תל חצור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 33°01′0.53″N 35°34′4.68″E / 33.0168139°N 35.5679667°E / 33.0168139; 35.5679667

תלים מקראיים -
תל חצור
,‏ תל מגידו , תל באר שבע
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Tel hatzor.JPG
תל חצור ממעוף הציפור
מדינה Flag of Israel.svg ישראל
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2005, לפי קריטריונים 2, 3, 4, 6
מיקום תל חצור
תל חצור
תל חצור
ארמון המלך המשוחזר מן התקופה הכנענית
מצודה מהתקופה הישראלית הקדומה בחצור
מצודה מימי אחאב אשר נבנתה על גבי ביצורי שלמה ובמה מימי השופטים
חדרי ביצורים המזוהים עם תקופת שלמה המלך
"בית העמודים", מבנה ציבורי ששימש לאחסון סחורות, בחצור

תל חצור הוא תל וגן לאומי השוכן בתל אל-קדח סמוך וממערב לאיילת השחר בגבולו הדרומי של עמק החולה.

תל חצור משתרע על שטח של כ-840 דונם בין התוואי הישן והחדש של כביש 90 והוא הגדול מבין כ-200 תילים מקראיים ברחבי ישראל. על שמה של חצור ההיסטורית נקראה חצור הגלילית שקמה כמעברה ב-1953. בשנת 2005 הוכר תל חצור כאתר מורשת עולמית יחד עם תל מגידו ותל באר שבע. ביולי 2012 נתגלו ממצאים חדשים במקום אשר לדעת חוקרים, תומכים בסיפור המקראי של כיבוש ארץ ישראל על ידי יהושע בן נון.‏[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופות הברונזה והברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חצור הייתה נושבת מסוף האלף ה-3 לפנה"ס, ועד המאה ה-2 לפנה"ס, ופרק זמן זה מתחלק לשתי תקופות - תחילה בתקופת הברונזה ולאחר מכן בתקופת הברזל. העיר שכנה על דרכי המסחר שבין מצרים בדרום ופיניקיה, סוריה, אסיה הקטנה ומסופוטמיה בצפון. עושרה התבסס על המישורים הפוריים של עמק החולה ובתחילת האלף ה-2 לפנה"ס הוערכה אוכלוסייתה בכ-15,000 עד 20,000 נפש. אותה עת הייתה חצור העיר הגדולה בארץ ובין החשובות שבעריה.

חצור נזכרה לראשונה בכתבי המארות המצריים מהמאה ה-19 לפנה"ס וכן בכתבי מארי שנמצאו בקרבת החידקל במסופוטמיה. מאוחר יותר נזכרה חצור במכתבי אל עמרנה שנמצאו באל עמרנה במצרים ושנכתבו במאה ה-14 לפנה"ס. במכתבים מוזכר מלך חצור עבדי תישרי המביע את נאמנותו לפרעה. עבדי תישרי הוא היחיד משליטי כנען שמכונה במכתבים בתואר "מלך" דבר המעיד על גודלה וחשיבותה של העיר בתקופה זו. מכתבי אל עמארנה כוללים שתי אגרות של שליטי חצור וכן במכתבי שליטי צור ועשתרות ממלכה מחבל הבשן. על פי מכתב מלך עשתרות היה סכסוך בין שתי הממלכות.‏[2]

בתקופת הברונזה המאוחרת הייתה חצור עיר גדולה. בחפירות הארכאולוגיות נחשפו מקדשים, מקדש גדול שבחזיתו מזבח, ביצורים, אורתותסטטים (לוחות בזלת מסותתים ששימשו כנדבך תחתון לאורך קירות מבני ציבור), פסלים מבזלת, לוחות אחדים בכתב יתדות. תרבותה החומרית של העיר בתקופה זאת היה קשור לממלכות ששכנו בסוריה. חצור לא הייתה מעורבת במאבקים שהתחוללו בכנען בתקופת אל עמארנה.‏[3]

בתנ"ך ניזכרת חצור בשלושה הקשרים - האחד קשור לתפקידה בעת יישוב הארץ בידי הישראלים במאה ה-12 לפנה"ס, השני עוסק בתקופת בנייתה על ידי ממלכת ישראל החל במאה ה-10 לפנה"ס, והשלישי מדבר בכיבושה בשנת 732 לפנה"ס בידי מלך אשור תגלת פלאסר השלישי.

