תיירות בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
העיר הדרומית אילת היא אחת מערי התיירות המובילות בישראל
רצועת החוף של תל אביב המרכזת בתי מלון רבים

תיירות בישראל מהווה מרכיב חשוב בהכנסות המדינה וכוללת את תיירות הפנים ואת המבקרים בישראל ממדינות אחרות. ערי התיירות המובילות בישראל הן ירושלים, תל אביב, אילת וטבריה, והאתרים המובילים מחוץ לערים הם ים המלח ומצדה. במשך השנים, הושפעה התיירות בצורה משמעותית מהמצב הגאו-פוליטי-ביטחוני בישראל. בשנים האחרונות חלה עלייה הדרגתית במספר התיירים בישראל, כשהשיא השנתי בכל הזמנים היה ב-2011 עם 2.8 מיליון תיירים, וסך כולל של 3.4 מיליון מבקרים (עליה של 21% בהשוואה ל-2009). בשנת 2012 חלה עלייה נוספת כאשר בכל חודש נשבר שיא המבקרים שנקבע בחודש הקודם לו. ביולי 2012 נכנסו לישראל 300 אלף תיירים, 8% יותר מאשר ביולי 2011, ומספר שיא של תיירים לחודש‏[1]. יתרונותיה התיירותיים של מדינת ישראל כוללים תשתית תיירות ענפה, אקלים נוח ומגוון, וריכוז גבוה של אתרים היסטוריים, דתיים וארכאולוגיים, כמו גם אתרי טבע ותרבות רבים, בשטח קטן יחסית.

התיירות הנכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כניסת תיירים לישראל (באלפים)‏[2][3]

תיירים בקרבת העיר העתיקה בירושלים, 2007

התיירות הנכנסת מוגדרת על ידי המרכיבים הבאים:

  • תנועה אל תוך מדינת ישראל
  • של בעלי דרכון שאיננו ישראלי
  • דרך מעברי הגבול המוסדרים
  • ששהו בישראל יותר מיום אחד (אלו ששהו פחות מיום אחד מוגדרים "מבקרי יום")

ב-2011 נכנסו לישראל 2.8 מיליון תיירים. עיקר התנועה נעשתה דרך נתב"ג (כ-84% ב-2011‏[2]). נמל תעופה נוסף המשמש את התיירות הנכנסת הוא נמל תעופה עובדה, הפועל בעיקר עבור טיסות השכר מאירופה של תיירים המגיעים לנופש באילת. תיירות נכנסת בהיקפים קטנים יותר עושה דרכה לישראל דרך המעברים היבשתיים גשר אלנבי ומעבר טאבה, ומעברים שנפתחו בעקבות הסכם השלום בין ישראל לירדן ב-1994: מעבר יצחק רבין (ערבה) ומעבר נהר הירדן (גשר שיח' חוסיין). בשנת 2011 כ-10% מכלל התיירים הגיעו דרך מעברים אלו‏[2].

שערי כניסה נוספים לתיירות הנכנסת הם נמלי הים של חיפה ואשדוד - המאפשרים, בין השאר, סיורים חד יומיים או דו יומיים של ספינות הטיולים (cruise ships).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמת המדינה ועד 2011 הגיעו לישראל 65 מיליון תיירים בסך הכל. כ-83% מתוכם הגיעו מאז שנות השמונים. בשנות ה-50 של המאה ה-20 נכנסו לישראל כ-50 אלף תיירים בממוצע בשנה. למרות התפתחויות מרשימות שנרשמו בענף התיירות, בעיקר מאז 1967, ידעה התיירות הנכנסת תנודתיות שהושפעה בעיקר מאירועים ביטחוניים. ניתן לראות מתאם בין כניסת התיירים לישראל לבין המצב הגאו-פוליטי והביטחוני ששרר בישראל באותם ימים: סיום האינתיפאדה הראשונה, מלחמת המפרץ, הסכמי אוסלו (עד 1995), רצח רבין והפיגועים בשנות ה-90 של המאה ה-20 ובשנת 2000, האינתיפאדה השנייה, מלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת יצוקה. משברים אלה הביאו לפיטורים נרחבים של עובדים שכירים במלונות ובסוכנויות נסיעות. בתקופות משבר בלט בחסרונו מנגנון הגנה כלכלי על העוסקים בענף, ותקופות ההתאוששות היו מלוות בירידה ברמת השירותים המקצועיים - כתוצאה מפרישת עובדים מנוסים בעיתות המשבר.

