תיירי הנרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תיירי הנרי
Thierry Henry Manchester United vs MLS All Stars (cropped).jpg

תיירי הנרי במשחק של ה-MLS All-Stars
מידע אישי
שם מלא תיירי דניאל הנרי
תאריך לידה 17 באוגוסט 1977 (בן 37)
מקום לידה לז אולי שבצרפת
גובה 1.88 מטר
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
1983 - 1989
1989 - 1990
1990 - 1992
1992
1992 - 1995
סי.או לז אולי
יו.אס פלאזו
ורסאי
קלרפונטן
מונאקו
מועדונים מקצועיים*
1993 - 1998
1999
1999 - 2007
2007 - 2010
2010 -
2012
מונאקו
יובנטוס
ארסנל
ברצלונה
ניו יורק רד בולס
ארסנל
105 (20)
16 (3)
254 (174)
80 (35)
112 (46)
4 (1)
נבחרת לאומית
1997 - 2010 צרפת 123 (51)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד ומעודכן לתאריך 11 באוגוסט 2014

תיירי דניאל הנריצרפתית: Thierry Daniel Henry - נהגה: טְיֶירי אַנְרִי; נולד ב-17 באוגוסט 1977) הוא כדורגלן צרפתי המשחק בעמדת החלוץ בקבוצת הכדורגל ניו יורק רד בולס.

הנרי נולד וגדל בלז אולי, פרוור של פריז, שם שיחק בילדותו במספר קבוצות מקומיות וגילה פוטנציאל גדול כחלוץ. מונאקו זיהתה את כשרונו ובמדיה הופיע לראשונה כמקצוען. לאחר ששיחק במונאקו, עבר הנרי לשחק באלופת איטליה דאז, יובנטוס. בתום עונה בודדת בקבוצה הצטרף לארסנל.

בארסנל זכה הנרי לתהילה ככדורגלן. הוא הפך למלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים, שלזכותו 228 שערים בכל המסגרות. הנרי זכה עם ארסנל בשתי אליפויות, שלושה גביעים אנגליים, היה מועמד פעמיים לכדורגלן השנה בעולם, נבחר פעמיים לכדורגלן השנה בליגה האנגלית על פי בחירת הכדורגלנים ושלוש פעמים לכדורגלן השנה בליגה האנגלית על פי בחירת העיתונאים. בשתי עונותיו האחרונות בארסנל כיהן כקפטן הקבוצה, והוביל אותה לגמר ליגת האלופות לשנת 2006. ביוני 2007, לאחר שמונה שנים בלונדון, עבר הנרי לברצלונה, עמה זכה בפעם הראשונה בליגת האלופות.

הנרי הפגין את כישוריו גם במדי הנבחרת הצרפתית, עמה זכה במונדיאל 1998 וביורו 2000. באוקטובר 2007 הוא שבר את שיאו של מישל פלטיני כמלך השערים של הנבחרת בכל הזמנים.

משפחתו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריו של הנרי נולדו בשני איים קריביים השייכים לצרפת. אביו, אנטואן הנרי, היגר מגוואדלופ, ואמו, מריס הנרי, היגרה ממרטיניק. הוא נולד וגדל בסביבה העירונית של העיר לז אולי, בפרוור של פריז. על אף היות המקום פרבר עני יחסית של פריז, בלז אולי היו להנרי תנאים טובים יחסית לפיתוח כשרונו, כולל מספר קבוצות ילדים מקומיות ותשתיות אימון חדישות‏[1]. עוד כשהיה בן שש הפגין הנרי פוטנציאל יוצא דופן, מה שהביא את קלוד שזל לגייס אותו לקבוצה המקומית "סי.או. לז אולי". אביו לחץ עליו להגיע לאימונים, אף-על-פי שהילד לא נמשך במיוחד לכדורגל‏[2]. בשנת 1989 הצטרף הנרי ל"יו.אס. פאלזו", קבוצה מקומית נוספת מהקומונה השכנה ששיחקה אז בליגות הנמוכות בצרפת, אך אחרי שנה הייתה מחלוקת בין המועדון לאביו, ולכן הנרי עבר ל"וורסאי שאטיון", קבוצה מקצוענית-למחצה, לשנתיים. מאמן "יו.אס פלזו", ז'אן מרי פנזה, המדריך לעתיד של הנרי, עבר עמו לשם.

קריירה קבוצתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי במדי ארסנל, במשחק נגד צ'רלטון אתלטיק בשנת 2006

מונאקו (1992 - 1998) ויובנטוס (1999)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990 שלחה קבוצת מונאקו את אחד מציידי הכשרונות שלה לצפות במשחק של הנרי. הנרי הבקיע את כל ששת שערי קבוצתו, ורסאי שאטיון, וזו ניצחה 6-0. מאתר-הכשרונות הציע לו להצטרף למונאקו ללא מבחני קבלה, ולאחר מכן ביקש שהנרי ישלים קורס בודד במקצוע שייבחר באקדמיית הכדורגל קלרפונטן היוקרתית. לאחר סיום הקורס הצטרף למונאקו של ארסן ונגר כשחקן נוער. לאחר מכן חתם הנרי על חוזה מקצועי עם הקבוצה וערך את הופעת הבכורה שלו בשנת 1994. מכיוון שהאמין שמהירותו, שליטתו בכדור וכשרונו יעזרו לו להביס את מגני הקבוצות היריבות, שיבץ ונגר את הנרי כקיצוני שמאלי, שחקן שמשחק בעיקר בצדו השמאלי של המגרש ומנסה לפרוץ את ההגנה בעזרת כדרור ומהירות. בעונתו הראשונה במדי מונאקו הבקיע הנרי שלושה שערים ב-18 הופעות.

