תיירות מין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תיירות מין היא תיירות המתאפיינת בביקור במדינות שונות ובמקומות שונים במטרה לצרוך שירותי מין, המוצגים לעתים כחלק מהאטרקציות התיירותיות שמציעה המדינה. לרוב מדובר במדינות עולם שלישי בהן נפוץ העיסוק בזנות, ולקוחותיהן המרכזיים הם תיירים מערביים (בעיקר גברים), החשים לעתים כי צריכת הזנות לגיטימית יותר בשל אוירת החופשה והמרחק הרב מארץ המוצא.

תיירות המין הולכת וגדלה ברחבי העולם. המדינות הפופולריות ביותר כיעד לתיירות מין הן תאילנד, ברזיל, סרי לנקה, הרפובליקה הדומיניקנית, קוסטה ריקה, וקניה‏‏.

היחס לתיירות המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיירות המין נפוצה בעיקר בערים, ובמיוחד באזורים שבהם העוני והאבטלה נפוצים והממשלות בהם "רעבות" לכסף זר ולכן לעתים מעלימות עין מפעילות זו. החוקרת בריטית בשם Garofalo‏‏[1]‏‏,טוענת שהיחס של השלטון כלפי תיירות המין במדינות השונות הוא יחס אמביוולנטי. מצד אחד היא מדוכאת ומן הצד השני היא מקודמת על ידי המדינה. הסיבה לדיכוי נובעת מהעובדה כי תיירות זו נחשבת להרסנית ולרוב גם לא חוקית, אך מן הצד השני היא מקודמת בשל היותה מכונה משומנת היטב המכניסה כסף רב למדינה בה היא מתקיימת.

תיירות מין לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שרוב תיירי המין הם גברים, בשנים האחרונות מתקיימת גם תעשיית מין לנשים.[2] יעדי הנסיעה הנפוצים הם ג'מייקה, האיים הקאריביים ומדינות באפריקה. חוקרים מעריכים כי ההערכה היא של כ-650,000 נשים מערביות שהיו מעורבות בתיירות מין משנת 1980 ועד היום, רובן אף לקוחות חוזרות‏‏[3].

תיירות מין ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מתעשיית תיירות המין, נעשה ניצול של ילדים לשם פדופיליה. לפי העיתונאית Bagnall‏‏[4] נראה כי כ-2 מיליון ילדים ברחבי העולם הפכו קורבנות של תעשייה זו. ארגון ECPAT מעריך כי יותר ממיליון ילדים ברחבי העולם נכנסים לתחום מדי שנה‏‏[5]. כדי לצמצם את התופעה מדינות רבות חוקקו חוקים על מנת לאפשר העמדה לדין בגין התעללות ופגיעה מינית בקטינים גם אם ההתעללות נעשתה במדינה שאין לה שום חוק הגנת הקטין. ברובן הכמעט מוחלט של מדינות העולם יש חוק האוסר על תיירות מין קטינים מתחת לגיל 18, אף שיש מדינות בהן ההגבלה היא מגיל 16, או אף 14.

מעמדה החוקי של תיירות המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינות אוסטריה, גרמניה, הולנד, הונגריה, יוון, טורקיה, שווייץ, במחוזות מסוימים במדינת נבדה שבארצות הברית ובמדינות קווינסלנד, ניו סאות' ויילס ו-ויקטוריה שבאוסטרליה הזנות ממוסדת, מפוקחת ומוכרת כמקצוע לכל דבר‏‏. במדינות שבהן העיסוק בזנות חוקי, גם תיירות המין היא חוקית, במסגרת המגבלות החלות על העיסוק בזנות. גם במדינות אלה תיירות מין לשם פדופיליה או שמעורב בה סחר בנשים, אסורה.

בארצות הברית, לעומת זאת, זנות היא בלתי חוקית, למעט אזורים מסוימים של המדינות נבדה ורוד איילנד. אלה הפכו ליעד תיירות מין מרכזיים בעבור האמריקאים בגלל אופיין של המדינות. בניגוד לשאר מדינות העולם, בארצות הברית קיים חוק נגד "שידול לזנות", כלומר הלקוח השוכר זונה הוא המבצע את העבירה. בישראל, לעומת ארצות הברית, הן הזונה והן הלקוח אינם מבצעים עבירה, אלא רק מי שמרוויח מכך בעקיפין, משמע הסרסור שלה, בעל בית הזונות ועוד.

תיירות מין בתאילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאילנדיות מציעות שירותי מין לתיירים בפאטאיה

תיירות המין בתאילנד נהפכה בשנים האחרונות לנפוצה ביותר. על פי ההערכות, מתוך 14 מיליון תיירים המגיעים לתאילנד מדי שנה, כארבעה מיליון גברים מגיעים, בין השאר, למטרת תיירות מין. בנוסף, רבים המגיעים לתאילנד למטרת טיול בלבד לא יפסחו ברוב המקרים על האטרקציות המיניות שהיא מציעה במועדוני החשפנות ובמכוני הליווי, הנתפסים לעתים כחלק מ"חוויית הטיול" במדינה.

תיירות המין בתאילנד היא תעשייה המגלגלת הון כספי רב לקופת המדינה. לפי ההערכות המתונות ביותר, היא מזרימה לכלכלת המדינה לפחות 100 מיליון דולר בשנה. המוקדים העיקריים של תיירות המין בתאילנד הם בנגקוק, פוקט, פאטאיה והאי קו סמוי.

תיירות המין בתאילנד החלה לפרוח במלחמת וייטנאם, כאשר החיילים האמריקאים חזרו מהקרב ומילאו את הבארים והמועדונים, השתמשו ב"שירותיהן" של הנשים וכך כאשר חזרו לארצם השמועה נפוצה.

בתרבות התאילנדית הזנות היא בילוי גברי מקובל. מחקרים טוענים כי כ-75 אחוז מהגברים בתאילנד הולכים לזונה באופן קבוע. ההערכות כיום הן שיש כשני מיליון נשים העוסקות בזנות. מחציתן נושאות את הנגיף HIV, הגורם למחלת האיידס. בשוק זה מנוצלים כ-35 אלף ילדים מתחת לגיל 15, יותר ממחציתם כבר נדבקו באיידס.

בניגוד למה שנהוג לחשוב, הזנות בתאילנד אינה חוקית. חל שם איסור על סרסרות ועונש חמור על העסקת ילדים בזנות קיימים משנת 1960, אך בפועל אין ענישה של ממש, ובפרט לא ענישה כלפי הלקוחות עצמם[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏Garofalo, G .(2005). Review: Bodily "Sex tourism, marginal people and liminalities" Feminist interventions, 81,131-132.‏
  2. ^ ‏ברנן, ד. (2006). "סקס תמורת ויזות". בתוך: ארנייך, ב והוכשילד, א. (עורכות). האישה הגלובלית (עמ' 218-199). תל אביב: בבל.‏
  3. ^ http://english.pravda.ru/society/sex/29-06-2007/94318-sex_tourism-0‏
  4. ^ ‏Janet Bagnall work=Montreal Gazette (2007). "Sex trade blights the lives of 2 million children; Canada is not doing enough to fight the international scourge of sex tourism". ‏
  5. ^ http://www.drclas.harvard.edu/revista/articles/view/5*‏
  6. ^ http://www.masa.co.il/article/159/%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%91%D7%AA%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%A0%D7%93‏