האיזכור בהקשר הראשון הוא בספר יהושע, שם מתוארת עוצמתה של העיר וגורלה מידי יהושע בן נון:

"וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, וַיִּלְכֹּד אֶת-חָצוֹר, וְאֶת-מַלְכָּהּ, הִכָּה בֶחָרֶב: כִּי-חָצוֹר לְפָנִים--הִיא, רֹאשׁ כָּל-הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה. וַיַּכּוּ אֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ לְפִי-חֶרֶב, הַחֲרֵם--לֹא נוֹתַר, כָּל-נְשָׁמָה; וְאֶת-חָצוֹר, שָׂרַף בָּאֵשׁ."

– פרק יא, 10-13

הממצאים הארכאולוגיים אכן מאשרים כי חצור נהרסה בשרפה בתקופת הברונזה המאוחרת, במאה ה-13 לפני הספירה וננטשה למשך 100 עד 150 שנים, אך קיימת מחלוקת אם אכן קיים קשר בין חורבן זה לבין הסיפור התנ"כי.

אזכור נוסף של המאבק עם חצור נמצא בספר שופטים:

"וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה'; וְאֵהוּד, מֵת. וַיִּמְכְּרֵם ה', בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ-כְּנַעַן, אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּחָצוֹר; וְשַׂר-צְבָאוֹ, סִיסְרָא, וְהוּא יוֹשֵׁב, בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם. וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-ה': כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב-בַּרְזֶל, לוֹ, וְהוּא לָחַץ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה, עֶשְׂרִים שָׁנָה."

– פרק ד', 1-3

בעקבות כך, הורתה דבורה הנביאה לברק בן אבינעם לצאת למלחמה בצבא חצור.

החוקרים מאמינים כי שני הסיפורים הם תיאור של אירוע אחד העוסקים במלחמות ישראל כנגד אותו יבין מלך חצור. יש גם הטוענים כי התנ"ך קיבץ מספר התרחשויות היסטוריות וייחס אותן למנהיג בודד - יהושע.‏[4] אך פרשן המקרא רד"ק מבאר שיבין היה ממשפחת מלכי כנען שמלכו בחצור לפני חורבנה, ולאחר מכן משכנם היה "חרשת הגוים". הדבר ניכר מלשון הפסוק "אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר" לשון עבר, "וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם" לשון הווה.

התקופה הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפעם הבאה נזכרת חצור בתנ"ך בהקשר שונה לחלוטין. לפי הכתובים בתקופת המלך שלמה במאה ה-10 לפנה"ס, העיר שבה ונבנתה. הדברים נזכרים בספר מלכים א', המתאר את העיר כאחת מערי הביצורים של שלמה המלך:

"וְזֶה דְבַר-הַמַּס אֲשֶׁר-הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת-בֵּית ה' וְאֶת-בֵּיתוֹ וְאֶת-הַמִּלּוֹא, וְאֵת, חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם; וְאֶת-חָצֹר וְאֶת-מְגִדּוֹ, וְאֶת-גָּזֶר".

– פרק ט', 15

במחקר הארכיאולוגי נמצאה בנייה חדשה בעיר העילית של חצור (העיר התחתית לא נבנתה שוב לעולם). ביצורי העיר מתקופה זו נחשבו בתחילה כדומים לביצוריהם של תל מגידו ותל גזר אשר יוחסו בעקבות המקרא לשלמה המלך. אולם מחקרים מאוחרים יותר הצביעו על אי דמיון ביניהם, ועל כך שהם לא נבנו על ידי אותו גורם. ועל כן מתארכים אותם חוקרים כדוגמת ישראל פינקלשטיין לתקופת המלך עמרי. בכל אופן, בתקופת המלך אחאב, באמצע המאה ה-9 לפנה"ס הפכה העיר לאחת מערי הבירה של המדינה, ונבנתה בה מצודה חדשה. חצור המשיכה ושגשגה גם בתקופת ירבעם השני במחצית הראשונה של מאה ה-8 לפנה"ס.