ונגר החל לחפש אחר העמדה המתאימה ביותר להנרי, ובשלב מסוים שקל לשנות את תפקידו לחלוץ, עם עזיבתו של החלוץ הבכיר בקבוצה, סוני אנדרסון. בחסות מאמנו זכה הנרי בתואר השחקן הצרפתי הצעיר הטוב ביותר של שנת 1996. בעונת 1996/1997 הבקיע הנרי תשעה שערי ליגה ועזר למועדון לזכות באליפות צרפת. בעונת 1997/1998 היה להנרי תפקיד מפתח בהובלת הקבוצה לחצי גמר ליגת האלופות, ובין היתר גם קבע שיא צרפתי בכך שהבקיע שבעה שערים בתחרות‏[3]. בעונתו השלישית במונאקו נקרא הנרי לסגל נבחרת צרפת, ולקח חלק בזכיית הנבחרת במונדיאל 1998. גם בתקופה ששיחק במונאקו המשיך הנרי בביצועיו המרשימים, ובמשך חמש עונותיו עם המועדון הצרפתי הבקיע 20 שערי ליגה ב-105 הופעות.

בינואר 1999 עזב הנרי את מונאקו ועבר ליובנטוס, אשר שילמה עבורו 10.5 מיליון פאונד - סכום נאה לשחקן בגילו באותה עת‏[2]. ביובנטוס שיחק הנרי כקיצוני, אך בגלל חוסר יכולתו להתמודד עם שחקני ההגנה של הליגה האיטלקית בתפקיד שהוצב בו, הבקיע רק שלושה שערים ב-16 הופעות.

ארסנל (1999 - 2007)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי שימש קפטן ארסנל לאחר מעברו של פטריק ויירה ליובנטוס ב-2005.

לאחר שלא הצליח להתבסס באיטליה, נמכר כרטיס-השחקן של הנרי על ידי יובנטוס באוגוסט 1999 לארסנל במחיר של 10.5 מיליון פאונד, שם חזר שוב לעבוד עם מאמנו לשעבר במונאקו, ארסן ונגר, שהיה משוכנע שכשרונו של הנרי מצדיק את מחירו‏[4]. ונגר העביר את הנרי לתפקיד חלוץ, מהלך שהניב תוצאות מעולות בשנים לאחר מכן. אף-על-פי-כן, כאשר לא הצליח להבקיע בכל שמונה הופעותיו הראשונות בקבוצה, עלו ספקות לגבי יכולתו להסתגל למשחק הקשוח והזריז של הכדורגל האנגלי. לאחר מספר חודשים קשים באנגליה, התוודה הנרי שנאלץ "ללמוד את כל אמנות ההבקעה מחדש"‏[1]. הספקות בטלו כאשר סיים את עונת 1999/2000 עם כמות מרשימה של 26 שערים.

בעונת 2000/2001 סיים הנרי כמלך השערים של הקבוצה. ארסנל, שהייתה לה ההתקפה הטובה ביותר בליגה, הצליחה להיצמד ליריבתה הגדולה מנצ'סטר יונייטד, אך בסופו של דבר הפסידה במרוץ האליפות; משום כך, נותר הנרי מתוסכל מכך שעדיין לא עזר לקבוצה לזכות בתואר כלשהו‏[4].

עונת 2001/2002 הייתה מוצלחת במיוחד עבור ארסנל והנרי. ארסנל, עם הנרי בחוד ההתקפה, זכתה ב"דאבל" שלישי בהיסטוריה של המועדון. נוסף לזכייה בתאריו הראשונים עם המועדון, הוכתר הנרי כמלך השערים של הליגה, עם 24 שערים. אוהדי נבחרת צרפת שאפו שהנרי, יחד עם זינדין זידאן, יובילו את הנבחרת לזכייה במונדיאל 2002, בעקבות יכולתו הטובה במדי קבוצתו, אך אלופת העולם לא הצליחה לעבור את שלב הבתים וכך נכשלה בהגנה על התואר‏[4].

עונת 2002/2003 הייתה מוצלחת אף יותר מקודמתה עבור הנרי, שהבקיע 42 שערים ו"בישל" 23 נוספים. הנרי זכה עם ארסנל בגביע האנגלי בפעם השנייה ברציפות. על אף שעמדה בראש הליגה האנגלית במשך רוב העונה, איבדה ארסנל את יתרונה, ולבסוף מנצ'סטר יונייטד זכתה בתואר. במשך העונה התחרה הנרי ברוד ואן ניסטלרוי ממנצ'סטר יונייטד על תואר מלך השערים של הליגה, אך בסופה הפסיד לו בהפרש של שער בודד. בתום העונה נבחר הנרי ככדורגלן השנה בליגה האנגלית על ידי השחקנים ומטעם העיתונאים. כאשר זכה הנרי בתואר סגן שחקן השנה בעולם לשנת 2003, התבסס מעמדו כאחד משחקני הכדורגל הטובים בעולם‏[5].

בעונת 2003/2004 היה הנרי שחקן מפתח בעונה מוצלחת של הקבוצה. בזכות שיתוף פעולה עם שחקנים כגון דניס ברגקאמפ, פטריק ויירה ורובר פירס הייתה ארסנל הקבוצה הראשונה במאה השנים האחרונות שסיימה את העונה ללא הפסד בליגה, ובתוך כך גם זכתה באליפות. מלבד בחירתו בשנית ככדורגלן השנה לפי התאחדות השחקנים והתאחדות העיתונאים, הנרי נבחר לסגן שחקן השנה בעולם לשנת 2004, בדומה לשנה שקדמה לה. הנרי, אשר הבקיע 39 שערים בכל המסגרות, סיים כמלך השערים של הליגה, וכן בתואר "נעל הזהב האירופית". למרות זאת, בדומה לשנת 2002, הנרי כשל בהובלת הנבחרת הלאומית ביורו 2004.

בעונת 2004/2005 איבדה ארסנל את האליפות לצ'לסי, והתנחמה בזכייה בגביע האנגלי. הנרי שמר על שמו כאחד החלוצים המובילים באירופה כשסיים שוב כמלך שערי הליגה, ועם 31 שערים בכל המסגרות, הוא זכה בנעל הזהב האירופית במשותף עם דייגו פורלאן. בעקבות עזיבתו של פטריק ויירה באמצע 2005 הציבו את הנרי בתפקיד הקפטן כדי לקשור אותו לקבוצה, אף על פי שהעמדות המועדפות לתפקיד כמנהיגי הקבוצה הן ההגנה או הקישור, שלשחקנים בהן מיקום טוב יותר העוזר להם להבין את המשחק. בתפקידו כקפטן, היה עליו להנהיג את שאר שחקני הקבוצה, שרובם היו צעירים וחסרי ניסיון‏[2].

