תיאזידים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Benzothiadiazine, תיאזידים הם נגזרות של מולקולה זו

תיאזידים (אנגלית: Thiazide) הם תרופות הפועלות באבובית הרחיקנית של הכליה (הטובול הדיסטלי). התיאזידים ניתנים במקרים של יתר לחץ דם או אי ספיקת לב כרונית, ולעתים ניתנים יחד עם משתני לולאה. בנוסף, עקב השפעתם על אגירת הסידן בגוף, הם ניתנים לעתים כטיפול להפחתת הסיכון לשברים בעצם הירך.

תיאזידים מעכבים את הקו-טרנספורטר של נתרן וכלוריד (Na+-Cl- cotransporter), שגורם לספיגה חזרה של יוני הנתרן והכלור לתא. כתוצאה מהעיכוב, יותר נתרן וכלוריד מופרשים בשתן, ובחלק המרוחק יותר של הטובול הדיסטלי מתרחש שחלוף מואץ של ספיגת יוני נתרן לזרם הדם, בתמורה להפרשת יוני אשלגן לשתן.

תופעות הלוואי של התרופה: היפוקלמיה (תת אשלגן בגוף), היפונתרמיה, עליה ברמת הכולסטרול והטריגליצרידים, היפרקלצמיה (יתר סידן בגוף). תרופות אלו מסוכנות במהלך הנקה.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

P medicine.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.