תל ניצנה
ניצנה הייתה ישוב נבטי בנגב המערבי על דרך הבשמים בסמוך לכתף ניצנה ובקרבת ניצנה של היום.
החל במאה השלישית לפני הספירה נודע המקום כעיר נבטית. בזמן שלטונה של האימפריה הביזנטית הגיע המקום לפריחה ושגשוג, ובמקום נמצאו שלוש כנסיות מאותה התקופה שנשתמרו עד היום, ומצודה מלבנית שגודלה 85X35 מטרים, מוקפת חומה עם חמישה מגדלים מרובעים. בחצר המצודה היה מאגר מים מקורה בקשתות. לפי הפאפירוסים שהתגלו באתר זה, ידוע שבמקום שכנה יחידה צבאית של פרשים. המצודה תוארכה למחצית הראשונה של המאה החמישית לספירה. היישוב "ניצנה" ננטש, כנראה במאה ה-9, לאחר הכיבוש המוסלמי.
הבנייה העתיקה באתר נשתמרה עד ראשית המאה ה-20, (1902), עת העות'מאנים התחילו לבנות בו תחנת משטרה. ב-1906 לאחר סימון הגבול בין ארץ ישראל שבידי העות'מאנים לחצי האי סיני שבידי הבריטים עלתה חשיבותו של המקום, משום היותו נקודת גבול, והעות'מאנים הקימו בו מרכז מינהלי לאזור בשם "עוג'ה אלחפיר" (או עוג'ה עלע'פיר) תוך הרס של מרבית המבנים העתיקים. נבנה גם בית חולים אשר חלקו נשתמר עד ימינו. במהלך מלחמת העולם הראשונה הפכה עוג'ה אלחפיר למרכז לוגיסטי צבאי ונקודת יציאה ליחידות הצבא העות'מאניות והגרמניות שפעלו במרחב חצי האי סיני במלחמת העולם הראשונה. מסילת הרכבת הצבאית שסללו העות'מאנים בסיוע הגרמני - המסילה המזרחית, הגיעה ב-10.5.1916 לעוג'ה, ומשם נמתחה לקוסיימה. השריד היחיד כיום בעוג'ה לתחנת הרכבת הוא מגדל מים למילוי דוודי המים של מנועי הקיטור של הקטרים ושרידי הסוללות עליהם הונחו פסי הרכבת.
בימי השלטון הבריטי בארץ ישראל נערכו חפירות ארכאולוגיות במקום ונתגלה שם העיר הנבטית לאחר מציאת 195 מגילות פפירוס בחורבות העיר. במאי 1948 נתפס המקום על ידי הצבא המצרי ונכבש מאוחר יותר במהלך מבצע חורב (דצמבר 1949) על ידי חטיבה 8 אשר נלחמה באזור כתף ניצנה. בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות נקבע שניצנה תהיה אזור מפורז ובה ישבה ועדת שביתת הנשק הישראלית-מצרית. בעקבות פעילות פדאיון והתבצרות מצרית באזור ולאור חשיבותו האסטרטגית בהגנת הנגב ובאר שבע נסוגה ישראל מהסכם הפירוז, הקימה מזרחית לניצנה את היאחזות נח"ל קציעות ב-1953 ומדרום לה את היאחזות נח"ל בארותיים ב-1955 ולבסוף השתלטה על האזור המפורז בקרב לילי אל מול גדוד מצרי שנסוג מן המקום. צה"ל פרק את המבנים הספורים (הבנייה העות'מאנית והבריטית מראשית המאה ה-20) שנותרו במקום.
בקיץ 1986 החלה לפעול באתר משלחת חפירות ניצנה ברשות ד"ר דן אורמן וד"ר יוסף שרשבסקי. החפירות חשפו מבני מגורים, גרם המדרגות שעלה אל ראש התל, את הכנסייה המזרחית וקפלה.
כיום האתר מוכרז כגן לאומי.
לקריאה נוספת [עריכה]
- דן אורמן (עורך), נצנה: חפירות ומחקרים, א (באר שבע, יז), אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע, תשס"ה.[1]
- דן אורמן, חפירות חדשות בניצנה, קדמוניות, 134, 2007, עמ' 124-113.
- Archaeological Encyclopedia of the Holy Land, by Shimon Gibson, Avraham Negev, p-367
- משולם סיקרון, האזור המפורז בסביבת ניצנה, בשנים 1956-1949, הגורמים וההתפתחויות שהביאו לדחיקת המצרים מהאזור, אוניברסיטת בן-גוריון
קישורים חיצוניים [עריכה]
- חיה רגב ואביגיל אורן, עוג'ה אל-חפיר (נִיצָנָה), באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
הערות שוליים [עריכה]
- ^ ביקורת: זאב זיוון, נצנה היא נסנה, קתדרה 119, מרץ 2006, עמ' 172-171.
 גנים לאומיים בישראל |
||
|---|---|---|
|