עונת 2005/2006 הייתה עונה מוצלחת עבורו. ב-17 באוקטובר 2005 הבקיע הנרי שני שערים במשחק מול ספרטה פראג בליגת האלופות, ובכך שבר את שיאו של איאן רייט כמלך שערי הקבוצה בכל זמנים, עם 185 שערים בקבוצה. ב-1 בפברואר 2006 הבקיע הנרי שער לרשתה של וסטהאם יונייטד, שהעלה את סך שעריו בליגה ל-151, ובכך שבר את שיאו של השחקן קליף באסטין כמלך השערים של הקבוצה בליגה. הנרי הבקיע מעל ל-100 שערים באצטדיון הייבורי, הישג שאין כמוהו בהיסטוריה של המועדון, והישג ייחודי בפרמייר ליג. הוא סיים את העונה כמלך שערי הליגה‏[2] וזכה בפעם השלישית בקריירה בפרס כדורגלן השנה של התאחדות העיתונאים.

למרות הצלחתו האישית של הנרי, קבוצתו כשלה שוב בניסיונה לזכות באליפות הליגה. הישג השיא של הנרי בליגת האלופות בתקופתו עם ארסנל היה ההגעה לגמר הטורניר במאי 2006. ארסנל הפסידה לברצלונה, ובכך סיימו עונה נוספת ללא אליפות או גביע. דבר זה, בשילוב עם חוסר ניסיונם של שחקנים רבים בקבוצה, הוביל להשערות רבות כי הנרי יעבור למועדון אחר. למרות זאת, הוא הכריז על אהבתו למועדון וחתם על חוזה לארבע שנים, ואף אמר שיישאר בארסנל לנצח. סגן יושב-ראש הקבוצה, דיוויד דין, חשף כי לפני שהנרי חתם על הארכת החוזה דחתה הנהלת ארסנל שתי הצעות של 50 מיליון פאונד ממועדונים ספרדיים‏[6]. אילו ההעברה הייתה מתממשת, היא הייתה היקרה ביותר בכל הזמנים, אף יותר מזו של זינאדין זידאן שעבר מיובנטוס לריאל מדריד בתמורה ל-47 מיליון פאונד‏[6].

את רוב עונת 2006/2007 החמיץ הנרי עקב פציעות. הוא הספיק להבקיע 10 שערים ב-17 משחקי ליגה במדי ארסנל לפני הופעתו האחרונה בעונה בפברואר. לאחר שסבל מפציעות בברכיו, רגליו וגבו, נקבע כי הוא כשיר לשחק, והוא נכנס כמחליף בדקות האחרונות במשחק ליגת האלופות נגד פ.ס.ו איינדהובן, אך החל לצלוע זמן קצר לאחר כניסתו. סריקות ביום שלמחרת גילו כי יזדקק לשלושה חודשי החלמה לפחות עקב פציעות חדשות במפשעה ובבטנו. כתוצאה מהפציעות נאלץ הנרי להחמיץ את יתר העונה. ונגר ייחס את הגורם לפציעותיו המרובות של הנרי למספר המשחקים הרב והעומס בעונה הקודמת, שכן הנרי השתתף במספר רב של תחרויות; הוא חזר והדגיש כי הנרי יישאר במועדון ויתאקלם מחדש בקבוצה בעונת 2007/08‏‏[7].

ברצלונה (2007 - 2010)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי בקאמפ נואו

ב-25 ביוני 2007, לאחר סדרת שמועות והכחשות, הועבר הנרי לברצלונה בתמורה ל-16.1 מיליון פאונד‏[8]. הוא חתם על חוזה לארבע עונות, ובעיתונות דווח כי משכורתו 6.8 מיליון אירו לעונה‏[9]. כמו כן, נחשף כי הסכום הנקוב בסעיף השחרור שלו הוא 125 מיליון אירו. הנרי הסביר שעזיבתו של דין ואי-הוודאות המתמשכת בנוגע לעתידו של ונגר הן הסיבות לעזיבתו; כמו כן, הוא לא היה מרוצה ממספר התארים בהם זכתה ארסנל, והעובדה שהיא הייתה תלויה בו באופן משמעותי‏[10]. הנרי עזב את ארסנל כמלך שערי הקבוצה בליגה בכל הזמנים עם 174 שערים, וכמלך שעריה במסגרות האירופיות עם 42 שערים‏[2].

הנרי פתח היטב את העונה בקבוצה החדשה. ב-19 בספטמבר 2007 הבקיע את שערו הראשון בעונה במשחק ליגת האלופות מול ליון, שבו ניצחה ברצלונה 3-0. הוא המשיך את ביצועיו הטובים בשלושער מול לבאנטה. למרות הפתיחה המוצלחת, עם הצבתו כשחקן כנף במשך רוב העונה, לא הצליח הנרי לחזור על הישגיו הגדולים בארסנל. יתר על כן, הייתה זו העונה השנייה ברציפות שבה לא זכתה ברצלונה בתואר משמעותי. מבחינה אישית, סיים הנרי את העונה כמלך השערים של קבוצתו עם 19 שערים, אחד יותר מסמואל אטו ושלושה יותר מליונל מסי, שני שחקני התקפה בולטים של ברצלונה.

בקיץ 2008 היו ספקולציות לגבי עזיבתו של הנרי בחזרה לליגה האנגלית, אך הוא נשאר לבסוף בברצלונה. את עונת 2008/2009 פתח הנרי בצורה לא טובה, כאשר מיעט להבקיע שערים בפתיחת העונה. עם זאת, יכולתו השתפרה בהמשך, ועונתו השנייה בברצלונה הייתה מוצלחת בהרבה מעונתו הראשונה. הוא כבש 19 שערי ליגה, בהם שלושער מול ולנסיה, והיה חלק מרכזי בזכייתה של קבוצתו באליפות ספרד ובגביע המלך הספרדי. הנרי כבש באותה עונה שישה שערים בליגת האלופות, וזכה עם ברצלונה בטורניר, לאחר ניצחון בגמר על מנצ'סטר יונייטד. הייתה זו זכייתו הראשונה בקריירה בתואר זה.