בשנת 732 לפנה"ס נכבשה העיר, עם ממלכת ישראל כולה, על ידי תגלת פלאסר השלישי. וכך נכתב בספר מלכים ב':

"בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּקַּח אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה וְאֶת-יָנוֹחַ וְאֶת-קֶדֶשׁ וְאֶת-חָצוֹר וְאֶת-הַגִּלְעָד וְאֶת-הַגָּלִילָה, כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי; וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה."

– פרק ט"ו, 29

ברור שעל אף שהמקום המשיך להיות מיושב, העיר כבר ירדה מגדולתה. הפעם האחרונה בה מוזכרת חצור במקורות העת העתיקה היא בספר מכבים א', המציין כי מלחמת יונתן הוופסי בדמטריוס התנהלה במישור חצור בשנת 147 לפנה"ס.

המחקר באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחה של העיר מתחלק לשני חלקים - העיר העליונה, או האקרופוליס ששטחו 120 דונם, והעיר התחתונה המשתרעת על 700 דונם. חצור זוהתה לראשונה עם תל אל-קדח בשנת 1875 ונערכה בה חפירת בדיקה קצרה על ידי ג'ון גרסטנג בשנת 1928. מחקר מעמיק התקיים על ידי משלחת של האוניברסיטה העברית בשנים 1955-1958 חפרה במקום משלחת גדולה בהנהלתו של יגאל ידין. בין חברי המשלחת היו החוקרים רות עמירן, יוחנן אהרוני, ז'אן פרו, טרודה דותן. עונה נוספת ניהלה משלחתו של ידין בשנת 1968. החפירות במקום התחדשו בשנת 1990 על ידי משלחת חפירות בהנהלתו של אמנון בן תור.

ממצאי התעודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחפירות בתל נמצאו מאז תחילת החפירות ועד מחצית שנת 2012, 18 תעודות בכתב יתדות. בכל ארץ ישראל נמצאו עד לאותו מועד 95 תעודות בכתב זה. רובן של התעודות הן מתקופת הברונזה התיכונה (1550-2000 לפנה"ס), ויתרתן מתקופת הברונזה המאוחרת (1200-1550 לפנה"ס). קיים שוני בסוג הכתב בשתי התקופות. הכתובות שנמצאו עסקו במגוון של נושאים: מכתבים, מסמכים מנהליים, כתובות הקדשה, טקסט המסביר איך מלמדים חשבון, טקסטים לנבואה, וכן שבר קטן של אוסף חוקים המקביל לחוקי חמורבי.‏[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כתב העת קדמוניות, 143, תשע"ב 2012. חוברת המוקדשת לתל חצור, מאמרים בנושאים שונים
  • כל מקום ואתר, משרד הביטחון ההוצאה לאור וכרטא 1978. עמוד 449.
  • זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל לידיעת ארץ ישראל הוצאת עם עובד - תרבות וחינוך, 1986. עמודים 2476 - 2488
  • ויקטור גרן, תיאור ארץ ישראל, הגליל כרך 7, תרגם מצרפתית חיים בן עמרם לפי מהדורת 1880. הוצאת יד בן צבי 1987. עמודים 202 - 204.
  • הבריטניקה החדשה לנוער, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד וכתר. כרך 7 עמוד 168.
  • נדב נאמן, "חצור במאות ה-י"ד-י"ג לפני הספירה בראי התעודות והממצא הארכאולוגי", ארץ ישראל - ספר אמנון בן תור, כרך ל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 2011, עמ' 341-333
  • שרון צוקרמן, "חצור בתקופת הברונזה הקדומה", ארץ ישראל - ספר אמנון בן תור, כרך ל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 2011, עמ' 370-379

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דליה מיזורי, הארמון שיהושע בן נון שרף נחשף בצפון הארץ, מעריב, 23 ביולי 2012
  2. ^ נדב נאמן, תעודות עמארנה בין מחקר היסטורי לממצא ארכאולוגי , זמנים 101, עמודים 10-9, 2008
  3. ^ נדב נאמן, תעודות עמארנה בין מחקר היסטורי לממצא ארכאולוגי , זמנים 101, עמוד 10, 2008
  4. ^ Jewish Encyclopedia, Book of Joshua, Book of Judges, Jewish Encyclopedia, Jabin
  5. ^ ויין הורוביץ, קדמוניות, חוברת 143, 2012, עמ' 34