תיירות בחלל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התייר השני בחלל מרק שאטלוורת'

תיירות חלל היא טיסה של אנשים אל מחוץ לאטמוספירה במימון פרטי (להבדיל מממשלתי) למטרות תענוג ופנאי.

מאז ראשית עידן החלל בשנות ה-60 של המאה ה-20 טסו לחלל יותר מ-600 אסטרונאוטים, אך כמעט כולם טסו בשליחות ומימון של סוכנויות החלל הממשלתיות השונות. בני אדם החלו לטוס לחלל למטרות תיירות במימון עצמי רק בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 ועד כה לא עלה מספרם על עשרים מהם ישראלי אחד.

מקובל להפריד בין תיירות חלל הכוללת טיסה מסלולית סביב כדור הארץ לטיסה תת-מסלולית בלבד.

תיירות חלל תת-מסלולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיסת חלל תת-מסלולית היא טיסה בה כלי הטיס מגיע לגובה החלל אך לא נכנס למסלול סביב כדור הארץ אלא חוזר לנחיתה כעבור זמן קצר. טיסת חלל תיירותית תת-מסלולית מגיעה לרוב לגובה של 80–130 קילומטר מעל פני האדמה - מספיק כדי לעלות מעל האטמוספירה כך שהשמיים הופכים מכחולים לשחורים ומלאי כוכבים גם בשעות ה'יום', כדי לראות את עקמומיות כדור הארץ וכן לחוות חוסר כבידה. בשל משכה הקצר מאוד מחירה זול בהתאם - כמה מאות אלפי דולרים לכרטיס.

פירוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי חברות מציעות כיום שירותים של טיסות חלל תת-מסלוליות:

  • וירג'ין גלקטיק, באמצעות החללית VSS Unity, החללית נישאת על ידי מטוס ייעודי לגובה רב ושם מתנתקת ממנו ומפעילה מנוע רקטי שמביא אותה על ששת הנוסעים וזוג הטייסים שבה לגובה 80–90 קילומטר, ואז חוזרת לנחיתה על מסלול נחיתה כמו מטוס רגיל. ב-2021 אחרי תקופת פיתוח ארוכה מאוד התקיימה טיסה ראשונה עם ארבעה נוסעים מעובדי החברה בהם ריצ'רד ברנסון המנכ"ל והמייסד, ב-2023 בוצעה טיסה שנייה עם ארבעה עובדים נוספים וביולי של אותה שנה היא טסה בשלישית, הפעם הייתה זו טיסה מסחרית (אך ממשלתית, ארבעת הנוסעים -שאינם עובדי החברה- טסו מטעם סוכנות החלל האיטלקית כדי לבצע ניסויים במיקרו כבידה), בהמשך השנה מתוכננות טיסות ראשונות עם תיירים במימון פרטי. יש לציין כי מתקיים דיון האם החלל מתחיל באופן רשמי בגובה 80 או 100 קילומטר [1], כך שמי שטס עם וירג'ין גלקטיק מצוי בתווך הזה ולפי ה-FAI למשל הוא אינו זכאי לתואר אסטרונאוט.
  • החברה השנייה היא בלו אוריג'ין אשר מציעה ביקור קצר בחלל באמצעות תא שמורכב על הטיל הרב פעמי ניו שפרד. הטיל משוגר היישר מעלה ומעניק לו מספיק מהירות אנכית כדי להגיע לגובה של 105–115 ק"מ ובניגוד ל-VSS Unity אין בו אמצעי ניהוג כלל כך שאת כל ששת המושבים מאיישים תיירים ואין צורך בטייסים. אחרי מספר דקות התא נופל חזרה לכדור הארץ, נבלם באמצעות מצנחים ונוחת לא הרחק מנקודת השיגור, הטיסה כולה משיגור עד נחיתה אורכת כעשר דקות. ביולי 2021 התקיימה הטיסה הראשונה בה השתתפו ג'ף בזוס מנכ"ל החברה ועוד מס' מקורבים, מאז שוגרו עוד כמה טיסות ובהם כשלושים תיירי חלל נוספים, רובם לקוחות בתשלום ומיעוטם עובדי ואורחי החברה.

תיירות חלל מסלולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לטיסה תת-מסלולית בה מגיעים לגבול החלל למשך שתיים עד חמש דקות בלבד, טיסת חלל מסלולית היא טיסה בה רכב החלל מפתח מהירות מספקת כדי להיכנס למסלול הקפה סביב כדור הארץ, משימת חלל 'אמיתית' שכזו אורכת בין ימים ספורים לכשבועיים ומחירה עשרות מיליוני דולרים לכרטיס. מטבע הדברים משך האימונים והדרישות הפיזיות לטיסה כזו מורכבים בהרבה.