בעונה הבאה כשל הנרי בשחזור היכולת מהעונה שקדמה לה. בתחילת העונה מעמדו בהרכב היה זהה, אך מעמדו בהרכב ירד לאחר פציעה בירך הימני באמצע אוקטובר, שהשביתה אותו מעל לשבועיים‏[11]. יכולת דלה שלו לאחר ההתאוששות מהפציעה, לצד עלייתו של השחקן הספרדי הצעיר פדרו רודריגס, הובילו להחלטת המאמן ז'וזפ גוארדיאולה לשתף את הנרי פחות במשחקי הקבוצה. הנרי פתח ב-15 משחקי ליגה בלבד באותה עונה, והצליח להבקיע ארבעה שערים בודדים - שניים מתוכם מול הקבוצה שסיימה במקום האחרון בליגה, חרס[12].

ניו יורק רד בולס (2010 - היום)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי במדי הרד בולס ב-2010

ביולי 2010, לאחר סיום מונדיאל 2010, עבר הנרי לניו יורק רד בולס מה-MLS האמריקנית. את הופעת הבכורה שלו ב-MLS ערך ב-31 ביולי במשחק נגד קבוצת יוסטון דינמו שהסתיים בתיקו 2-2 ובמהלכו בישל את שני שערי קבוצתו. ב-16 בספטמבר 2010 פצע את הכדורגלן קווין הרטמן ממועדון הכדורגל דאלאס בעת שחגג הבקעת שער, ועל כך נקנס הנרי על סך 2,000 דולר בשל התנהלות חסרת אחריות‏[13]
במהלך תקופת הפגרה של עונת ה-MLS שב הנרי למגרשי האימונים של ארסנל כדי לשמור על כושרו הגופני‏[14].
ב-17 בפברואר 2012 חזר הנרי לרד בולס על מנת להתכונן לעונת 2012 של ה-MLS.
ב-31 במרץ 2012 הבקיע הנרי את השלושער הראשון שלו ב-MLS בניצחון 5-2 על מונטריאול אימפאקט‏[15]. הוא זכה בתואר "שחקן ה-MLS של החודש" באותו החודש.
ב-2012 העלאת המשכורת הבסיסית שלו אצל הרד בולס, 5 מיליון דולר (5.6 מיליון דולרים מובטחים), הפכה אותו לשחקן בעל השכר הגבוה ביותר ב-MLS, כשהוא עובר את דיוויד בקהאם שמשכורתו הופחתה בעונתו האחרונה בלוס אנג'לס גלאקסי[16]. ב-2013 משכורתו של הנרי הופחתה ל-3.75 מיליון דולר, מה שמשאיר אותו מאחורי רובי קין בעל המשכורת הבסיסית של 4 מיליו דולר. למרות זאת, עם בונוסים הנרי נשאר השחקן הכי מרוויח ב-MLS עם 4.35 מיליון דולר לעומת רובי קין 4.33 מיליון דולר‏[17].

ההשאלה לארסנל (2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 בינואר 2012, הושאל הנרי לקבוצת ארסנל בה שיחק בעבר על ידי קבוצתו, זאת לאחר שהתאמן עם ארסנל במהלך הפגרה בליגת ה-MLS. הנרי הושאל לתקופה של חודשיים, בעיקר בשביל לעזור למלא את מקומם של ז'רביניו ומרואן שמאח המשתתפים עם נבחרותיהם בגביע אפריקה לאומות 2012. את הבכורה המחודשת שלו בארסנל, ערך הנרי במשחק נגד לידס יונייטד במסגרת הסיבוב השלישי בגביע הליגה, כאשר הוא נכנס בדקה ה-68 למשחק. כעבור 10 דקות, קיבל הנרי כדור ברחבה, הצליח להכניע את שוער לידס וקבע את תוצאת המשחק. בכך עזר הנרי לארסנל להעפיל לסיבוב הבא בגביע הליגה. לפני תום ההשאלה שנמשכה קצת יותר מחודש, הוא הספיק לתרום עוד שני שערים במשחקי הליגה (בניצחון הביתי 7:1 על בלקבורן, ואת שער הניצחון שהשלים מהפך בזמן פציעות נגד סנדרלנד במשחק חוץ). משחקו האחרון היה בהפסד 0:4 מול מילאן, במשחק הראשון בין הקבוצות במסגרת שמינית גמר ליגת האלופות. ארסנל ניסתה להאריך את ההשאלה, אולם הנרי חזר לארצות הברית לאחר משחק זה. בסה"כ הנרי כבש 3 שערים בתקופת ההשאלה, והעמיד את מספר השערים שכבש במדי ארסנל על 229 (הגבוה בתולדות המועדון).

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

להנרי הייתה קריירה מוצלחת בנבחרת צרפת. בזכות משחקים טובים במונאקו, זומן הנרי לראשונה בחייו להשתתף במשחק בינלאומי בנבחרת הצעירה של צרפת ביוני 1997. במדי הנבחרת הצעירה שיחק באליפות העולם לנוער 1997. תוך ארבעה חודשים זימן מאמן הנבחרת הבוגרת את הנרי לנבחרת. השחקן, שהיה אז בן 20, ערך את הופעת הבכורה שלו במדי צרפת ב-11 באוקטובר 1997, בניצחון צרפת על נבחרת דרום אפריקה. המאמן התרשם מאוד מהנרי, ומשום כך כלל אותו בסגל הנבחרת במונדיאל 1998. הנרי פרץ לתודעה הבינלאומית כשסיים את הטורניר כמלך שערי הנבחרת עם שלושה שערים‏[18]. לאחר המונדיאל, ביום הבסטיליה 1998, הוענק להנרי אות לגיון הכבוד בדרגת אביר.

