תלמוד תורה (קלם)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ישיבת תלמוד תורה (כונתה תדיר בפשטות: קלם) היא ישיבה ליטאית שהתקיימה בעיר קלמה שבליטא. הישיבה התנהלה על ידי רבי שמחה זיסל זיו, "הסבא מקלם", ברוח תנועת המוסר שייסד רבו, הרב ישראל סלנטר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תרכ"ו (1866) התמנה הרב שמחה זיסל זיו לנהל את ה"תלמוד תורה" בעיר זו. קודם לכן היה זה תלמוד תורה רגיל, אולם הרב זיו שינה את אופיו בהתאם לרוח תנועת המוסר. הוא גם הרחיב את מסגרת הלימודים כך שתתאים לנערים עד גיל שבע עשרה. במוסד נלמדו גם לימודי חול, כגון חשבון והשפה הרוסית. אחד המסייעים לרב זיו היה הרב נתן צבי פינקל (שבהמשך כונה "הסבא מסלובודקה", בגין תפקידו בישיבת סלובודקה). הסוחר העשיר קלמן ויסוצקי, שהיה מקורב לסבא מקלם, סייע לישיבה בהיבט הכלכלי.

בתחילה התנהלו הלימודים בבית שכור, ואחר כך בבית כנסת. בשנת ה'תרל"ב נקנה מגרש עבור המוסד ונבנה עליו בניין מרווח. בשנת ה'תרל"ו (1876) הואשם הרב זיו בפני השלטונות כאילו במוסד מטיפים נגד הממשלה, ובעקבות כך הוא נאלץ לגלות לעיר גרובין שבקורלנד (היום בלטביה), ולהקים שם את המוסד מחדש. הרב זיו חלה והתקשה לנהל ברציפות את המוסד, ובשל כך החל לבלות שוב את רוב זמנו בקלם. בתקופה זו הפך בית ה"תלמוד תורה" בקלם למרכז לימוד תורה ומוסר לבעלי הבתים בעיר שהיו קשורים לרב זיו, ובשנת ה'תרמ"א החלו ללמוד שם גם בחורי ישיבה. לאחר מכן נסגר המוסד בגרובין, וה"תלמוד תורה" בקלם הלך והתפתח כישיבה‏[1]. הרב זיו פיתח יחס וקרבה מיוחדים לתלמידיו, ואף הקים את חברת "דבק טוב"[דרוש מקור].

בשנת 1898 נפטר הסבא מקלם. את מקומו במשך כשלוש שנים מילא אחיו הרב אריה לייב ברוידא, ולאחר מכן חתנו - רבי צבי הירש ברוידא, ובנו - רבי נחום זאב זיו. הרב ברוידא נפטר בשנת 1913, ורבי נחום זאב בשנת 1916. את מקומם של אלו מילאו חתניו של רבי נחום זאב - רבי דניאל מובשוביץ ורבי גרשון מיאדניק.

ב-21 ביוני 1941 נכנסו הנאצים לעיר והצעידו את תלמידי הישיבה אל מחוץ לעיר, על מנת לרצוח אותם שם. תלמידי הישיבה צעדו שורות-שורות, כשבפיהם תפילת "עלינו לשבח". מקובל שניגנו גם את השיר אשרינו מה טוב חלקינו[דרוש מקור]. הנאצים רצחו אותם, ורובם נקברו בקבר אחים בחוות גרוזנביסקי.‏[2]

בוגרים ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב דב כ"ץ, תנועת המוסר, כ"ב, עמ' 163-141

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב דב כ"ץ, תנועת המוסר, כ"ב עמ' 58-55.
  2. ^ ראו גם: יעקב שלהב, ‏קידוש חיי האדם היהודי בתקופת השואה, באתר דעת
    גדעון האוזנר, ‏לא כצאן לטבח!, משואה ח, תש"מ 1980, עמ' 18