התיאטרון הלירי ג'וזפה ורדי
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית אופרה  |
| מיקום |
טריאסטה |
| מדינה |
איטליה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – 21 באפריל 1801 |
| תאריך פתיחה רשמי |
21 באפריל 1801 |
| אדריכל |
Gian Antonio Selva |
| קואורדינטות | 45°39′03″N 13°46′07″E / 45.6509°N 13.7687°E |
  | |
התיאטרון הלירי ג'וזפה ורדי או תיאטרו ליריקו ג'וזפה ורדי (איטלקית: Teatro Lirico Giuseppe Verdi) הוא בית אופרה בטריאסטה, איטליה, הנקרא על שם מלחין האופרות האיטלקי ג'וזפה ורדי. התיאטרון, שנבנה בכסף פרטי, החליף את התיאטרון שעמד לפניו (Cesareo Regio Teatro di San Pietro) בו היו 800 מקומות ישיבה. התיאטרון החדש שנקרא בפשטות "התיאטרון החדש" (Teatro Nuovo) והכיל 1,400 מקומות ישיבה, נחנך ב-21 באפריל 1801 בהצגת בכורה של האופרה Ginevra di Scozia מאת יוהאן סימון מאייר.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף המאה ה-18, התעורר הצורך בתיאטרון חדש בטריאסטה. מבנה התיאטרון הקודם, תיאטרו די סן פטרו, היה לקוי ובלתי ראוי לשימוש, ודלתותיו נסגרו בשנת 1800. לפני השלטון האוסטרי הייתה מונחת הצעה משנת 1795 של ג'ובאני מתאו טומאסיני לבנות תיאטרון פרטי. ביוני 1798 נחתם הסכם בו נקבע כי חלק מהכסף יגיע מהרשות המוניציפלית, וטומאסיני יחזיק בזכויות של חלק מתאי הצפייה בתיאטרון. כאדריכל מונה ג'אן אנטוניו סלבה, האדריכל של בית האופרה לה פניצ'ה בוונציה, שעיצב את האודיטוריום בצורה פרסה מסורתית. עם זאת עיצוב החוץ של הבניין והחזית, היו פשוטים מדי לטעמם של האוסטרים, והם צירפו למלאכה אדריכל נוסף, מתאו פרטש, אדריכל הלה סקאלה ממילאנו. בסופו של דבר התיאטרון החדש היה ערבובייה של עיצוב הפניצ'ה מבפנים והסקאלה מבחוץ.[1]
תוך זמן קצר התברר, שהתיאטרון החדש משרת היטב את שוכרי התאים העשירים, אך מקפח את האמנים. חדריהם היו צפופים ובלתי מספקים, וחימום הבמה הציב קשיים. גם האמצעים הטכניים היו מוגבלים. עם זאת, האולם היה אידיאלי לנשפי מחולות ותחפושות ועד מהרה אירח את כל האירועים החשובים בעיר.[2]
בין נובמבר 1805 למרץ 1806 הייתה טריאסטה תחת כיבוש צרפתי, והכובשים הטילו הגבלות ואיסורים שונים על באי התיאטרון, שבחרו להדיר רגליהם ממנו, בניגוד למה שהיה מקובל בתקופת האוסטרים. עם שוב הכיבוש האוסטרי, חזר התיאטרון לחיים, אך ב-1809 חזרו הצרפתים והתיאטרון התרוקן שוב מצופים, עד כדי כך, שביום הולדתו של נפוליאון נאלצה ההנהלה להאיר את הבית במשך כל שעות היום ולהציע כניסה חינם לכל המעוניין בשעות הערב. האוסטרים שבו ב-1813, אך חילופי אש התותחים שקדמו לשובם פגעו בחזית התיאטרון וסימניהם ניכרים בה עד היום.[3]
התיאטרון החליף את שמו מספר פעמים מאז הקמתו בשם "התיאטרון החדש". לראשונה בשנת 1821, אז הוחלף שמו ל"תיאטרון גראנדה" (Teatro Grande). תחת שם זה הוצגו בתיאטרון 2 הצגות בכורה עולמיות מאת ורדי - "שודד הים" בשנת 1848 (עם הסופרן ג'וזפינה סטרפוני, אותה ורדי נשא לאישה ב-1859, בתפקיד ראשי), ו"סטיפיליו", הפקה עליה פיקח ורדי, בשנת 1850. עוד לפני הפרמיירות הללו, תפסו האופרות של ורדי מקום נכבד על בימת התיאטרון, ובהמשך המאה נוספו עוד אופרות חשובות ברפטואר האופראי, כולל יצירות מאת פוצ'יני ווגנר.
שינוי נוסף בשם התיאטרון נעשה בשנת 1861, כאשר התיאטרון עבר מבעלות פרטית לבעלות ציבורית. התיאטרון נקרא אז Teatro Communale, ונשא את השם הזה בסוף המאה ה-19. בשנת 1881, הוגדלה תכולת התיאטרון לכ-2000 מקומות ישיבה. ההגדלה נעשתה על חשבון אזורי העמידה בתיאטרון, אך בדצמבר אותה שנה הוכרז המבנה כלא בטיחותי ונסגר לשיפוצים ועבודות חיזוק, במסגרתם הותקנה מערכת תאורה חשמלית. המבנה נפתח מחדש ב-1889 עם 1,000 מקומות ישיבה. תוך שעות ספורות ממותו של ורדי בינואר 1901, שונה שמו של התיאטרון שוב, הפעם לכבודו ולזכרו של המלחין.[4]
בין השנים 1992 ו-1997 נסגר המבנה לשיפוצים נוספים, ונפתח מחדש עם 1,300 בקונצרט VIVA Verdi שכלל קטעים מהאופרות של ורדי. בזמן השיפוצים הועברה פעילות האופרה למבנה שנבנה לצורך כך בשם Sala Tripcovich, הממשיך להציג מוזיקה קאמרית ואופרטות.
אחד האירועים החשובים בתיאטרון, הנובע מהכיבוש האוסטרי במאה ה-19, והעובדה שטריאסטה לא הייתה חלק מאיטליה עד 1918, הוא "פסטיבל האופרטה הבינלאומי", הנערך במקום מידי קיץ.
הצגות בכורה של אופרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתיאטרון נערכו הצגות הבכורה העולמיות של האופרות הבאות:
- Ginevra di Scozia, מאת יוהאן סימון מאייר, 21 באפריל 1801
- Annibale in Capua, מאת אנטוניו סאליירי, 20 במאי 1801
- Ricciarda di Edimburgo, מאת צ'זארה פוניי, 29 בספטמבר 1832
- Enrico II, מאת אוטו ניקולאי, 26 בנובמבר 1839
- שודד הים, מאת ורדי, 25 באוקטובר 1848
- סטיפליו, מאת ורדי, 16 בנובמבר 1850
- Nozze istriane, מאת אנטוניו סמרגליה, 28 במרץ 1895
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Karyl Charna Lynn, "Italian Opera Houses & Festivals", Scarecrow Press, inc. USA . 2005, ISBN 0-8108-5359-0, pp. 80-81,
- ^ Karyl Charna Lynn, "Italian Opera Houses & Festivals", p. 82
- ^ Karyl Charna Lynn, "Italian Opera Houses & Festivals", p/ 82
- ^ Karyl Charna Lynn, "Italian Opera Houses & Festivals" p. 83