הנרי היה מעורב בזכייתה של הנבחרת ביורו 2000. בטורניר הבקיע שלושה שערים, ביניהם שער השוויון במשחק נגד נבחרת פורטוגל בחצי הגמר. בזכות שלושת השערים הוא היה למלך השערים של הנבחרת פעם נוספת. צרפת ניצחה את פורטוגל בתוספת הזמן בזכות בעיטת עונשין של זינדין זידאן, ובגמר את נבחרת איטליה בתוספת הזמן. הודות לניצחון בגמר, זכה הנרי במדליה הבינלאומית השנייה בקריירה שלו.

במונדיאל 2002 הודחה נבחרת צרפת כבר בשלב הבתים בלי שהבקיעה שער אחד בכל שלושת המשחקים. צרפת הפסידה במשחק הראשון בבתים, ובמשחק לאחר מכן קיבל הנרי כרטיס אדום על עבירה מסוכנת. עקב ההרחקה לא שיחק במשחק השלישי, שבו הפסידה צרפת 2-0 לנבחרת דנמרק.

הנרי חזר לשחק היטב במדי נבחרתו בגביע הקונפדרציות 2003. על אף חסרונם של שחקני המפתח זינדין זידאן ופטריק ויירה, צרפת זכתה בטורניר, בעיקר בזכות הנרי, שהוכרז כאיש המשחק על ידי פיפ"א בשלושה מתוך חמשת משחקיה של צרפת‏[2]. בגמר, במשחק נגד קמרון, הבקיע הנרי את שער הניצחון בתוספת הזמן, שהעניק לצרפת את הגביע. הנרי נבחר לשחקן המצטיין של התחרות על ידי אדידס וכן זכה בנעל הזהב של הטורניר, שכן היה מלך השערים עם ארבעה שערים‏[2].

ביורו 2004 הנרי שותף בכל משחקי הנבחרת והבקיע שני שערים. צרפת ניצחה את נבחרת אנגליה בשלב הבתים אך הפסידה לאלופה העתידית, יוון, 1-0 ברבע הגמר. במונדיאל 2006 הנרי עדיין היה אחד מהשחקנים הקבועים ב-11 הפותחים. הוא שובץ כחלוץ בודד, ולמרות התחלה פושרת בטורניר הוא היה אחד השחקנים הבולטים. הוא הבקיע שלושה שערים, כולל שער נגד האלופה המגנה, ברזיל. אף-על-פי-כן, צרפה הפסידה לאיטליה בבעיטות עונשין בגמר. הנרי היה אחד מעשרת המועמדים לפרס כדור הזהב של הטורניר, פרס שהוענק בסופו של דבר לחברו לנבחרת, זידאן. הנרי נבחר ל-FIFPRo XI, רשימה אליה נכנסים השחקנים הטובים בעולם באותה שנה (לפי בחירת חברי איגוד FIFPro)‏‏[19].

ב-17 באוקטובר 2007 הוא הבקיע צמד שערים במשחק נגד ליטא, שבזכותם עקף את מספר השערים של מי שהיה עד אז מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים, מישל פלאטיני. ב-3 ביוני 2007 הופיע הנרי בפעם ה-100 במדי הנבחרת הלאומית, במשחק מול נבחרת קולומביה. בכך, היה השחקן הצרפתי השישי אי-פעם שהגיע להישג כזה.

ביורו 2008 החמיץ את משחק הפתיחה של נבחרתו עקב פציעה. הנרי הבקיע את שערה היחיד של נבחרת צרפת בטורניר בהפסד 4-1 לנבחרת הולנד. בזכות השער הפך לשחקן השלישי בהיסטוריה של אליפות אירופה שמבקיע בשלושה טורנירים שונים, אחרי יורגן קלינסמן וולדימיר שמיצר. במשחק השלישי והמכריע בשלב הבתים, ענד הנרי את סרט הקפטן. צרפת הפסידה לנבחרת איטליה והודחה מן הטורניר. מאז משחק זה מכהן הנרי כקפטן הנבחרת.

במשחק הפלייאוף על ההעפלה למונדיאל 2010, שנערך בסטאד דה פראנס מול נבחרת אירלנד, נעזר הנרי בידו על מנת לבשל את שער השוויון במשחק לוויליאם גאלאס, שבזכותו העפילה נבחרת צרפת לטורניר. הנרי הודה כי הוא אכן נגע בידו בכדור, והוסיף כי הדבר לא היה בכוונה. שופט המשחק לא פסל את השער.

סגנון משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי היה זה שבעט את רוב הבעיטות החופשיות של ארסנל.

אף-על-פי ששיחק כחלוץ בנעוריו, שיחק הנרי במונאקו וביובנטוס כקיצוני. כשהצטרף לארסנל בשנת 1999, הציב ונגר את הנרי כחלוץ, תפקיד נעוריו, כאשר לרוב שיחק לצדו ההולנדי דניס ברגקאמפ. בעונת 2005/2006 עבר ונגר לשחק במערך של 4-5-1 בתכיפות גבוהה, לאחר שבמשך שנים כמעט שלא סר ממערך של 4-4-2. השינוי אילץ את הנרי להסתגל מחדש להרכב הקבוצה, והוא שיחק מספר רב של משחקים כחלוץ בודד. למרות זאת היה להנרי חלק עיקרי בשערים רבים של הקבוצה. ונגר אמר על עמיתו הצרפתי: "תיירי הנרי יכול לקחת את הכדור במחצית המגרש ולהבקיע שער שאף אחד אחר בעולם לא מסוגל"‏[20]. תחת מאמניו בברצלונה, פרנק רייקארד וז'וזפ גוארדיאולה, שיחק בעיקר כקיצוני שמאלי, אם כי סגנון המשחק של הקבוצה הסתמך על החלפת עמדות תכופה שלו עם שני השחקנים האחרים בשלישייה הקדמית של הקבוצה.