נכון ל-2010[3], 29% מהתיירים היו מאירופה, 29% מאמריקה. מארצות הברית לבדה הגיעו כ-22% מהתיירים בישראל. כ-10% מהתיירים בישראל היו מרוסיה וכמות דומה מצרפת (ממנה מגיע אחוז התיירים היהודים הגבוה ביותר מאותה המדינה, כ-74%). מטרות הביקור העיקריות היו עניין דתי (38%), תיירות ובילוי (28%), ביקור קרובים (17%), עסקים וכנסים (15%). בכותל המערבי ביקרו 77% מהתיירים מחו"ל, 60% בויה דולורוזה, 54% בתל אביב, 49% בים המלח, 42% באזור ים כנרת, ו-15% באילת.

מתוך 300,000 מבקרים שהגיעו לישראל ביולי 2012, מספר התיירים הרב ביותר הגיע מארצות הברית (70,000) ולאחר מכן מרוסיה (30,000), בעקבות ביטול הצורך בויזה מרוסיה ואוקראינה. ירושלים המשיכה להוביל בתור היעד המרכזי של התיירים, כאשר 80% מהם הגיעו לבקר בה.

תיירות הפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטיילים ישראלים בנחל הבניאס בגליל העליון

תיירות הפנים מהווה חלק נכבד בתיירות בישראל. משפחות ישראליות רבות יוצאות לטייל ברחבי הארץ באופן קבוע, באתרי רשות הטבע והגנים והפארקים הלאומיים. צפון ישראל (בעיקר הגליל, אזור הכנרת ורמת הגולן) נחשב לאזור נוח יותר מבחינת מזג האוויר וכן מבחינת שירותי התיירות והאירוח (בעיקר לינה בצימרים ולא בבתי מלון). בשנים האחרונות חלה עלייה במספר הישראלים והתיירים המבקרים בדרום המדינה באזור הנגב והרי אילת, ושירותי התיירות התפתחו בצורה משמעותית.

בישראל גם קיימים אלפי עסקים קטנים המהווים מוקדים תיירותיים, המייצרים ומשווקים מזון בתוצרת עצמית - זיתים, גבינות, שמן, יין, לחמים ועוד.

ב-2010 כ-49% מהלינות של ישראלים במלונות היו בעיר אילת, ו-16% במלונות שעל שפת ים המלח.

כמות הלינות בישראל (2008)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמות הלינות בישראל ב-2008
מאפיין כמות שינוי לעומת 2007 הערות
סה"כ לינות 22 מיליון 6% +
לינות של תיירים מחו"ל בבתי מלון 10.3 מיליון 22% + מהווה כ-47% מכלל הלינות
לינות של ישראלים בבתי מלון 12 מיליון 5% - מהווה כ-53% מכלל הלינות
לינות של ישראלים בכלל אמצעי האכסון 14 מיליון 3% - ממוצע של 2.3 לינות בחופשה – כלומר 6 מליון יציאות של ישראלים לנופש. עליות נרשמו באכסניות נוער ובתי ספר שדה, באירוח הכפרי לא נרשם שינוי
תפוסה שנתית ממוצעת בבתי מלון 66% 7% +
סך התרומה הכלכלית של ענף תיירות הפנים לכלכלת ישראל 10 מיליארד 7% +
מספר המועסקים בענף התיירות 90,000 איש 10% + בתוכם גם המועסקים בענף המלונאות.
מספר המועסקים בענף המלונאות 30,000 איש 7% + היתר מועסקים בענפים אחרים: מסעדות, בתי קפה, חנויות, תחבורה
היצע אמצעי אכסון ב-2008
אמצעי אכסון כמות קיבולת הערות
בתי מלון 334 45,000 חדרים 77% מסך חדרי האירוח
תיירות כפרית 8,000 יחידות אירוח 12% מסך חדרי האירוח
אכסניות נוער 27 6,000 מיטות
בתי ספר שדה 13 3,000 מיטות

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עמוס כרמל, מלון אורחים: ספר תולדות המלונאות בארץ-ישראל, הוצאת איגוד המלונאות בישראל, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]