוקים קבועים מראש, וכל תוצאה מתקבלת על ידי נוסחה קבועה. זה מתחיל עם תמונות בסגנון תיעודי ולאחר מכן עובר אל כתוביות הפתיחה על רקע מדבר געשי, אשר מרמז להימצאות הר געש, סצנת חגיגה בבית המשפחה, חיתוכים בזמן למפעל בטון מהעבר (הוא משויך אותו אל העבר כיון שמוצג בפילטר ספיה), הצגת כל בן משפחה בשתיקה (גם בגווני ספיה), ורק אז, יש מעבר לצבע בשוט של האורח אשר יושב בחצר של בית המשפחה. החלק האמצעי מחולק לשלושה חלקים: פיתויים, וידויים וטרנספורמציה.

לא רק מבנה הסרט בנוי לפי נוסחאות אלא גם ההתפתחות הפסיכולוגית של כל דמות. כל דמות בסרט עוברת דרך פיתוי, לוידוי ומשם לשינוי. הדרך בה כל דמות עוברת שינוי במצב הנפשי שלה היא זהה. כולם נופלים אל תוך רגש עז של תשוקה מינית כלפי האורח. כל הדמויות מקיימות איתו יחסי מין. כאשר האורח עוזב, כולם, למעט העוזרת, מתוודים בפניו על רגשותיהם. בחלק האחרון של הסרט, אחרי שהוא עוזב, כל הדמויות מאבדות את הזהות שהייתה להם לפני כן. הבת נכנעת לפסיכוזה קשה. הבן הופך אובססיבי לגבי המשיכה שלו אל האורח שכבר לא קיים ועסוק בכל זמנו לצייר את התשוקה העזה שלו. האם אוספת בחורים צעירים שמזכירים את האורח במראה שלהם ומקיימת איתם יחסי מין. האב מתפשט באמצע תחנת הרכבת. העוזרת חוזרת לכפר שלה, מבצעת ניסים ומבקשת להיקבר בחיים.

פרשנות המבקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשנות רווחת בקרב חוקרי הקולנוע היא שהסרט מציג את החברה הבורגנית בכלל ואת הופעתה של תרבות הצריכה בפרט באמצעות ההתחלה של הסרט- הכתב שואל עובד מפעל של פאולו אם הוא חושב שהבורגנות תעלם בעתיד. בגלל התיעוש וקידום הטכנולוגיה, אשר בזכותה אנשי המעמד הנמוך מסוגלים למצוא עבודה. ככל שהם מוצאים מקומות עבודה, כך הם מגדילים את הפער בין המעמדות, ומקשים על המאבק לצמצום הפער. ככל שהם מרוויחים כסף, כך הם צורכים יותר.

קיימת דרך נוספת להסתכל על סצנת הראיון. בקולנוע של "הנס הכלכלי" - אשר עוסקים בויזואליות והמודרניזציה בקולנוע האיטלקי, אנג' לו מניח כי פאזוליני חשב שאפילו תמונות תיעודיות המתארות עובדות נכשלות בהצגת האמת. כמו במהדורת חדשות שיכולה להביא אל הצופים רק את האירועים שקורים על פני השטח. הצפייה בראיון עם העובדים אינה מסבירה מדוע פאולו הבעלים של מפעל ויתר עליו. זו יכולה להיות אחת הסיבות למקם את הסצנה בתחילת הסרט.

בעבודה הביוגרפיה שלו על פאזוליני, מניח אנזו סיציליאנו כי פאזוליני מבטא בסרט את מאבקו על היותו הומוסקסואל . מצד שני, ויאנו מאמין שהדגש של פאזוליני אינו על הומוסקסואליות אלא על מיניות בכלל, כיוון שהאורח מקיים יחסי מין באופן שווה עם כל אחד מבני הבית.

פירוש משכנע של הסרט הזה הוא פירוש של שעוסק בשליט המרקסיסט שבעצם נוגד את טענתו של פאזוליני אך חוקרי הקולנוע מוצאים בה הגיון. הם טוענים שפאזוליני בתור קומוניסט ותיק, רצה להעביר ביקורת על שני המעמדות , המעמד העילית הבורגני (משפחת דקדנטי) והפרולטריון הדרומי (המשרתת). באופן שבו הוא מציג את הסיפור ניכר כי הוא בז להופעתו של האדם ה'מושלם',בניית הדמות במתכונת של פוליטיקאי ערמומי ותככן שכמו הפוליטיקאי שמסתמן בהתחלה כמושיע ומהר מאד מתגלה אחרת, מצב זה מציג לדעת החוקרים את נקודת מבטו של פאזוליני על מצבה של איטליה באותם זמנים שמחכה לטענתן ל "נסיך" שינער את העניינים ויחזיר את איטליה למסלולה . הגבר הצעיר והחסון משחק ברגשותיהם של האנשים סביבו ומסמל בכך את המנהיג הערמומי שחושף את ה "אמת " ומשחרר את כל הדמויות האחרות כדי שיוכלו לממש את מלוא ה"פוטנציאל" שלהם. בסופו של דבר האב שהיה הבעלים של המפעל, יוצא למדבר לחפש את עצמו , ובו זמנית משחרר את עובדי המפעל, ובכך הופך אותם לאחראיים לגורלם.

תוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 החברה התיאטרון ההולנדי "אמסטרדם טונילגרופ" העלתה גרסה חיה לסרט -מחזה.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]