אחת הסיבות להצלחתו של הנרי כחלוץ היא שמירתו על קור רוח במצבי "אחד על אחד" ויכולתו להבקיע ממצבים כאלה‏[21]. יתרון זה, בשילוב עם קצב רגליו הזריז, הוביל לכך שבאופן רגיל הוא חדר את הגנת היריב והבקיע‏[22]. כאשר הוא משחק בהתקפה, הנרי ידוע בכך שהוא נוהג להתקרב לאגף השמאלי‏[23], מה שמאפשר לו לתרום מספר "בישולים" רב. בין העונות 2002/2003 ו-2004/2005 "בישל" הנרי כמעט 50 פעמים בסך הכול, ולזכות כך אפשר לזקוף את סגנון המשחק שלו ואת רצונו, כפי שטען במספר ראיונות, ליצור מצבים עבור חבריו לקבוצה‏[24]. בשל הרבגוניות שלו במשחק - ביכולתו לשחק גם כקיצוני וגם כחלוץ - הנרי איננו חלוץ אופייני, אך הוא באופן עקבי אחד החלוצים היעילים באירופה. הנרי היה הבחירה הראשונה לבעיטת בעיטות חופשיות ובעיטות עונשין במדי ארסנל, ומשום כך מספר רב של שערים נזקפים לזכותו ממצבים אלו.

פרסים וכבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי זכה בפרסים רבים בקריירת הכדורגל שלו. הוא נבחר לסגן כדורגלן השנה בעולם ב-2003 וב-2004. באותן שנים נבחר גם לכדורגלן השנה מטעם התאחדות השחקנים. הנרי הוא השחקן היחיד שנבחר לכדורגלן השנה לפי בחירת העיתונאים שלוש פעמים, בשנים 2003, 2004 ו-2006, וגם היחיד שזכה בתואר כדורגלן השנה של צרפת ארבע פעמים. בשנת 2003 הוא נכלל בנבחרת העשור של השחקנים הזרים בפרמייר ליג, ובשנת 2004, פלה, שחקן כדורגל הנחשב כטוב ביותר בתולדות הכדורגל, כלל אותו ברשימת 125 הכדורגלנים הגדולים בכל הזמנים שעדיין בחיים, פיפ"א 100.

מבחינת כמות שערים, זכה הנרי בשנים 2004 ו-2005 בנעל הזהב האירופית. בשנת 2005 חלק הנרי את התואר עם שחקנה של ויאריאל, דייגו פורלאן. הנרי הוא השחקן הראשון אי-פעם שזכה בתואר שנתיים ברציפות. יתר על כן, הוא היה מלך השערים של הפרמייר ליג בארבע עונות (2002, 2004, 2005 ו-2006). הנרי היה הכדורגלן הראשון שהבקיע מעל ל-20 שערים לעונה במשך 5 עונות רצופות, והוא עשה זאת בין השנים 2002 ו-2006. הוא השחקן שהבקיע את מספר השערים השלישי בגודלו בליגה האנגלית, אחרי אלן שירר ואנדי קול, ששיחקו מספר עונות רב הרבה יותר מזה של הנרי. ב-17 באוקטובר 2007 הבקיע הנרי את שערו ה-42 עבור נבחרת צרפת ובכך הפך למלך שעריה בכל הזמנים, לפני מישל פלטיני, מלך השערים הקודם עם 41.

בעקבות הישגיו הוא נחשב בשיאו בעיני מספר רב של מאמנים, כדורגלנים ואוהדי כדורגל כאחד מהכדורגלנים הטובים בתבל‏[25]. בנובמבר 2007 הוא דורג במקום ה-33 באיגוד הסטטיסטיקנים של הכדורגל ברשימת "הכדורגלנים הטובים אי פעם"‏[26]. ב-2008 הוא הוכנס להיכל התהילה של הכדורגל האנגלי.

ב-10 בדצמבר 2011, לרגל חגיגות 125 שנים להיווסדה של ארסנל, הוצב פסל ברונזה בדמותו של הנרי מחוץ לאצטדיון האמירויות[27].

מחוץ לכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי התחתן עם הדוגמנית האנגלייה קלייר מרי, אותה פגש ב-5 ביולי 2003 בזמן צילומים לפרסומת. ב-27 במאי 2005 נולדה לזוג ילדה. הנרי חי עם משפחתו בבית יוקרתי בפרוור הלונדוני המפסטד. זמן קצר לאחר שעבר לברצלונה בקיץ 2007, הצהירו הוא ואשתו על גירושיהם. הנרי נאלץ לוותר על חלק גדול מהונו, שהוערך בכ-25 מיליון פאונד‏[28], למען אשתו ובתו. הנרי שמר על פרטיות משפחתו, ולכן מעט ידוע על חייו עם אשתו ובתו.

הנרי השתתף בסרט גול!, וגם בסרטי ההמשך שלו.

מעורבות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי חבר בצוות יוניצ"ף-פיפ"א, שבו הופיע לצד כדורגלנים אחרים בסדרה של תוכניות טלוויזיה שנצפו על ידי מיליוני אוהדים ברחבי העולם בזמן מונדיאל 2002 ו-2006. בתוכניות הללו מקדמים השחקנים את הכדורגל כמשחק שחייב להירתם לעזרת הילדים‏[18].

הנרי הוא דובר פעיל במלחמה נגד גזענות בכדורגל. הוא עצמו היה קורבן לגזענות בעבר; המאורע הגזעני הבולט ביותר שהנרי סבל ממנו היה בזמן משחק ידידות מול נבחרת ספרד ב-2004‏‏[29]. אנשי צוות הטלוויזיה הספרדית שמו לב שלואיס ארגונס, מאמן נבחרת ספרד, התייחס להנרי כ"חרא שחור". המאורע גרר תגובות נרעשות בתקשורת הבריטית, והיו קריאות לפיטוריו של ארגונס‏[30]. הנרי וחברת נייקי החלו בקמפיין נגד הגזענות בכדורגל לאחר המאורע. בשנת 2007 הציג אותו "טיים מגזין" בקטגוריית "הגיבורים והחלוצים" ברשימת "מאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם" (Time 100)‏‏[31].