סוכנות החלל האמריקאית נאס"א מעולם לא עסקה בהטסת תיירים לחלל אלא רק אסטרונאוטים בשכר מטעמה. לעומת זאת רוסקוסמוס (סוכנות החלל הרוסית) הדלה באמצעים ניאותה לכך ואכן בין השנים 2000 ו-2009 הטיסה שבעה תיירי חלל על גבי חלליות סויוז, כולם הצטרפו רק כ'טרמפיסטים' לטיסה קיימת שיעדה תחנת החלל והמחיר היה 20–30 מיליון דולר למושב.

עם השבתת מעבורת החלל האמריקאית ב-2011 הפכו חלליות סויוז הקטנות לדרך היחידה להגיע לתחנת החלל, כך שלא נותרו מושבים פנויים לתיירות חלל.

בסביבות 2020, נכנסה לראשונה לתחום השיגורים המאוישים חברה פרטית ולא סוכנות ממשלתית - ספייס איקס, כעת כשכבר לא היה מחסור במושבים פנויים ונוצר אינטרס כלכלי פרטי נסללה הדרך לחזרת טיסות התיירות אחרי הפסקה של עשור, תדירות הטיסות גדלה פי כמה ובשונה מהעבר שוגרו גם טיסות ייעודיות במיוחד לתיירות חלל.

היו תוכניות לשגר תחנת החלל אורורה שיעודה העיקרי היה תיירות. תוכניות אלו לא התממשו.

למרות העלייה בזמינות תיירות חלל נותרה בילוי לעשירים בלבד והיא עדיין עולה שלושים עד חמישים מיליון דולר לנוסע.

פירוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

... בעבודה ...

תייר החלל המסלולי הראשון היה דניס טיטו, באפריל 2001[2]. תייר החלל הישראלי הראשון היה איתן סטיבה, שתמורת החוויה שילם 55 מיליון דולר, וטס לחלל באפריל 2022[3].

... בעבודה ...

יעדי הטיסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד כה טיסות החלל הרוסיות הגיעו כולם אל תחנת החלל הבינלאומית ועגנו שם, יעדה של דרגון 2 האמריקאית היה גם הוא ברוב המקרים תחנת החלל הבינלאומית, אך חלק מהמשימות הקיפו את כדור הארץ בגובה מאות ק"מ בלי להגיע ליעד כלשהו מסוים.

במשימת Inspirition-4 חללית C207 עברה שינוי לקראת המשימה, כיוון שלא יועדה לעגון בתחנת החלל הבינלאומית. מתאם החללית הוחלף בחלון גדול בצורת כיפה בקוטר של כמטר - החלון הגדול ביותר ששוגר אי פעם לחלל.

רשימת תיירי חלל שהגיעו למסלול הקפה סביב כדור הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

# לאום שם תאריך השיגור משך חללית הערות
1. ארצות הבריתארצות הברית דניס טיטו 28 באפריל 2001 8 ימים סויוז תייר החלל הראשון
2. דרום אפריקהדרום אפריקה מרק שאטלוורת' 25 באפריל 2002 10 ימים סויוז
3. ארצות הבריתארצות הברית גרגורי אולסן 1 באוקטובר 2005 10 ימים סויוז
4. ארצות הבריתארצות הברית/איראןאיראן אנושה אנסארי 18 בספטמבר 2006 10 ימים סוויוז תיירת החלל הראשונה[4]
5. ארצות הבריתארצות הברית/הונגריההונגריה צ'ארלס סימוני 7 באפריל 2007 10 ימים סויוז
6. ארצות הבריתארצות הברית/הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת ריצ'רד גאריוט 12 באוקטובר 2008 13 ימים סויוז בנו של האסטרונאוט אוון גאריוט[5]
-. ארצות הבריתארצות הברית/הונגריההונגריה צ'ארלס סימוני 26 במרץ 2009 14 ימים סויוז תייר החלל החוזר הראשון[6]
7. קנדהקנדה גי לאליברטה (ממקימי קרקס השמש) 30 בספטמבר 2009 12 ימים סויוז [7]
11. ארצות הבריתארצות הברית ג'ארד אייזקמן, סיאן פרוקטור, היילי ארקנאו, כריסטופר סמבורסקי 16 בספטמבר 2021 3 ימים דרגון 2 משימת Inspiration 4, טיסת תיירות ייעודית ראשונה
13. יפןיפן יוסאקו מאזאווה, יוזו הירנו 8 בדצמבר 2021 12 ימים סויוז MS-20 מיליארדר יפני ועוזרו + קוסמונאוט מקצועי שהטיס אותם
16. ארצות הבריתארצות הברית קנדהקנדה

ישראלישראל

לארי קונור, איתן סטיבה, מארק פאת'י 8 באפריל 2022 17 ימים דרגון 2 משימה פרטית (Axiom-1), 3 תיירים ואסטרונאוט מקצועי אחד שהטיס אותם
17. ארצות הבריתארצות הברית ג'ון שופנר 21 במאי 2023 9 ימים דרגון 2 תייר חלל אחד, 2 אסטרונאוטים סעודיים במימון מדינתי ואסטרונאוט מקצועי אחד שהטיס אותם

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תיירות בחלל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]