תיקוני הזוהר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כריכת ההוצאה של ספר תיקוני הזוהר

תיקוני הזוהר, הוא חיבור קבלי המהווה חלק נפרד מספר הזוהר ומשתייך לזרם המרכזי של הקבלה.

הוא מורכב ממדרשים על ספר בראשית. הוצאת הדפוס הראשונה של הספר הודפסה לראשונה במנטובה בשנת שי"ח (1558 לספירה).

הספר ומבנהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופו של ספר תיקוני הזוהר בנוי משבעים דרשות על דרך הקבלה, והמיוחסות ברובן לרבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) וחבורתו. מאידך גיסא, יש הסבורים שספר תיקוני הזוהר נכתב על ידי מחבר אחר, מכיוון שכתיבתו של המחבר האנונימי מאופיינת באסוציאטיביות רבה, שפתו עשירה הרבה פחות משפת הזוהר והתיאוסופיה שלו שונה בהיבטים מסוימים מהתיאוסופיה של בעל הזוהר.

שפת הספר כתובה רובה ככולה בארמית, אך לרוב מצוטטים בה פסוקים מהתורה, הנביאים והכתובים כדי לבאר את הדרשה עליה המחבר מדבר.

הדרשות בספר תיקוני הזוהר מתייחסות בדרך כלל לפסוק הראשון בספר בראשית, ומעניקים לקורא כ- 70 צירופים ופירושים שונים למילה -'בראשית' לבדה (לדוגמה: בראשית- ברית אש, בראשית- בית ראש וכו'...).

בהקדמת תיקוני הזוהר מובא (בשינויים קלים) הסיפור הידוע‏[1] על רשב"י ובנו: רבי שמעון נחבא עם רבי אלעזר בנו, מפני מלכות רומי שרצו להורגו, מכיוון שגינה את מלכות רומי. על פי הכתוב התחבאו שניהם לבדם במערה ב"מדברא דלוד" (תרגום מארמית: "מדבר של לוד"- ע"פ הכתוב דף א' ע"א), וקרה להם נס בו יצא אילן חרוב ונבע מעיין של מים.

בהקדמה השנייה, מופיעה דרשה אותה נושא אליהו הנביא בפני רשב"י וחבריו, הידועה בכינויה פתיחת אליהו הנביא.

בזוהר חדש (פרשת כי תבוא דף ע"ג ע"א) נאמר כי מכיוון שאיש לא ידע הכין מקום מחבואם, ה"חבריא קדישא" (תרגום מארמית: החברים הקדושים) היו שולחים אליו פתקים עם שאלותיהם בעזרת יונה, והוא היה משיב להם באותה דרך עם אותה יונה. רבי שמעון הצטער על כך שאין מי שיגלה לחבריא קדישא את סודות התורה, ולפיכך כשיצא מן המערה התחיל לגלות להם את סודות התורה שחלק מהם הוא ספר תיקוני הזוהר.

דמויות נוספות אחרות הנזכרות בספר הן אליהו הנביא, אשר מסופר כי היה בא אליהם שתי פעמים ביום ולמד עמם את סודות התורה, ואף גילה להם סתרי תורה, משה רבנו, המכונה בכינוי "רעיא מהימנא" (הרועה הנאמן), ונשמות צדיקים אשר לפי הספר באו מגן העדן לגלות את סודות התורה לרבי שמעון ולחבריו.

חיבור ספר תיקוני הזוהר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדעות חלוקות אודות זהות מחבר ספר תיקוני הזוהר כמו גם ספר הזוהר עצמו. על פי הגישה המסורתית "תיקוני הזוהר" חובר על ידי רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) שחי בארץ ישראל במאה השנייה לספירה. על פי קביעה זו הקבלה היהודית היא קדומה. רבי יצחק אייזיק יחיאל מקומרנא כותב על עורך ספר התיקונים:"בסוף ימי רבנן סבוראי תחילת הגאונים היה איש קדוש אחד שהיה בו נשמת משה רבינו ממש...ונתגלו אליו כל החברייא רשבי עם חביריו... והוא חיבר ספר רעיא מהימנא .. וגם סידר ספר התקונים... והוסיף בו כמה דברים מהזוהר וגם דבריו וחידושיו..." ואכן יש דמיון לשוני מושגי ולוגי רב בין ספר ה"רעיא מהימנא" לספר התיקונים . אולם יש הגורסים שספר תיקוני הזוהר חובר רק בסוף המאה הי"ג (מאה ה-13) על ידי המקובל הספרדי ר' משה בן שם-טוב די-ליאון יותר מאלף שנים מאוחר יותר (רמד"ל).

חידושי תיקוני הזוהר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיקוני הזוהר נכתב בארמית. מדובר בארמית שונה מהארמית של התלמוד ומסוגננת בשונה מספר הזוהר.

תרגום נוסף בעברית לספר תיקוני הזוהר וספר הזוהר עצמו הוא הספר מתוק מדבש של המקובל הירושלמי רבי דניאל פריש, מראשי ישיבת שער השמים ותלמידו המובהק של האדמו"ר רבי אהרן ראטה. הספר המופיע בסדרה מרובת כרכים כתרגום מתחת ללשון הזוהר, כתוב בשפה עממית יותר ובהסברים קבליים פשטניים, מתוך מטרה להביא את הספר לציבורים נוספים.

מנהגים שונים הקשורים בספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מנהג ללמוד ולקרוא את ספר תקוני הזוהר בחודש אלול ובימים הנוראים (מערב ראש חודש אלול ועד יום הכפורים), שכן ע"פ המקובלים (ביניהם המהר"ם פאפירש, האר"י והרב פנחס רפאל די סיגורה), וספרי חסידות רבים, ספר תקוני הזוהר מתקן את הנפש ומטהר את הגוף והנשמה. כמו כן, ע"פ המסורת בימים אלו הנקראים ימי תשובה, התיקון של המעשים גדול יותר.

בספרים המודפסים קיימת חלוקה לפי ימי החודש. לפי חלוקה זו, בימים מסוימים קוראים מעט ובאחרים הרבה, אך היא אינה מחייבת. מקובל להתחיל בראש חדש אלול ולסיים ביום כיפור את שבעים התיקונים.

בקהילות החסידיות היה מקובל לפרסם רשימות בדבר השבחים במנהג זה, ולחלק אותו לקהילות בכל ערב ראש חודש אלול.

מהדורות מקוונות של ספר תיקוני הזוהר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, לג', עמוד ב'.