הופעות בפרסום מסחרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 הוערך הנרי כאחד מעשרת הכדורגלנים הרווחיים ביותר מבחינה מסחרית‏[32]. ב-2001 היה הנרי הדמות המרכזית בפרסומת למכונית המשפחתית רנו קליאו. הפרסומת הפכה את המושג "וה וה וום" (va-va-voom, "חיים" או "תשוקה") לפופולרי. המילה אף הוספה למילון אוקספורד[33]. במהלך מונדיאל 2006 לקח הנרי חלק עיקרי בפרסומת של נייקי בשם "ז'וגה בוניטו", ביטוי שפירושו בפורטוגזית "לשחק יפה". קשריו עם נייקי פסקו לאחר מונדיאל 2006, כאשר חתם על עסקה עם ריבוק. הוא הופיע בפרסומות תחת הכותרת "אני מה שאני" (I am What I am). בפברואר 2007 נבחר הנרי לאחד משלושת השגרירים של ג'ילט ב"תוכנית האלופים". התוכנית, שהתיימרה לכלול את שלושת ה"אתלטים המוכרים, המוערכים והמצליחים ביותר כיום", כללה גם את רוג'ר פדרר ואת טייגר וודס.

סטטיסטיקות מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

(נכון ל-30 במאי 2013)‏‏[2][34]
מועדון עונה ליגה גביע‏[35] יבשתי‏[36] סך הכול
הופעות שערים בישולים הופעות שערים בישולים הופעות שערים בישולים הופעות שערים בישולים
מונאקו 1994/1995 8 3 ? 0 0 ? 0 0 ? 8 3 ?
1995/1996 18 3 ? 3 0 ? 1 0 ? 22 3 ?
1996/1997 36 9 ? 3 0 ? 9 1 ? 48 10 ?
1997/1998 30 4 ? 5 0 ? 9 7 ? 44 11 ?
1998/1999 13 1 ? 1 0 ? 5 0 ? 19 1 ?
סך הכול 105 20 ? 12 0 ? 24 8 ? 141 28 ?
יובנטוס 1998/1999 16 3 2 0 0 0 0 0 0 16 3 2
סך הכול 16 3 2 0 0 0 0 0 0 16 3 2
ארסנל 1999/2000 31 17 9 5 1 0 12 8 0 48 26 9
2000/2001 35 17 3 4 1 0 14 4 0 53 22 3
2001/2002 33 24 5 5 1 0 11 7 0 49 32 5
2002/2003 37 24 23 6 1 0 12 7 0 55 32 23
2003/2004 37 30 9 4 4 0 10 5 2 51 39 11
2004/2005 32 25 15 2 0 0 8 5 0 42 30 15
2005/2006 32 27 7 2 1 0 10 5 2 44 33 9
2006/2007 17 10 6 3 1 1 7 1 0 27 12 7
סך הכול 254 174 77 31 10 1 84 42 4 369 226 82
ברצלונה 2007/2008 30 12 9 7 4 0 10 3 2 47 19 11
2008/2009 29 19 8 1 1 0 12 6 4 42 26 12
2009/2010 21 4 2 3 0 0 8 0 1 32 4 3
סך הכל 80 35 19 11 5 0 30 9 7 121 49 26
ניו יורק רד בולס 2010 11 2 3 1 0 0 0 0 0 12 2 3
2011 26 14 4 3 1 1 0 0 0 29 15 5
2012 25 15 12 2 0 0 0 0 0 27 15 12
2013 13 6 1 0 0 0 0 0 0 13 6 1
סך הכל 75 37 20 6 1 1 0 0 0 81 38 21
ארסנל

(השאלה)

2011/2012 4 11 1 2 1 0 1 0 0 7 21 1
סך הכל 258 1751 78 33 11 6 85 42 9 377 2281 93

1אחד מהגולים שהנרי הבקיע בניצחון 7-1 של ארסנל על בלקבורן רוברס הוחשב כגול עצמי של סקוט דאן, מה שהוריד את כמות הגולים לקבוצה שלו ל-228. למרות זאת, ניתן לו קרדיט על הבישול.‏‏[37]

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונאקו
ארסנל
ברצלונה
ניו יורק רד בולס
נבחרת צרפת בכדורגל
תארים אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 כתבה מאת אנדרו אנתוני באתר האובזרבר
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 פרופיל שחקן באתר Goal.com
  3. ^ מידע באתר Soccerbase
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 ביוגרפיה באתר Jockbio
  5. ^ כתבה באתר ה-BBC
  6. ^ 6.0 6.1 כתבה באתר People.com
  7. ^ כתבה באתר ESPN
  8. ^ מיקי שגיא, תיירי הנרי עבר לברצלונה תמורת 24 מיליון יורו, באתר ynet‏, 22.06.07
  9. ^ כתבה באתר The Nation
  10. ^ יואב בורוביץ', הנרי השני, באתר ספורט 5, 05/02/2009
  11. ^ Henry gets go-ahead for Osasuna, האתר הרשמי של מועדון הכדורגל ברצלונה, 30.10.2010
  12. ^ Thierry Henry, ESPN
  13. ^ Aggrell, David,‏. "Henry fined, not suspended for Hartman incident", באתר MLS,‏ 16 בספטמבר 2010.
  14. ^ Theirry Henry training with Arsenal squad, באתר ארסנל, 11 בינואר 2011
  15. ^ "Henry records hat trick as Red Bulls top Impact", האתר הרשמי של ה-MLS, 31.3.12
  16. ^ New York Red Bulls 2012 Salaries: Thierry Henry Is Now MLS' Highest Paid Player, SB Nation New York, 25.5.12
  17. ^ Keane earns MLS highest salary, passes Thierry Henry, Newstalk, 7.5.13
  18. ^ 18.0 18.1 כתבה על הנרי במונדיאל 2006, אתר יוניצ"ף
  19. ^ כתבה באתר ה-BBC
  20. ^ כתבה מאת ריצ'רד קלארק באתר הרשמי של ארסנל
  21. ^ מייק ווייטאלה וקלאודיו ריינה, More Than Goals: The Journey from Backyard Games to World Cup (עמוד 122), Human Kinetics, אפריל 2004 ( ISBN 0736051716)
  22. ^ הטור של אלן האנסן באתר ה-BBC
  23. ^ ג'ייקוב דניאל, The Complete Guide to Coaching Soccer Systems and Tactics (עמוד 90), .Reedswain Inc
  24. ^ כתבה באתר הדיילי טלגרף
  25. ^ צ'יינה דיילי: ונגר: הנרי הוא הטוב ביותר בעולם, People.com
  26. ^ כתבה באתר ESPN
  27. ^ כתבה באתר הרשמי של ארסנל
  28. ^ כתבה על הגירושים של הנרי ומרי, רויטרס, 4 בספטמבר 2007
  29. ^ כתבה באתר ה-BBC
  30. ^ כתבה באתר ה-BBC
  31. ^ כתבה באתר טיים מגזין
  32. ^ כתבה באתר Ezilon Infobase (רויטרס)
  33. ^ כתבה באתר ה-BBC
  34. ^ תיירי הנרי באתר Football Database
  35. ^ כולל הגביע הצרפתי, גביע הליגה הצרפתית, גביע איטליה, הגביע האנגלי, גביע הפוטבול ליג, מגן הקהילה, הסופר קאפ הספרדי, גביע ארצות הברית הפתוח ופלייאוף ה-MLS.
  36. ^ כולל ליגת האלופות (אופ"א), הסופר קאפ האירופי וליגת האלופות (CONCACAF).
  37. ^ Dubious Goals Panel reduce Henry record כתבה באתר הרשמי של ארסנל
תיירי הנרי - תבניות ניווט
זוכי נעל הזהב האירופית

