תיקון יתר

בבלשנות, תיקון יתר (או היפרקורקציה) הוא מצב שבו דובר, מתוך רצון עז להקפיד על שפה תקינה ביותר, טועה בלשונו. הטעות בדרך כלל מתבטאת ביישום של חוק לשוני מינורי יחסית בהקשר לשוני לא מתאים. אפשר שבבסיס התופעה מונחת הנחה סמויה של הדוברים, לפיה שימוש במבנה לשוני זניח יחסית מבטא בקיאות גבוהה בשפה.

דוגמה שכיחה בשפה העברית לתיקון יתר היא הגייה של האות ק' כעיצור החוכך [χ] (כֿ) במקום העיצור הסותם [k] לאחר אות שימוש (למשל במילה "בקיצור" שנהגית: [bɛχi'tsur]). מקור הטעות ביישום שגוי של הכלל לפיו יש להגות אותיות בג"ד כפ"ת כרפויות כאשר הן מופיעות אחרי שווא נע. הדובר מיישם בטעות את הכלל על האות ק'. לעג לטעות זו מופיע בביטויים "כל קצין וחצין" ו"כל קריין וחריין".

דוגמאות נוספות מתחום הפונולוגיה

• יישום נטיות יוצאות דופן במילים שאינן יוצאות דופן. למשל: כיוון שהריבוי של "דֹּב" היא "דֻּבִּים", יוצרים למילה "חוֹף" את הריבוי "חֻפִּים", כשלמעשה הריבוי התקני הוא "חוֹפִים".
• הגיית פ׳ רפויה במקום דגושה לאחר ה"א הידיעה המובלעת בתוך אות שימוש, מתוך רצון ליישם את הכלל שהוזכר לעיל גם לאחר ה"א הידיעה, אלא שזו גוררת תמיד דגש חזק. למשל: בַּפֶתח במקום בַּפֶּתח מתוך אנלוגיה ל: בְּפֶתח הבית.
• הגייה לא מוצדקת של ה"א הידיעה בתנועת e, מתוך ניסיון ליישם את הכלל לפיו מנוקדת ה"א הידיעה בסגול במצבים מסוימים. למשל: הֶחַלון במקום הַחַלון מתוך אנלוגיה ל: הֶחָבר.
• הגייה לא מוצדקת של אות השימוש ב' בתנועת a, מתוך ניסיון ליישם את הכלל לפיו ב' השימוש הבאה לפני מילה שהאות הראשונה שלה חטופה, אמורה להיות מנוקדת בתנועת החטף. למשל: בַּחַלּוני במקום בְּחַלּוני מתוך אנלוגיה ל: בַּחֲלומי. דוגמה לתופעה זו ניתן לשמוע בביצועים רבים של השיר "כשאור דולק בחלונך"‏.
• הטיית פעלים בבניין הִפעיל לפי תבנית הֵפעיל גם כשהגזרה לא מצדיקה זאת, מתוך תפיסה של תבנית זו כמאפיינת סגנון גבוה יותר. למשל: הֵכּיר במקום הִכּיר מתוך אנלוגיה ל: הֵכֿין.
• שימוש בצורת הרבים גם כאשר יש להשתמש בצורת הסמיכות. כך, למשל, ניתן לשמוע את הביטוי חֲבָרות-הכבלים, כאשר בצורת הסמיכות יש לומר חֶברות-הכבלים.
• בעברית התקנית אותיות בג"ד כפ"ת בראש מילה הן דגושות, אך מילים שאולות מלועזית יכולות להישאר ללא דגש (לדוגמה: פֿסטיבל). תופעה של תיקון יתר קיימת כאשר דוברים מרפים את הדגש ממילה שהייתה דגושה גם בשפת המקור, תהליך שהוביל להגייה הישראלית פֿילבוקס, למרות שהמילה במקורה דגושה (פּ‏ילבוקס, מאנגלית: pillbox, קופסת תרופות).

דוגמאות מתחומים אחרים

• השמטת ו"ו החיבור בין שני איברים של משפט מחובר, מתוך יישום יתר של החוק המורה על היעדר סימן פיסוק לפני ו"ו החיבור לפני הפריט אחרון בתוך איבר כולל.
• בשפת הדיבור יש נטייה להגות מילים, ובפרט שמות אנשים, במלעיל במקום במלרע. דוברים שמנסים לתקן את הנטייה הזו נוטים להגות במלרע גם מילים ושמות שהגייתם הנכונה היא במלעיל, כמו בֹעז או דֹּלֶב.

לקריאה נוספת

• Joshua Blau, On Pseudo-Corrections in Some Semitic Languages. Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities 1970.