1968: אוסביו | 1969: צ'קוב | 1970: מילר | 1971: סקובלאר | 1972: מילר | 1973: אוסביו | 1974: יזלדה | 1975: גיורגסקו | 1976: קאיפס | 1977: גיורגסקו | 1978: קרנקל | 1979: קיסט | 1980: ואנדנברג | 1981: סלאבקוב | 1982: קיאפט | 1983: גומז | 1984: ראש | 1985: גומז | 1986: ואן באסטן | 1987: קמטארו/פולסטר | 1988: קולאק | 1989: מתיוט | 1990: סאנצ'ס/סטויצ'קוב | 1991: פנסב | 1992: מקויסט | 1993: מקויסט | 1994: טיילור | 1995: אבטיסיין | 1996: אנדלאדזה | 1997: רונאלדו | 1998: מכלס | 1999: ג'רדל | 2000: פיליפס | 2001: לארסון | 2002: ג'רדל | 2003: מקאיי | 2004: הנרי | 2005: הנרי/פורלאן | 2006: טוני | 2007: טוטי | 2008: כ. רונאלדו | 2009: פורלאן | 2010: מסי| 2011: כ. רונאלדו | 2012: מסי | 2013: כ. רונאלדו/סוארס

הקודם:
ג'ימי פלויד הסלביינק
מלך שערי הפרמייר ליג
2001/02
הבא:
רוד ואן ניסטלרוי
הקודם:
רוד ואן ניסטלרוי
מלך שערי הפרמייר ליג
2003/04, 2004/05, 2005/06
הבא:
דידייה דרוגבה
הקודם:
רוד ואן ניסטלרוי
החלוץ המצטיין של ליגת האלופות
2003/04, 2004/05
הבא:
סמואל אטו
הקודם:
רוי מקאיי
נעל הזהב האירופית
2003/04, 2004/05
הבא:
לוקה טוני
זוכי פרס כדורגלן השנה בליגה האנגלית (התאחדות השחקנים)

1974: האנטר | 1975: טוד | 1976: ג'נינגס | 1977: גריי | 1978: שילטון | 1979: בריידי | 1980: מקדרמוט | 1981: וורק | 1982: קיגן | 1983: דלגליש | 1984: ראש | 1985: ריד | 1986: ליניקר | 1987: אלן | 1988: בארנס | 1989: יוז | 1990: פלאט | 1991: יוז | 1992: פליסטר | 1993:מקגראת' | 1994: קנטונה | 1995: שירר | 1996: פרדיננד | 1997: שירר | 1998: ברגקאמפ | 1999: ז'ינולה | 2000: רוי קין | 2001: שרינגהאם | 2002: ואן ניסטלרוי | 2003: הנרי | 2004:הנרי | 2005:טרי | 2006:ג'רארד | 2007: רונאלדו | 2008: רונאלדו | 2009: גיגס | 2010: רוני | 2011: בייל | 2012: ואן פרסי | 2013: בייל | 2014: סוארס

זוכי פרס כדורגלן השנה בליגה האנגלית (התאחדות העיתונאים)

1948: מתיוס | 1949: קארי | 1950: מרסר | 1951: ג'ונסטון | 1952: רייט | 1953: לופהאוז | 1954: פיני | 1955:ריוורי | 1956: טראוטמן | 1957: פיני | 1958: בלנשפלאואר | 1959: סיד אואן | 1960: סלייטר | 1961: בלנשפלאואר | 1962: אדמסון | 1963: מתיוס | 1964: מור | 1965: קולינס | 1966: בובי צ'רלטון | 1967: ג'ק צ'רלטון | 1968: בסט | 1969: בוק/מקאי | 1970: ברמנר | 1971: מקלינטוק | 1972: בנקס | 1973: ג'נינגס | 1974: קלהאן | 1975: מאלרי | 1976: קיגן | 1977: אמילן יוז | 1978: בראנס | 1979: דלגליש | 1980: מקדרמוט | 1981: תייסן | 1982: פרימן | 1983: דלגליש | 1984: ראש | 1985: סאות'הול | 1986: ליניקר | 1987: אלן | 1988: בארנס | 1989: ניקול | 1990: בארנס | 1991: סטרכאן | 1992: ליניקר | 1993: וודל | 1994: שירר | 1995: קלינסמן | 1996: קאנטונה | 1997: זולה | 1998: ברגקאמפ | 1999: ז'ינולה | 2000: רוי קין | 2001: שרינגהאם | 2002: פירס | 2003: הנרי | 2004: הנרי | 2005: לאמפרד | 2006: הנרי | 2007: רונאלדו | 2008: רונאלדו | 2009: ג'רארד | 2010: רוני | 2011: פארקר | 2012: ואן פרסי | 2013: בייל | 2014: סוארס

ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg